"רק אניח את זה כאן"...
תשובה של פסיכולוגית לשאלה בפורום כלשהו, האם עדיף ללמוד פסיכולוגיה או עו"ס.
אני פסיכולוגית קלינית. מלמדת בבי"ס לעבודה סוציאלית.
אתה צריך לשאול את עצמך האם אתה מעוניין בדרך מפרכת ודורשת, אבל גם כזו המלמדת, מעשירה ומרחיבה את הנפש, ומחברת אותך למקומות אליהם לא חשבת שתגיע, לצד הכשרה מעניינת אך קשה ותחרותית (פסיכולוגיה)
או לצעוד בדרך פחות מעשירה ומגדלת, אך הרבה הרבה יותר קלה ונוחה (עו"ס).
בעיני הסטודנטים לעו"ס איכותיים פחות מסטודנטים לפסיכולוגיה, אבל הרבה יותר חכמים שהם לא נכנסים לדרך חתכתכים רבת שנים שרק מעטים צולחים אותה.
בעבודה סוציאלית, למרבה הצער, אין סינון של סטודנטים לפני קבלתם ללימודים ו99.9% מסיימים את לימודיהם, בתוכם גם אנשים רבים שאינם מתאימים ללימודים.
אני מניחה שיהיו כאן כמה עו"סיות שיעלבו, אך זו דעתי כמרצה בביה"ס לעו"ס. יש תחושה הרבה יותר מחפפת ופחות רצינית ודורשת מפסיכולוגיה. (ויש לזה גם יתרונות, כמובן).
נכתב כאן מעט לגבי הרפורמה, הרפורמה היא בעייתית מאוד במקרה הטוב והרסנית מאוד במקרה הגרוע. היא פוגעת מאוד בפסיכולוגים הקליניים בישראל ועוד יותר פוגעת במטופלים.
ואולי זה עוד שיקול למה ללמוד עו"ס ולא פסיכולוגיה.
...
...
אני מכירה את שתי אוכלוסיות הסטודנטים. הן אמנם דומות אך אוכלוסיית הסטודנטים לפסיכולוגיה (למאסטר, כמובן) מרשימה הרבה יותר באיכויות קליניות ואקדמאיות.
הסיבה פשוטה -
בבי"ס לעוס אין סינון כלל, ובפועל - כל אדם יכול להיות עו"ס. מדובר ב3 שנות לימודים שכמעט כל אחד צולח אותם.
בקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה יש סינון רציני - המלצות, ראיון וסינון עפ"י ציונים. מתי מעט יכולים להיות פסיכולוגים קליניים. מדובר ב5-6 שנות לימודים ו4 שנות התמחות שרק מעטים צולחים אותם, והם מפגינים לרוב מיומנות טיפולית ואבחונית גבוהה.
כמובן שאפשר למצוא פסיכולוג אהבל ומגעיל ועו"ס מקצועי מדהים. אבל בגדול - הפסיכולוגים עולים על העו"סים עשרות מונים ביכולתם הטיפולית.
והעוסים כנראה עולים על הפסיכולוגים ביכולתם לעשות עבודה חברתית.
תשובה של פסיכולוגית לשאלה בפורום כלשהו, האם עדיף ללמוד פסיכולוגיה או עו"ס.
אני פסיכולוגית קלינית. מלמדת בבי"ס לעבודה סוציאלית.
אתה צריך לשאול את עצמך האם אתה מעוניין בדרך מפרכת ודורשת, אבל גם כזו המלמדת, מעשירה ומרחיבה את הנפש, ומחברת אותך למקומות אליהם לא חשבת שתגיע, לצד הכשרה מעניינת אך קשה ותחרותית (פסיכולוגיה)
או לצעוד בדרך פחות מעשירה ומגדלת, אך הרבה הרבה יותר קלה ונוחה (עו"ס).
בעיני הסטודנטים לעו"ס איכותיים פחות מסטודנטים לפסיכולוגיה, אבל הרבה יותר חכמים שהם לא נכנסים לדרך חתכתכים רבת שנים שרק מעטים צולחים אותה.
בעבודה סוציאלית, למרבה הצער, אין סינון של סטודנטים לפני קבלתם ללימודים ו99.9% מסיימים את לימודיהם, בתוכם גם אנשים רבים שאינם מתאימים ללימודים.
אני מניחה שיהיו כאן כמה עו"סיות שיעלבו, אך זו דעתי כמרצה בביה"ס לעו"ס. יש תחושה הרבה יותר מחפפת ופחות רצינית ודורשת מפסיכולוגיה. (ויש לזה גם יתרונות, כמובן).
נכתב כאן מעט לגבי הרפורמה, הרפורמה היא בעייתית מאוד במקרה הטוב והרסנית מאוד במקרה הגרוע. היא פוגעת מאוד בפסיכולוגים הקליניים בישראל ועוד יותר פוגעת במטופלים.
ואולי זה עוד שיקול למה ללמוד עו"ס ולא פסיכולוגיה.
...
...
אני מכירה את שתי אוכלוסיות הסטודנטים. הן אמנם דומות אך אוכלוסיית הסטודנטים לפסיכולוגיה (למאסטר, כמובן) מרשימה הרבה יותר באיכויות קליניות ואקדמאיות.
הסיבה פשוטה -
בבי"ס לעוס אין סינון כלל, ובפועל - כל אדם יכול להיות עו"ס. מדובר ב3 שנות לימודים שכמעט כל אחד צולח אותם.
בקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה יש סינון רציני - המלצות, ראיון וסינון עפ"י ציונים. מתי מעט יכולים להיות פסיכולוגים קליניים. מדובר ב5-6 שנות לימודים ו4 שנות התמחות שרק מעטים צולחים אותם, והם מפגינים לרוב מיומנות טיפולית ואבחונית גבוהה.
כמובן שאפשר למצוא פסיכולוג אהבל ומגעיל ועו"ס מקצועי מדהים. אבל בגדול - הפסיכולוגים עולים על העו"סים עשרות מונים ביכולתם הטיפולית.
והעוסים כנראה עולים על הפסיכולוגים ביכולתם לעשות עבודה חברתית.
