כמה דברים,
ראשית, עפ"י חוק יסוד נשיא המדינה, הנשיא זכאי לחסינות רחבה מתוקף מעמדו (ראש המדינה העומד מעל לרשויות המדינה, ומהווה חלק מסמליה של המדינה) - חסינות עניינית שעל פיה נשיא המדינה לא יתן את הדין לפני כל בית דין בשל דבר הקשור בסמכויותיו, החלטותיו וכיו"ב, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה (וכן קיימים סעיפים נוספים, אשר מהם אתעלם). כמו כן קיימת החסינות הדיונית המעניקה לנשיא חסינות מפני העמדה לדין פלילי בתקופת כהונתו, גם אם מדובר בעברה שאין לה קשר לתפקידו כנשיא- הוא לא יובא לדין פלילי. אך עם זאת ניתן יהיה להעמידו לדין על ביצוע העבירות המיוחסות לו (אשר נעשו בזמן כהונתו), לאחר תום הקדנציה (חשוב לציין כי במקרה הזה, התקופה שבה נמנעה העמדתו לדין לא תיחשב כחלק מתקופת ההתיישנות על אותה העבירה) - משמע, ההמלצה הינה בגדר המלצה בלבד, וגם אם תתקבל, לא תהיה זאת אלא תחילת הקרב בין המדינה לנשיא. ניכר כי קצב לא יוותר בקלות רבה על מעמדו. באשר לממשלה - אין זה מסמכותה (הפרדת רשויות, שכחתם?) להמליץ על העמדות לדין של ראשי מדינה. אגב, בעבר, הייתה מקובלת תפיסה של הפרדת רשויות שלפיה הפרלמנט מייצג את העם, קובע את חוקי המדינה, והממשלה היא זו המבצעת אותם (על כן שמה "הרשות המבצעת"). במציאות של המאה העשרים והמאה העשרים ואחת, חל שינוי בהגדרת תפקידיהן של הרשויות, ונוצר מצב בו הממשלה היא המגבשת את המדיניות בנושאים המרכזיים של המדינה, ובעזרת הרוב שלה בכנסת- היא מעבירה את החלטותיה (המובאות בצורה חוקים ותקנות) בהצבעות בכנסת. הממשלה יכול לקבוע מדיניות, לקבל החלטות, לפעול בשם המדינה ונלנהל את ענייניה, ולגבש קביעה וביצוע של תקנות לשעת חירום (דבר אשר הוזנח במערכה האחרונה בצפון, אגב), אך בהחלט בהחלט שלא להוות גורם שיטור החוקר את נציגי הממשל. מעמדה הממלכתי של הממשלה (וכן, שוב, הפרדת רשויות), מחייבה להימנע ממעורבות בנושאים הנתונים לחקירה פלילית - קל וחומר, שלא להוות בהם גורם משפיע. וכן - כמה פנטסטי, כעת הבחנתי שחל תיקון, וכי הממשלה=המשטרה - ובכן, המשטרה מגישה את המלצותיה ליועץ המשפטי לממשלה - הוא אינו מחוייב להמלצות, שכן יש בידיו את שיקול דעתו המקצועי, והאישי, וקיימת האפשרות כי הוא יקבע אחרת.