אכן נושא כאוב ורגיש
באחד מהקורסים אותם למדתי הוקדש זמן רב לנושא. ברוב במקרים בעיות רצפת אגן מתחילות אחרי לידה (לא בהריון עצמו), אלא עקב לידה וגינלית (לא כמו אצל עצלניות כמוני שתיזמנו ניתוחים קיסריים
). המאמר אותו הביאה ענת של דר' איתי זיו, מורי ומלמדי, מכוון לנשים בנות 40 שלראשונה מתחילות לרוץ ומניחים שגם ילדו ומה לעשות הרוב עדיין יולדות בלידה וגינלית-למרות שזה לא כתוב במפורש במאמר. מעבר לכך, כשאומרים "רצפת האגן" מתכוונים לשרירים ולרקמת החיבור שנמצאים בתחתית האגן. הם מעוצבים כערסל, אחראים על פתיחה וסגירה של הסוגרים, ונותנים תמיכה לאיברי האגן – הרחם, שלפוחית השתן והרקטום. במהלך ההריון "הערסל" נמתח כשהוא נושא את כובד התינוק. רקמת החיבור נמתחת וגם השרירים (לכן חשוב לחזקם כבר בהריון). בלידה וגינלית, התינוק לוחץ את כל האיזור. לחיצות ממושכות ולא נכונות, חיתוך החיץ, לידות מכשירניות- כל אלה גורמים לנזקים ברקמת החיבור, בעצבים ובכלי דם. נזקים ברצפת האגן באים לידי ביטוי כדליפות שתן, חוסר יכולת להתאפק, צניחת רחם, שלפוחית או רקטום, ועוד תופעות שונות. כאשר מדברים על דליפת שתן במאמץ, הכוונה כמובן להרמת משא כבד (התינוק, שקיות מהסופר וכו') אך לא פחות חשוב- מאמץ נחשב גם קינוח האף, שיעול, צחוק, התעטשות ופעילות גופנית. ללא אימון וחיזוק התופעות מחמירות עם הגיל, ובגיל המעבר עלולות לחייב התערבות כירורגית. כדי להמנע מכך,
כל אישה לאחר לידה חייבת לחזק את שרירי רצפת האגן. יש הרבה מאד דרכים לחיזוק רצפת אגן ובעיני דוקא האופטימלי הוא
הפילאטיס... חבל שאין לי זמן ב-5 שנים האחרונות להגיע לזה כמו בעבר. הגב' הנכבדה עדי רוטמן שמזכירה בפורום אירובי הרצ"ב את ה-JJ כבודה במקומה מונח ואני יכולה לאמר שאני מאד אהבתי את התדרוך שלה למאמנים ועדיין מתעתדת להגיע אליה לקורס עיצוב ופיטבול כשיתאפשר, אבל עם כל הכבוד אפשר לחיות גם ללא JJ. מקוה שעזרתי לעשות קצת סדר כך שכולנו נמשיך לעשות ספורט ולא להלחץ וגם לאמן את שרירי רצפת האגן ופי הטבעת.
עובדה אחת : הופתעתי מאוד לגלות לאחרונה שדווקא ספורטאיות עלולות לסבול יותר מבעיות רצפת אגן
