רקמה בחוט ומחט לספורי תנ"ך כמדרש תמונה פרשני
הגילוי שחוקרת התלמוד ופרשנית המשנה - פרופ' חנה ספראי ז"ל
הייתה גם רוקמת ציורים מדרשים מוכשרת ונבונת כפיים משמחק כל רוקמת.
תמונת מגילת אסתר שרקמה - היא שזירת מעשה פרשנות בחוט ומחט
חנה אשת האשכולות שהפכה לאגדה נערצת עוד בחייה
כאשה חוקרת בתוך עולם של גברים מגלה ברקמה העדינה פן נשי מובהק.
היא אומנם זכורה כפרופסרית חשובה שתרמה ועשתה רבות בשדות הרוח,
הרבו לשבח אותה על תנובתה האינטלקטואלית, על הידע הרב,
על העמקות ובעיקר הנועזות והמקורית הפרשנית שאפיינה אותה,
על דעתנותה ועל כישורי ההוראה והבקיאות המופלאה בארון הספרים היהודי.
אך כעת מסתבר, שחנה גם 'שלחה ידיה בכישור וכפיה תמכו בפלך',
שהייתה מחוננת ויצירתית מאוד במלאכת החוט והמחט והפליאה לרקום ולעשות.
כל מי שזכה לבקר בביתה התפעל מטוב הטעם והדעת
שהושקעו בכל פריט, רהיט, ברז, ידית, קיר ותמונה, שרובן נעשו במו ידיה.
ללא ספק הרקמות המרהיבות שלה הן המחשה מובהקת לביטוי ‘מעשה חושב‘.
הן מהוות ביטוי המשלב את המעשה המוחשי של היד הנועצת מחט בבד ומחברת תך לתך
עם המוח, יד שפועלת מכוחם של מחשבה עמוקה ותכנון, השורים על כל פרטי העשייה,
החל מסוגי החוטים, בחירת סוגי התכים, הצבעים, ועד הצורות
ובעיקר עד תוכנה של תמונת הרקמה,
סיפור עלילה שלם שמגולם בחוט.
אמירה פרשנית - שנרשמת בבד וחוטים
התוצאה היפיפה מגלה את התבוננותה החכמה בתרגום הטקסט לציור רקום,
מתוך התבוננות מפוכחת מאוד, לרוב עם קריצה הומוריסטית ומדי פעם אירונית.
הביטויים: 'מעשה חושב' ו `מלאכת מחשבת` מתאימים להפליא ליצירותיה.
הרקמה מוכיחה שהיא ידעה לעשות ברקומים מה שידעה לעשות בכתובים,
שליטתה בממלכת החוט והמחט לא נפלה משליטתה בממלכת הספר והעט,
היא ידעה להתיר קשרים ולקשור קצוות, ידעה למצוא קצה חוט, להדק ולפרום,
להתיר סבך, ידעה למשוך בחוטים, להקנות משמעות בנגיעת נקודה של מחט,
לעשות ולרקום סיפורי בדים.
דוגמה מופלאה לחכמת הרקמה של חנה היא תמונת מגילת אסתר .
תמונה אשר די במבט אחד לגלות בה את הצבעוניות, את ההתרוננות הרוח השוקקת שלה.
התמונה שופעת שמחה, חיים, צבע, תנועה והרמוניה בין כל הברואים, האדם, החיה והצומח.
התבונות ברקמה מגלה חיוניות רעננה שעולה ופורצת מכל ניצן ועלה, כנף ופרח,
איזה כייף לגלות בעבודת רקמה את עזות המבע של חנה ואת המקוריות.
המבט מעמיק יותר מארג הפרטים של רקמת המגילה מפעיל את המתבונן
מדרבן אותו לגלות את צפונותיה. כי כל פרח, עלה או חיה לא נעשו לתפארת
היופי בלבד ולא נבחרו באקראי, בכל תך, חוט וצבע הושקעה מחשבה
שמעניקה עומק ורוחב יריעה לתכני הסיפור המקראי
ובד בבד משקיפה על הסיפור במבט פורימי, מהתל, קורץ, מתלוצץ ואירוני.
חנה ספראי, מעניקה לרקמת מגילת אסתר המון פרשנויות משלה וממדרשי חז"ל
לאסתר שביצירת האמנות הרקומה – ראש גדול הגדול ביותר מבין כל הדמויות.
התמונה חצויה באופן סימטרי על ידי שרביט פריחה מרהיב שכתר זהב בראשו.
השרביט מחלק את הרקמה ומפריד בין חציה הראשון של המגילה,
זה הטרגי שנשלט על ידי המן וכוונתו להשמיד ולאבד,
ובין חציה השני שבו מתרחש המהפך שחל בסיפור ומרדכי יושב על הסוס.
השרביט עם הכתר שבראשו מסמל את המלוכה ואם ניטיב להתבונן בו נראה
שהפקעת שבראשו חצויה וכמוה כפרי שנחתך לאורכו ומתגלה תוכנו ומה שבתוכו.
כידוע, אחשוורוש הבטיח לאסתר עד חצי המלכות,
אז הנה השרביט החצוי, סמל המלוכה החצויה.
בחציה הימני של הרקמה כמו גם בשמאלי ישנן ארבע נפשות,
מימין: אסתר, המן, הינשוף והנמר.
בחצי השמאלי: מרדכי, הסוס, הברבור והשועל.
אף לא אחת מהנפשות ואף של החיות הללו לא נבחרה באקראי,
כל אחת קשורה לסיפור המגילה כך או אחרת, מסמלת משהו ומתכתבת עם כתובים אחרים.
נתחיל באסתר שגופה דמוי בקבוק, מעין כד או קנקן.
רמז עבה לכך שאסתר נלקחה להרמון הנשים בשל הקנקן שלה ולא בשל מה שבתוכו,
שהרי אחשוורוש לא נמנה לזן שמאמין ב"אל תסתכל בקנקן",
מעייניו היו רק או בעיקר בקנקן והוא בחר בה בשל קנקנה הנאה.
אלא שבהמשך הסיפור מתברר שמעבר למראה הנאה אסתר ניחנה גם בראש,
ולכן היא בעצם הולמת לביטוי העכשווי 'ראש גדול' - לא סתם ראשה הוא הגדול ביותר בתמונה.
המהפך הפמיניסטי שחל בהתנהלותה של אסתר מנערה פסיבית לאשה יוזמת ומנהיגה
חל ברגע בו הבינה את כורח השעה ואת מה שהוטל על כתפיה, אז נעשתה ל'ראש גדול',
הד לאפשרות למהפך בכל אדם ובעיקר בכל אישה שתיקח האחריות ויוזמה על עצמה.
גם מעל ראשה של אסתר מתנוסס שרביט פריחה וכתר בראשו,
אבל הפריחה צנועה - בהתאם למעמדה של אסתר המלכה –
אמנם מלכה בממלכה עצומה אבל מלכותה מוגבלת, כבושה ומאופקת.
מדוע נרקמה דמותה של אסתר בחוט ירקרק?
על פי המדרש האומר שאסתר הייתה ירקרקת.
רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה
עיניה של אסתר שהן הגדולות ביותר בצדה הימני של הרקמה
ומקבילות להן עיניו הגדולות של השועל בצד השמאלי, לרמז על `החכם עיניו בראשו`.
לעומת אסתר והשועל, הגברים שבציור
סובלים מעיניים קטנות חיוורות ואנמיות, או מהעדר עיניים כלל.
האם זה מרמז משהו על חכמתם של שני הגברים הללו ,שלא נרקמו להם עיניים בראשיהם?
אי אפשר שלא להיזכר בפמיניזם היהודי הגועש שאותו הובילה רוקמת סיפור מגילה זאת בגאון.
המן – הרע האולטימטיבי, האב־טיפוס של צורר היהודים, הארכי-מרושע
עובר ברקמה לעמדת היהודי המושפל והנחות ואילו מרדכי יורש את מעמדו הרם.
במהפך - גורלו של המן הופך להיות מה שהיה קודם גורלו של מרדכי,
ואולי לכן חנה רקמה להמן כיפה ופאות - חזות של מי שנידון לגורל של היהודי,
בעוד שמרדכי בצד האחר עוטה עטרת זהב ולבוש בגדי בוץ וארגמן.
מרדכי הופך למי שהיה קודם המן, אפור וחסר פנים,
וכבר קשה לדעת מיהו ארור המן ומיהו ברוך מרדכי.
הם מחליפים זהויות ותורמים לאווירת ה"ונהפוך הוא" ששורה על הרקמה כולה.
מדוע בחרה לרקום דווקא ינשוף מרחף בסמוך וכמעט מעל ראשו של המן?
מה להמן ולעוף הלילה הדורס הזה?
הינשוף מוזכר בספר ישעיהו בנבואת חורבן קשה שיביא אלוהים על אויבי ישראל:
קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִים הַקְשִׁיבוּ…
כִּי קֶצֶף לַה` עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָבַח כִּי רִוְתָה בַשָּמַיִם חַרְבִּי…
תֶחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּה.
וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ (ישעיהו ל“ד).
עופות הבר הללו והינשוף בכללם הם שיירשו את משכנות האויבים
אחרי שאלה יישמדו ועריהם תחרבנה, הם סמליו המובהקים של החורבן.
חיה נוספת שנרקמה בצד הטרגי של הרקמה היא הנמר - “היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?“
שאלה רטורית שמשמעה: נמר לעולם לא ישנה את צבע עורו ולא ישתנה.
האמנם? שימו לב לזנב שהצמידה חנה לנמר, זנב של זיקית שהיא היצור המשנה תכופות את צבעו ומחליפו.
ללמדנו שבמגילה זו הכול עשוי להתהפך על פיו,
גם נמר יהפוך את עורו והרקמה כולה הרי היינה בסימן "ונהפוך הוא".
באזור השמאלי של הרקמה ברבור - אנטיתזה חריפה לינשוף.
אם הינשוף מסמל דריסה וחורבן הרי שהברבור הוא מסמלי השפע, השובע והתענוג:
"להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים".
ככזה הוא מוזכר כבר בספר מלכים,
בתוך שלל מיסי המעדנים, שהעלו העמים הכבושים לשלמה המלך:
"עשרה בקר… ומאה צאן, לבד מאייל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים".
הגילוי שחוקרת התלמוד ופרשנית המשנה - פרופ' חנה ספראי ז"ל
הייתה גם רוקמת ציורים מדרשים מוכשרת ונבונת כפיים משמחק כל רוקמת.
תמונת מגילת אסתר שרקמה - היא שזירת מעשה פרשנות בחוט ומחט
חנה אשת האשכולות שהפכה לאגדה נערצת עוד בחייה
כאשה חוקרת בתוך עולם של גברים מגלה ברקמה העדינה פן נשי מובהק.
היא אומנם זכורה כפרופסרית חשובה שתרמה ועשתה רבות בשדות הרוח,
הרבו לשבח אותה על תנובתה האינטלקטואלית, על הידע הרב,
על העמקות ובעיקר הנועזות והמקורית הפרשנית שאפיינה אותה,
על דעתנותה ועל כישורי ההוראה והבקיאות המופלאה בארון הספרים היהודי.
אך כעת מסתבר, שחנה גם 'שלחה ידיה בכישור וכפיה תמכו בפלך',
שהייתה מחוננת ויצירתית מאוד במלאכת החוט והמחט והפליאה לרקום ולעשות.
כל מי שזכה לבקר בביתה התפעל מטוב הטעם והדעת
שהושקעו בכל פריט, רהיט, ברז, ידית, קיר ותמונה, שרובן נעשו במו ידיה.
ללא ספק הרקמות המרהיבות שלה הן המחשה מובהקת לביטוי ‘מעשה חושב‘.
הן מהוות ביטוי המשלב את המעשה המוחשי של היד הנועצת מחט בבד ומחברת תך לתך
עם המוח, יד שפועלת מכוחם של מחשבה עמוקה ותכנון, השורים על כל פרטי העשייה,
החל מסוגי החוטים, בחירת סוגי התכים, הצבעים, ועד הצורות
ובעיקר עד תוכנה של תמונת הרקמה,
סיפור עלילה שלם שמגולם בחוט.
אמירה פרשנית - שנרשמת בבד וחוטים
התוצאה היפיפה מגלה את התבוננותה החכמה בתרגום הטקסט לציור רקום,
מתוך התבוננות מפוכחת מאוד, לרוב עם קריצה הומוריסטית ומדי פעם אירונית.
הביטויים: 'מעשה חושב' ו `מלאכת מחשבת` מתאימים להפליא ליצירותיה.
הרקמה מוכיחה שהיא ידעה לעשות ברקומים מה שידעה לעשות בכתובים,
שליטתה בממלכת החוט והמחט לא נפלה משליטתה בממלכת הספר והעט,
היא ידעה להתיר קשרים ולקשור קצוות, ידעה למצוא קצה חוט, להדק ולפרום,
להתיר סבך, ידעה למשוך בחוטים, להקנות משמעות בנגיעת נקודה של מחט,
לעשות ולרקום סיפורי בדים.
דוגמה מופלאה לחכמת הרקמה של חנה היא תמונת מגילת אסתר .
תמונה אשר די במבט אחד לגלות בה את הצבעוניות, את ההתרוננות הרוח השוקקת שלה.
התמונה שופעת שמחה, חיים, צבע, תנועה והרמוניה בין כל הברואים, האדם, החיה והצומח.
התבונות ברקמה מגלה חיוניות רעננה שעולה ופורצת מכל ניצן ועלה, כנף ופרח,
איזה כייף לגלות בעבודת רקמה את עזות המבע של חנה ואת המקוריות.
המבט מעמיק יותר מארג הפרטים של רקמת המגילה מפעיל את המתבונן
מדרבן אותו לגלות את צפונותיה. כי כל פרח, עלה או חיה לא נעשו לתפארת
היופי בלבד ולא נבחרו באקראי, בכל תך, חוט וצבע הושקעה מחשבה
שמעניקה עומק ורוחב יריעה לתכני הסיפור המקראי
ובד בבד משקיפה על הסיפור במבט פורימי, מהתל, קורץ, מתלוצץ ואירוני.
חנה ספראי, מעניקה לרקמת מגילת אסתר המון פרשנויות משלה וממדרשי חז"ל
לאסתר שביצירת האמנות הרקומה – ראש גדול הגדול ביותר מבין כל הדמויות.
התמונה חצויה באופן סימטרי על ידי שרביט פריחה מרהיב שכתר זהב בראשו.
השרביט מחלק את הרקמה ומפריד בין חציה הראשון של המגילה,
זה הטרגי שנשלט על ידי המן וכוונתו להשמיד ולאבד,
ובין חציה השני שבו מתרחש המהפך שחל בסיפור ומרדכי יושב על הסוס.
השרביט עם הכתר שבראשו מסמל את המלוכה ואם ניטיב להתבונן בו נראה
שהפקעת שבראשו חצויה וכמוה כפרי שנחתך לאורכו ומתגלה תוכנו ומה שבתוכו.
כידוע, אחשוורוש הבטיח לאסתר עד חצי המלכות,
אז הנה השרביט החצוי, סמל המלוכה החצויה.
בחציה הימני של הרקמה כמו גם בשמאלי ישנן ארבע נפשות,
מימין: אסתר, המן, הינשוף והנמר.
בחצי השמאלי: מרדכי, הסוס, הברבור והשועל.
אף לא אחת מהנפשות ואף של החיות הללו לא נבחרה באקראי,
כל אחת קשורה לסיפור המגילה כך או אחרת, מסמלת משהו ומתכתבת עם כתובים אחרים.
נתחיל באסתר שגופה דמוי בקבוק, מעין כד או קנקן.
רמז עבה לכך שאסתר נלקחה להרמון הנשים בשל הקנקן שלה ולא בשל מה שבתוכו,
שהרי אחשוורוש לא נמנה לזן שמאמין ב"אל תסתכל בקנקן",
מעייניו היו רק או בעיקר בקנקן והוא בחר בה בשל קנקנה הנאה.
אלא שבהמשך הסיפור מתברר שמעבר למראה הנאה אסתר ניחנה גם בראש,
ולכן היא בעצם הולמת לביטוי העכשווי 'ראש גדול' - לא סתם ראשה הוא הגדול ביותר בתמונה.
המהפך הפמיניסטי שחל בהתנהלותה של אסתר מנערה פסיבית לאשה יוזמת ומנהיגה
חל ברגע בו הבינה את כורח השעה ואת מה שהוטל על כתפיה, אז נעשתה ל'ראש גדול',
הד לאפשרות למהפך בכל אדם ובעיקר בכל אישה שתיקח האחריות ויוזמה על עצמה.
גם מעל ראשה של אסתר מתנוסס שרביט פריחה וכתר בראשו,
אבל הפריחה צנועה - בהתאם למעמדה של אסתר המלכה –
אמנם מלכה בממלכה עצומה אבל מלכותה מוגבלת, כבושה ומאופקת.
מדוע נרקמה דמותה של אסתר בחוט ירקרק?
על פי המדרש האומר שאסתר הייתה ירקרקת.
רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה
עיניה של אסתר שהן הגדולות ביותר בצדה הימני של הרקמה
ומקבילות להן עיניו הגדולות של השועל בצד השמאלי, לרמז על `החכם עיניו בראשו`.
לעומת אסתר והשועל, הגברים שבציור
סובלים מעיניים קטנות חיוורות ואנמיות, או מהעדר עיניים כלל.
האם זה מרמז משהו על חכמתם של שני הגברים הללו ,שלא נרקמו להם עיניים בראשיהם?
אי אפשר שלא להיזכר בפמיניזם היהודי הגועש שאותו הובילה רוקמת סיפור מגילה זאת בגאון.
המן – הרע האולטימטיבי, האב־טיפוס של צורר היהודים, הארכי-מרושע
עובר ברקמה לעמדת היהודי המושפל והנחות ואילו מרדכי יורש את מעמדו הרם.
במהפך - גורלו של המן הופך להיות מה שהיה קודם גורלו של מרדכי,
ואולי לכן חנה רקמה להמן כיפה ופאות - חזות של מי שנידון לגורל של היהודי,
בעוד שמרדכי בצד האחר עוטה עטרת זהב ולבוש בגדי בוץ וארגמן.
מרדכי הופך למי שהיה קודם המן, אפור וחסר פנים,
וכבר קשה לדעת מיהו ארור המן ומיהו ברוך מרדכי.
הם מחליפים זהויות ותורמים לאווירת ה"ונהפוך הוא" ששורה על הרקמה כולה.
מדוע בחרה לרקום דווקא ינשוף מרחף בסמוך וכמעט מעל ראשו של המן?
מה להמן ולעוף הלילה הדורס הזה?
הינשוף מוזכר בספר ישעיהו בנבואת חורבן קשה שיביא אלוהים על אויבי ישראל:
קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִים הַקְשִׁיבוּ…
כִּי קֶצֶף לַה` עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָבַח כִּי רִוְתָה בַשָּמַיִם חַרְבִּי…
תֶחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּה.
וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ (ישעיהו ל“ד).
עופות הבר הללו והינשוף בכללם הם שיירשו את משכנות האויבים
אחרי שאלה יישמדו ועריהם תחרבנה, הם סמליו המובהקים של החורבן.
חיה נוספת שנרקמה בצד הטרגי של הרקמה היא הנמר - “היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?“
שאלה רטורית שמשמעה: נמר לעולם לא ישנה את צבע עורו ולא ישתנה.
האמנם? שימו לב לזנב שהצמידה חנה לנמר, זנב של זיקית שהיא היצור המשנה תכופות את צבעו ומחליפו.
ללמדנו שבמגילה זו הכול עשוי להתהפך על פיו,
גם נמר יהפוך את עורו והרקמה כולה הרי היינה בסימן "ונהפוך הוא".
באזור השמאלי של הרקמה ברבור - אנטיתזה חריפה לינשוף.
אם הינשוף מסמל דריסה וחורבן הרי שהברבור הוא מסמלי השפע, השובע והתענוג:
"להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים".
ככזה הוא מוזכר כבר בספר מלכים,
בתוך שלל מיסי המעדנים, שהעלו העמים הכבושים לשלמה המלך:
"עשרה בקר… ומאה צאן, לבד מאייל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים".