רקודים חדשים

[שוגי היחידה]

רקודים חדשים../images/Emo91.gif

צדקת טלי לגבי הרקודים החדשים שיוצרים יש לתת את הדעת מי ומה יוצרים לעתים היוצרים מנסים ליצור תחרות במי ימציא צעדים הכי מסובכים והכי מקוריים ולא תמיד זה מוצלח (מה עוד שהשירים לא תמיד מתאימים לריקוד עם) אבל אני רוצה להסב תשומת לב לנושא אחר ששמו רקודים חדשים והוא : לימוד ריקוד חדש כל שבוע בהרקדות יש רושם שכל מרקיד רוצה להשיג את חברו בלימוד רקוד ויוצא שכל שבוע אנו חייבים להתאמץ וללמוד גם רקוד מעגל וגם רקוד זוגות ולהתאמץ ולהזיע בלילות הקיץ, שאלתי היא מדוע לא נוכל לבוא ולרקוד בכף וללמוד רקוד אחת לחודש הרי יש מליוני רקודים שלא מספיקים להגיע אליהם בגלל הטירוף של עוד ועוד רקודים חדשים.

 

[ירון מישר]

כל מילה בסלע!

ואתייחס לחלק השני של מה שכתבת: התחרות הבלתי רציונאלית בין המרקידים "מי ילמד הכי מהר את הריקוד שהמציאו מחר...". מי שמצליח ללמד ראשון מקבל את ה"פרס". והפרס הוא חיבתם של הרוקדים הלוחצים על המרקדי ללמד את מה שלמדו אצל אחרים ובעצם לוחצים אלה לא משאירים הרבה ברירות למרקידים החפצים להשאר "עם הראש מעל המים". המצב מביא לאבסורד נוסף שברצוני לידע אתכם עליו: כיוון שהתחרות קיימת והיא קשה, יש המנסים לזכות ב"בכורה" על ידי הגבלות מנהלתיות. באילת הרחוקה יש לנו שני חברים שאינם רשומים בארגון המדריכים. כיוון שאינם מגיעים ל"השתלמויות" בת"א הם מבקשים לרכוש את קלטת הוידאו והדיסק, מייד לאחר ההשתלמות באצעות "רקדים" (ב"רוקדים" יש עשרות מנויים מכל העולם המקבלים את ההקלטות בהוראת קבע). והנה בא ארגון המרקידים ובלחץ של חבר/ת ארגון מאילת העביר החלטה ששני מרקידים אלה מאילת לא יקבלו את ההקלטות אלא 3 חודשים מאוחר יותר. הנימוק: שלחברי ארגון הטורחים וטסים לת"א כדי להשתתף ב"השתלמות" יהיה "יתרון" על מי שלא טורח להגיע עד ת"א. נו, מובן שהמרקידים באילת מוצאים דרך עקיפה להשיג את הריקודים החדשים אבל החלטה עקרונית של הארגון שרירא וקיימת עד שמגיע פסטיבל כרמיאל ששם כל אחד יכול לרכוש מהארגון כל השתלמות מהעבר. התחרות על ה"בכורה" מביאה את המרקידים לחפש ריקודים שאין לחבריהם, ז"א ריקודים שלא הופצו ב"השתלמות" אלא עברו "מפה לאוזן" על ידי מרקידים שלהם קהל רוקדים גדול בעזרתו הם יוצרים "ביקוש" לריקודיהם החדשים. כך יוצא שכדאי לכל מרקיד להיות "מקושר" אל ה"גדולים" כדי לקבל מהם את ה"פנינים" לפני שאלה מגיעים למרקידים אחרים באזור שלו. ולכל זה אנחנו קוראים "ריקודי-עם".

 

[מליבי]

ריקודים חדשים

לטלי כמרקידה ותיקה אני חייבת להודות שכדי "לשרוד" הרבה פעמים אני נאלצת ללמד ריקודים שאינם נראים לי והרוקדים מבקשים. יתרה מזאת יוצא לא פעם שהחברה מבקשים ריקוד שאפילו את שם השיר מעולם לא שמעתי ושוב כדי "לשרוד" אני נאלצת להתעדכן אצל חברים למקצוע וללמוד את הריקוד לפני שהוא עובר בהשתלמות.

 

[עוז 2002]

לא כדי לשרוד כי אם כדי להצליח

מרקיד טוב, לדעתי, צריך לקלוע לטעם הקהל שלו ולא לטעמו, בדיוק כמו שמסעדה מגישה תפריט שהקהל אוהב ולא השף, ובדיוק כמו שיצרן מכוניות ייצר מכוניות העונות על דרישות הקהל ולא על העדפתו האישית של המנכ"ל. מרקיד המעונין להצליח (ולא "לשרוד"), צריך לברר את טעם הקהל שלו ולתת להם את מה שהם אוהבים ולא את מה שהוא אוהב. אל תשכחו, שאנחנו הלקוחות, אלו שמשלמים, ואתם ספקי השרות. ועוד מילה לגבי טעם הקהל. על המרקידים לבדוק מי כאן הביצה ומי התרנגולת. מרקיד שירבה בריקודי נוסטלגיה וימעיט בריקודי זוגות, מן הסתם יאסוף סביבו עקרות בית מבוגרות. מרקיד צעיר ואנרגטי, שישקיע בריקודים חדשים לצלילי מוזיקה עכשווית, עם יותר ריקודי זוגות, יאסוף יותר (כך אני מאמין) חבר´ה צעירים ורוקדים מכורים. כך שהרפטואר עושה את הקהל. כך שהייתי מייעץ לכל מרקיד לחשוב מראש איזה סגנון של הרקדה היה רוצה לראות אצלו, ולקלוע לטעמו של קהל היעד. ואל תשכחו - אנחנו הלקוחות. אתם ספקי השרות. לצערי אני מכיר מרקידים (טוב, לפחות אחד) ששכחו את זה.

 

[חבר של כולם]

עוז - אתה מכיר רוקדים בטעם אחיד ?

כתבת מענין מאוד וכמעט משכנע. באמת הרוקדים הם לקוחות , אבל עוד לא שמעתי שכל הלקוחות מרוצים מאותו מדריך. יש שמחליפים מקום - אצל אותו מרקיד ונהנים מאוד, במקום החדש. יש - יום עסל, ויש - יום בסל , אצל אותו מרקיד, באותו יום ובאותו חוג. פעם אתה מהלל ופעם לא , וחברך באותו יום לא חושב כמוך. כשם שאתה - הלקוח , לא אהבת את הריקוד של שמוליק גוב ארי, ואילו מישהו אחר גמר עליו את ההלל. תבין , שהמדריכים חייבים לטייל בין הטיפות .וזה קשה. מי שורד - לפעמים , זה ענין של מזל.

 

[עוז 2002]

לא, אבל...

נכון שלא לכל הרוקדים אותו טעם, אבל עדיין ניתן למצוא את טעם הרוב או את המכנה המשותף הרחב. הדבר נכון לכל דבר בחיים, סרטים, אוכל, ספרים וכו´. תמיד אנשים מסוימים יאהבו דברים אחרים מאנשים אחרים, אבל עדיין, ניתן להגדיר אוכלוסית יעד, ולבדוק את טעמה באופן כללי.

 

[ח ב ר ש ל כ ל ם]

נשאל - מעשית ולא תיאורטית

בעיות שנתקל בהם מדריך, ועליהן לעולם לא תמצא קונצנזוס. באותו חוג ובקבוצה הומוגנית. למשל : ריקודים על מנגינות מזרחיות כן או לא. אי אפשר לקלוע בול - לטעם הכלל. צעדים של סלסה , שמזיזים את התחת , בקיצור סקסיים מבוגרים , שמנים, ואני לא יודע מי עוד - ירצו או לא. מעגל או זוגות , מתי. מי "שהצטייד" . מהבית עם בת זוג יחשוב אחרת מאשר "אלמן קש" ריקודים סוערים או שקטים מתי. מי שעבדה כל היום בניקוי ביתה ועיפה מאוד, תחשוב אחרת מזאת שישבה כל היום עם חברותיה בבית קפה. וכשאתה נכנס לתקל עם בת זוגך - כל מה שיעשה המדריך יהיה רע. לפי מצב הרוח שלך - כך תעריך את ההרקדה. אני נוכחתי פעם ברוקד שהשמיץ את המדריך ואת ההרקדה, כשישבנו במזנון. שאלתי אותו למה הוא לא רוקד - ענה לי: מפני שהמדריך לקח את בת זוגתו - להדגמת ריקוד זוגות , וזה שבר אותו. הוא העיז לספר לי את הסיבה - אבל יש כאלה , שפועלים עם יצר הנקמנות , ומוציאים את כעסם בדרך סמויה. לכן , הצעתך נבונה ונכונה , תיאורטית - אבל במעשה יש קשיים.

 

[דינדונית]

חבר - הערונת קטנטונת

לגבי נשים - או שהן מנקות את הבית או שהן יושבות בבית קפה כל היום?

 

[עוז 2002]

../images/Emo45.gif

 

[ח ב ר ש ל כ ל ם]

סליחה - רק לשם המחשה של הנושא

לא רציתי לרשום בפרוטרוט מה עושות הנשים במשך היום והלילה. זה לא קשור לענין. אני מבקש סליחה ממי שנעלבה. אתן לא יודעות כמה אני מעריץ נשים...

 

[דינדונית]

לא נרשמה כל העלבות ../images/Emo13.gif

רציתי רק לשאול איפה נרשמים לעבודה שמחייבת ישיבה בבית קפה כל היום (ולא, לא התכוונתי למלצרות)

 

[ירון מישר]

אם יחסך אל ריקודי העם כאל

"עוד מוצר צריכה שתכליתו לספק את טעם ההמונים" - אתה צודק. בהחלט גישה כזו היא אחת הגישות האפשריות ויתכן שהיא הגישה הנכונה. גישתי אחרת. ריקודי-עם עבורי (ועם כל הצניעות גישה זו היא שהייתה המניע של המייסדים, ג. קדמן, ר. שטורמן, ל. ברגשטיין, מ. שלם, ש. חרמון, י. כהן, ש. לוי-תנאי ועוד רבים אחרים), אשר ראו בריקודי העם תרבות ישראלית ייחודית שיש לטפחה. כמשהו עם הוויה ארצישראלית הצומחת מתוך המציאות הישראלית, ההיסטוריה שלנו, החגים, מזג האוויר, המלחמות, הפסטיבלים ועוד ועוד. כדי "לקלוע" לטעם הקהל כדאי להביא לו (לקהל), "ריקודי עם" בסיגנון הסלסה, הדיסקו, ה"אם טי וי". כדי לייצור משהו שיש לו קשר לתרבות, להיסטוריה להוויה הארצישראלית (לא האמריקאית) יש, אולי "לכוון" את הקהל (הקוחות) ולהתאמץ קצת יותר כדי לחשוף את הרוקדים ליסודות השייכים לארץ הזו ושאינם אמריקאים-קוסמופוליטיים. מה לעשות אני ציוני. אני מאמין שכל יהודי צריך לחיות בארץ ישראל (לא הגדולה) ושאת התרבות הייחדית שלנו עם שורשים המתחילים בתנ"ך יש דווקא לטפח ולא להטמיע בתרבות העולמית. מעניין למה בפסטיבלים בחו"ל מכירים מייד את הלהקות הישראליות (לא אלה הרוקדות בסיגנון הג´אז)? כנראה שבכל זאת יש משהו שונה ומיוחד ב"ישראליות" הזו (עדיין). נכון שללא "קהל הלקוחות" שלנו אין לנו קיום אבל בין זה לבין לפנות אל "טעם הקהל" הרחב ביותר יש עוד כמה וכמה גווני ביניים. ליצור תרבות ישראלית אינו אומר "ריקודי נוסטלגיה". ריקודים אלה כבודם במקומם מונח, אך גם בין השירים החדשים ניתן לברור בין סיגנונות ישראליים לבין האחרים ובין שירים שהם פזמונים חולפים לבין שירים שיש בהם משהו מעבר לכך. גם את צעדי הריקודים החדשים ניתן לבנות על היסודות של הריקודים הקודמים ועל היסודות התרבותיים שנבנו כאן ב-50 השנים האחרונות במקום על סיגנונות אחרים. אין לי ספק שעשייה כזו לא יכולה להיעשות תחת "לחץ" של רוקדים "ללמוד היום את מה שהמציאו מחר" ושל מחברי הריקודים לחבר עוד ועוד ריקודים כדי שיהיה להם מה "למכור" (בעיקר בחו"ל). אלה מניעים תעשייתיים ולא תרבותיים. אל נשכח גם את "קהל הצרכנים" שגם הם אינם קומפיוטר מהלך ויכולת הקליטה שלהם אינה של מכונה. כדי שהרוקד "ירגיש" את הריקוד, כדי שיזדהה עם השיר והמסר שבו, כדי שהריקוד ישרוד ולא יחלוף כפזמון ארעי, יש לבצע אותו יותר פעמים ואם יש הרבה "מוצרים" כאלה אז רובם (גם הטובים שבהם) נעלמים. ריקוד אינו שיר. כדי ששיר "יחיה", מספיק להשמיע אותו ברדיו ואח"כ אפשר להחיות אותו בעזרת שיקופית בשירה בציבור, ריקוד דורש השקעה רבה יותר מצד הקהל המבצע. ועכשיו יקפצו החכמים ויאמרו: אתה (הכוונה אלי, כמובן) הרי מוכר את כל המוצרים האלה, אז על מה תלין?) ןעל כך אומר: העובדה שזו פרנסתי (פחות ריקודים - פחות מכירות), רק מחזקת את טיעוניי ומראה שלא מניעים כלכליים מביאים אותי לדעתי זו.

 

[בי]

ריקודים חדשים וריקודי הם המושכים??

אני חולקת על נקודת המוצא הזאת. לגבי ריקודי זוגות, ולגבי לבוא מצויידים מהבית בבן/בת זוג,ראית את ההתייחסות כאן בפורום ובסקר, כי הרוב מעדיפים סטים קצרים, ולא רק לרקוד ריקודי זוגות. לגבי ריקודי הנוסטלגיה, ברגע ששמים אותם בגטו, כריקודים לא חדשניים ולא רלוונטיים, ממילא יש עליהם סטיגמה של משהו לא צעיר. ולא היא. עובדה שכמה ריקודים ישנים, כדוגמת גשר גשר ובתוף ובצליל, נרקדים כמעט בכל הרקדה. למה? כי לימדו אותם ושמים אותם כל הזמן כך שהם נכנסו כחלק מהרפרטואר. ברגע שילמדו מדי פעם ריקוד ישן וישימו אותו לעתים תכופות הוא לא יהיה משהו של הנוסטלגיה אלא משהו חי. לא נעים לי להגיד בקול, אבל אני חוששת שרבים מהמרקידים לא כ"כ שולטים בריקודים הישנים, אבל זאת לא סיבה. הרפרטואר גדול מספיק ואפשר ללמד ממנו מה שכן יודעים. לגבי כח המשיכה של הריקודים החדשים לרוקדים צעירים, הרי על זה בוכים כל הזמן, על שאין די רוקדים צעירים. רב הרוקדים, בכל ההרקדות, גם באלה הגדולות והפופולריות, הם בגילאי 50-40. קשה לי להאמין שרובם ממש אוהבים את ריקודי האינתיפאדה. קשה לי להאמין שהם לא אוהבים את שירי ארץ ישראל הישנים והמוכרים. הרב המכריע של רוקדים אלה אינם רוקדים שרקדו לאורך זמן מצעירותם ושולטים בריקודים הישנים. חלקם אולי אכן רקדו בצעירותם בתנועת הנוער, אבל מאז לא רקדו עשרות שנים, ועכשיו , משהתפנה להם זמן, הם שבו לרקוד, שכן זו פעילות שמשלבת חברתיות, תנועה ושירה. למה הם נוהרים אחרי הריקודים החדשים? לדעתי הם זורמים עם השירים החדשים כדי להרגיש צעירים, להרגיש שהם "אין".

 

[דינדונית]

לא חושבת שבשביל להרגיש "אין"

הרבה רוקדים כי נעים להם וכייף להם. נקודה. בלי פילוסופיה או השקפת עולם ציונית מאחורי זה. נעים לרקוד ולנוע לצלילי מנגינה, נעים לצאת מהבית ולפגוש אנשים אחרים שנהנים מפעילות זהה. בסביבתי הקרובה, אין כמעט אנשים שרוקדים. אז אני לא יכולה לומר שדווקא זה יעשה אותי "אין". גם לא הגעתי עדיין לשלב שאני צריכה משהו שיגרום לי "להרגיש צעירה" (תמיד חשבתי שצעיר זה משהו שבא מבפנים, מההרגשה האישית, לא?) נעים יותר לרקוד שיר שמכירים ושומעים ברדיו ושקל לזמזם אותו תוך כדי הריקוד. אני יודעת שאני מחפשת הרבה פעמים לשמוע שירים שהכרתי בהרקדות. לגבי מה שנקרא "נוסטלגיה". לדעתי לחלק את ריקודי העם לשניים "מודרני וחדש" ו"נוסטלגי" פירושו בצורה מסויימת להכניס כל קטגוריה למעין "גטו". הריקודים הנוסטלגיים שנתקלתי בהם עד היום היו נחמדים וחביבים. ואני כן בעד לשלב חדש וישן וללמד גם מפה וגם משם. דרכו של עולם היא שכל דבר שאינו מתפתח ומתחדש, קופא על שמריו. לשמר את הישן ולדחות את החדש לחלוטין רק יזיק לעניין ריקודי העם. כמו שיזיק לכל דבר אחר. אני לא בקיאה בהיסטוריה של ריקודי עם, אבל אני משערת שבתחילת דרכם של ריקודי העם הישראליים נקלטו השפעות מריקודי עמים אחרים בדיוק כמו שמה שנקרא "שירי א"י הישנה" הושפעו רבות מהמוזיקה שהביאו החלוצים עימם מארצות המוצא שלהם. תארו לכם, שהיו נשארים עם הריקודים הישנים "הנוסטלגיים" שלהם ולא יוצרת משהו חדש - בדיוק בטענה של בואו נשמר את הקיים. אם זה היה קורה, היה שלא היה נוצר כור ההיתוך הישראלי הזה שידע בכל כך הרבה דברים להטמיע השפעות תרבותיות שונות וליצור איתן משהו חדש. אז לפני X שנים ההשפעות התרבותיות האילו היו המוזיקה המזרח אירופאית, והמוזיקה המזרחית של אזורנו. היום נוספו להשפעות אילו גם סוגי מוזיקה אחרים כמו הסלסה. דווקא אחד הדברים היפים ביותר לטעמי בתרבות הישראלית (בתור אחת שבאה מתרבות אחרת) היא היכולת לקחת מתרבויות אחרות וליצור משהו חדש. אני לא אומרת שצריך לגמרי להוציא את הישן מפאת החדש. אלא למצוא את נקודת האיזון בין החדש לביו הישן. חוץ מזה לגבי שטף הריקודים החדשים - האין הזמן השופט הטוב ביותר? האם המצב הלכה למעשה הוא שהריקודים החדשים הפחות טובים נעלמים בסוף ונשארים הטובים יותר שעם הזמן יהפכו לקלסיקה? גם בתור רוקדת חדשה, הרבה פעמים אפשר להרגיש מתי ריקוד חדש לא יתפוס. מתי קשה לזרום איתו. אז כשלא בא לי לטרוח וללמוד ריקוד שברור שלא ירקד הרבה, (או כמו שקראו לזה פה - להיות "שפן נסיונות") אז פשוט יושבים קצת בצד. או אם זה קורה יותר מדי פשוט מוצאים הרקדה מתאימה יותר. מצטערת שיצא כ"כ ארוך.

 

[חבר של כלם]

דינדונית , תודה - דברי טעם

היה מענין לקרוא את מכתבך . יישר כוח.

 

[בי]

לא התכוונתי שלרקוד זה "איני"

ברור שמי שהולך לרקוד הולך כי הוא אוהב את זה. אמרתי שלרקוד את הריקודים החדשים והמעוכנים נותן לרוקדים הרגשה שהם "אין". כבר דשו הרבה בעניין ריקודי הנוסטלגיה לעומת הריקודים החדשים, וקשה לי להאמין שיש מי שבאמת חושב שיש להקפיא את מה שהיה ולא ליצור דברים חדשים. הבעיה היא בכמות היצירה החדשה ובאיכותה, לא בעצם היותה. מצד שני, כמו כל תרבות, גם ריקודי העם לא צמחו יש מאין. כל תרבות נשענת על מה שהיה לפניה, מכירה אותה ומתבססת עליה. (אם רוצים לראות את ריקודי העם כחלק מהתרבות העברית הכללית, הרי שיש דמיון , שכן גם בספרות ובשירה ניערו אלפיים שנות תרבות כאילו לא היו כלל. בודדים מתיחסים למקורות בשפה ובתוכן.) צר לי , כמו לאחרים שמתייחסים לנושא, שהרוקדים החדשים פשוט אינם מכירים את הריקודים היותר ישנים, בגלל הלהיטות לרקוד את הריקודים הלוהטים החדשים. מכיוון שאינם מכירים את הריקודים, הם אינם יכולים לשפוט אותם וגם אין להם מספיק כלים להשוות ולהעריך את הריקודים החדשים. ואני לא מתכוונת רק לריקודים משנות ה40 או ה 60, אלא לריקודים משנות ה 80, כשתנועת ריקודי העם כבר גדלה וכמות הריקודים החדשים גדלה. ריקודי שנות ה 80 היו בסגנון אחר מריקודי הראשונים, ובאותה תקופה נוצרו הרבה ריקודים יפים שנופלים "בין הכסאות". הם אינם נכנסים לחוגי הנוסטלגיה, ומיעוטם נכנס להרקדות הרגילות. לכן לפי דעתי אם ילמדו ויכניסו חלק מהריקודים הישנים כחלק אינטגראלי מהרפפרטואר בהרקדות, הרוקדים לא יתנגדו, לא יראו בזה משהו ארכאי, וירקדו את אותם ריקודים כפי שרוקדים בכל הרקדה את גשר גשר ואת בתוף ובצליל. המצב כיום הוא שאין מלמדים ריקודים ישנים, אלא שמים אותם בנישת הריקודים ה"מיוחדים", ורב הרוקדים לא מכיר אותם ולא רוקד אותם, וחבל. לגבי הסלקציה הטבעית, את צודקת לגמרי. במשך כל השנים היו ריקודים שלא "תפסו" ונפלטו. לחלקם עושים עכשיו החיאה מחודשת בחוגי הנוסטלגיה. חלקם לא היו משהו גם כשנוצרו, ובכ"ז שרדו במשך השנים. אני אגלה לך משהו בסוד: למרות שאני שולטת כמעט בכל הריקודים הישנים, ישנם כמה ריקודים שאני לא רוקדת כי אני לא אוהבת ולא אהבתי אותם אף פעם. עולם כמנהגו נוהג...

 

[דינדונית]

טוב, אז בעצם אנחנו מסכימות

נכון שאני לא ממש מכירה ריקודים ותיקים, אבל באחת מההרקדות שאני רוקדת בהן, היפה הוא שהמרקיד מרקיד ומלמד גם מזה וגם מזה. הוא בכלל לא מציין שהפעם זה ריקוד "ישן". אלא מתייחס לריקוד פר סה. יכול להיות שאחת מהבעיות היא שאם ישר מההתחלה מגדירים ריקוד מסויים כישן או ותיק, אז מכניסים אותו לנישה מסויימת שיוצרת התייחסות מסויימת. ולדוגמא מכיוון אחר - מוסיקה קלסית. כשהייתי בת עשרה היה לי איזה אנטי נגד מה שנקרא מוסיקה קלסית. אנטי שקיים אצל הרבה צעירים. מוסיקה קלסית נתפסה אצלי אז כמשהו שזקנים שומעים, כמשהו עייף, מיושן ולא מתחדש. לקח לי עוד כמה שנים, כדי לשמוע יום אחד יצירה מסויימת בעיבוד קצת שונה בלי לדעת שהמקור הוא יוצר שמת לפני 200 שנה, כדי להבין שהדעה הראשונית שלי הייתה שגויה כל כך.

 

[ירון מישר]

הרבה אמת בדבריך אך ברצוני להוסף.

1. האמונה הטוטאלית שהזממן יעשה את שלו ושהדברים הטובים ישארו והגרועים יעלמו, היא קצת תמימה, לדעתי. לי יש חשש גדול (המבוסס על ידע רב), שהרבה ריקודים, שלדעת רבים נחשבים לטובים - נעלמו ובמקביל ריקודים שלא נוחים לריקוד ושיש בהם אלמנטים מאולצים - נשארים זמן רב ואלי יותר מזה. טעם הקהל חשוב מאד ובהחלט יש להתחשב בו אך גם למדריך צריך שיהי "חוט שידרה", הבנה ודרך מכוונת. אם המדריכים הופכים להיות "מובלים" על ידי הקהל שלהם ועל הצורך להתפרנס ו"לפרגן" לבעלי ההשפעהח בתחום - התוצאה אינה טובה. כמובן יש למצוא את שביל הביניים. 2. השפעות של תרבויות אחרות הינן בהחלט חיוביות ואכן יש שירים רבים בסגנון יווני (וכאלה שנכתבו מילים בעברית ללחנים יווניים, צרפתים ואחרים) ויש גם שירים ישראליים במקצבי סלסה וזה בסדר גמור, לדעתי, לשלב רוח חדשנית בצורה כזו. אל שוב יש כללים שחצייה שלהם עושה מריקודי העם "מה שהם לא" ז"א לחבר ריקוד עם ישראלי לשיר לא ישראלי שגם אין לו מילים בעברית - זה בר, לדעתי, מחוץ לתחום. ועוד: לריקודי העם הישראליים יש ייחוד ב"קבוצתיות" שיש בריקודי המעגל והזוגות. ה"ביחד" ביטא צורך מאד אמיתי בתהליך הקמת המדינה (והוא נחוץ מאד גם היום). השינוי שהתחולל באופיים של ריקודי המעגל והזוגות (הרבה סיבובים, אלמנטים מסובכים שאינם "שווים לכל נפש", ה"רכושנות" ביחס לבן/בת הזוג עימו רוקדים, ועוד) מובילים את ריקודי העם לנישה קצת שונה ולדעתי מחטיאים בכך את הצורך האמיתי ש הרוקדים. ג ריקודי שורות היו בעבר אמצעי כדי להביא את הנוער אל ריקודי העם הפכו היום לסגנון שלם בפני עצמו וכשה"אמצעי" הופך ל"מטרה" הופכים ריקודי העם למה שהם לא. צאי וראי מה קורה בחוגים לילדים ולנוער (במקום שהם עוד קיימים) ותביני. קיצורו של דבר מדריכים צריכים להיות קשובים לצרכי הקהל אך לדעת את הכיוון לאן רצונם להגיע. כשהמדריכים עושים הכל לפי טעם הקהל הם כבר ל מדריכים הם DJ, או כמו שנקראים היום "מרקידים" וההבדל הסמנטי הזה הוא בהחלט מאפיין של המהפך שעוברים ריקודי העם.

 

[שוגי היחידה]

תגובה לכל משיבי השאילתא ../images/Emo178.gif

היתה כאן איזו סטיה מן הנושא המרכזי עליו שאלתי

השאלה היתה לא איזה רקודים ללמד ישנים, סלסה ג´אז מזרחי וכו´ לא משנה מה אלא כמות הרקודים החדשים לא כל שבוע...די די די