רק את הטובים

[יגאל17]

רק את הטובים

אחי נרצח בפיגוע טרור לפני כמה חודשים

 

[הלן...אמא של אמיר]

אוי יגאל...כמה עצוב

ואיך ההורים מתמודדים? מי תומך בך?...

 

[sad]

הז´רגון הזה שפונה מיידית להורים

זועק, גם כשהכוונות אחרות. אפרופו אחים

 

[BooBee]

ואללה

 

[הלן...אמא של אמיר]

sad ???

ל-מה התכוונת שהז´רגון הזה פונה מיד להורים?

 

[אוזן רגישה]

הלן, הנה תשובה לשאלה, אם יורשה לי,

יגאל בא אלינו לספר לנו כמה קשה לו. האמיני לי שנורא נורא קשה לו ביחוד אם הם שני אחים בלבד שקלוד היה לו כ-אב. אכפת לך ואת מציינת את זה אבל, שאלת איך מתמודדים ההורים? ורק אח"כ שאלת מי תומך בו. ראשית סדר השאלות, הרי הוא פנה אלינו. שנית עם כל הכבוד ועם כל האכפתיות, יגאל מבקש עזרה ותמיכה ולא ההורים. עד כמה חשוב כרגע שיגאל יספר לנו מה קורה איתם?, הרי הוא רוצה את התמיכה. וצדקה SAD על הז´רגון... רק לאחרונה אנחנו שומעים בין כל ההספדים שטורחים להזכיר את האחים אבל כמובן רק אחרי ההורים, המכרים, האורחים, האלמנות, היתומים... ואין סוף לרשימה. זו מין התיחסות כללית במדינה שלנו. זוכרת את האסון של המשפחה שבה נהרגו 3 אחים והורים? שנשארו חמישה? "מזל" שזה כך אחרת גם אותם היו שוכחים. פה זכרו אותם כי הם היו סקופ עיתונאי. לו לא כך, גם הכתבה הנוראה שיצאה עליהם לא היתה נכתבת והיו חוסכים מהם בושה ועוגמת נפש.

 

[יגאל17]

תמיכה עצמית

האמת שזה עדין קצת טרי אני ממשפחה חד הורית ואחי הגדול קלוד, היה כמו אבא שלי והחבר הכי טוב שלי ואיתו הייתי היחיד שמדבר על הכל אבל עכשיו גם אותו אין. אני מאד סגור ככה שעם אמא שלי אני לא כל כך מדבר למרות שהיא רוצה , וגם עם פסיכולוג לא דיברתי כי נורא קשה לדבר על זה ואת האמת שאני מאד שמח שמצאתי את הפורום כי פה זה יותר קל לדבר על זה , אולי זה בגלל שאני מרגיש שהיה לי קשר כל כך מיוחד עם אחי של חברים של ממש שצוחקים ובוכים אם צריך אחד על השני וכל זה הלך בגלל רוצח אכזר מעם אכזר. אני נורא שמח שמצאתי את הפורום הזה כי יש לי כל מיני רגשות שאני לא יודע אם זה מוזר או טבעי שאני מרגיש אולי פה אדע...

 

[הלן...אמא של אמיר]

אתה נשמע לי מאד אינטליגנטי

אתה יכול לספר איך אחיך נרצח? ולמה אתה לא רוצה לשוחח עם פסיכולוג? רובינו עשינו את השיחות האלה..וזה מאד עזר. גם אני שמחה שמצאת את הפורום הזה.

 

[יגאל17]

זה קצת קשה...

זה קרה ב 3\1 19 יום אחרי היום הולדת שלי אחי קנה לי פלאפון כדי שכל יום נדבר והיינו מדברים שלש פעמים ביום אפילו... אבל ביום אחד אני מקבל טלפון לאותו הפלאפון המהמם שבו אמא שלי אומרת לי שקלוד היה בפיגוע בדרך הביתה לטבריה לאחר חודשיים בלבד שעבר לנסות את מזלו בעיר הגדולה בתל אביב הוא חזר עם דפנה הכלבה שהוא קיבל לשנה וחצי אימוץ כדי שאחר כך תלך לעוור למה הוא נסע במונית הרי הוא כל הזמן נסע באוטובוס ולמה במונית הוא ישב ממול המחבל ולמה המחבל לא נהרג ולמה הכלבה שאמורה להיות הבעל חיים עם החושים הכי חזקים אלו כלבי משטרה ונחיה ולמה דוקא אחי שלי שהיה גם החבר הכי טוב שלי מה ההיגיון בלקחת את הכי טובים האם ישנה תשובה כל שהיא לכל הלמה האלה ? ולמה כשאני כותב את השורות האלה אני צריך לבכות הרי זה לא היה אמור לקרות לי וגם לא לאחי הרי זה רק בטלויזיה וברדיו!! למה כל כך קשה לי לדבר על זה פנים אל פנים עם מישהו ולמה אני אמור כל לילה לבכות לבד , ולמה אני צריך לדמיין כל פעם מאז שכל המכרים שלי מתים למה בדרך כל כך אכזרית , מי אחראי לתת לי תשובות?! הרי אני יגאל הוא אחד מאלה שתמיד מסדרים את הדברים ומתקן את המעוות ולמה יש דבר שאין לי עליו שליטה, ההרגשה של חוסר שליטה משגעת! הייתי רוצה תשובה או בעצם תשובות...

 

[אחת מהצד]

אתה שואל שאלות קשות יגאל

ואולי זה מתחיל מההבנה שאנחנו לא שולטים על כל מה שקורה לנו בחיים. וכמה שזה נשמע מפחיד, ככה זה. ולפעמים קושי לדבר עם מישהו על מה שיושב לך על הנשמה, מתחיל משם. כי מה שאתה אומר גם כבר לא שלך. ולא תמיד קל עם זה. אולי באמת כתיבה פה וגם לעצמך תשחרר משהו. ואז תוכל להגיע לאדם מקצועי או למישהו שאתה מרגיש איתו טוב ונותן בו אמון. ותבכה יגאל. פשוט תבכה. סתם אחת

 

[עזרה@ראשונה]

תזכורת למעוניינים

לאחר שהוא עצמו איזכר את הפרטים - אז הנה האירוע לתזכורת. פיגוע צומת בן-עמי.

 

[יגאל17]

הערה

צומת מי עמי

 

[הלן...אמא של אמיר]

כן...אני זוכרת את המקרה המצער הזה

יגאל...אתה לומד בתיכון? יש לך שם חבר קרוב? מישהו שאתה יכול לשתף בין ההפסקות?

 

[יגאל17]

לא, אני לומד

בפנימיה , ודוקא החבר הכי קרוב שלי עבר עם משפחתו לשיקגו אני מרגיש כאילו הכל נגדי כל מה שאעשה יהיה נגדי , מאז המקרה זו הפעם שנפתחתי הכי הרבה פעמים אבל גם זה מהול בהרבה קושי ובכי למה זה כל כך קשה לי לדבר על זה יש לי הרגשה שהייתי רוצה לספר בעצם שניים והייתי רוצה לדעת אם עוד מישהו מרגיש או שזה קצת אולי יוצא דופן 1. מאז המקרה קשה לי להוציא את השם של אחי בצירוץ ז"ל , ואני אטום לגמרי לכל המקרים שקורים לאחרים כל הפיגועים האחרים בכלל לא מזיזים לי מנגד לזה אמא שלי כל פעם שרואה פיגוע או שומעת היא בוכה ואני בכלל לא מזיז לי זה כאילו אני תקוע בעצב שלי ולא משוחרר ולא מענין אותי אני מרגיש ככל שעובר הזמן ועוברים עוד פיגועים כאילו ברצוני לצעוק לרחוב מה אתם בוכים על זה הרי לא ראיתם איזה אסון קרה לי הרי חרב עלי עולמי אני רוצה שתזכרו את זה ותחשבו על זה כל רגע כמוני למה אתם מתמקדים בדברים אחרים הרי זה אסון שלא יתואר אין לי עם מי לדבר היחיד שהייתי מדבר איתו , איננו... 2. עוד רגש , אני כל הזמן חושב שכל הקרובים הכי קרובים שלי מתים וזה מזעזע אותי מחדש כל פעם ולא נותן לי מנוחה. האם מישהו גם מרגיש אחד מהדברים האלה? או אחרת?

 

[הלן...אמא של אמיר]

יגאל...כל מה שאתה מתאר

זה טבעי לחלוטין. יש כאלה שאחרי אסון כזה בוכים כל פעם ששומעים שקורה שוב אסון דומה. ויש כאלה שאחרי אסון כזה נשאבים לכאב שלהם ולא מסוגלים להביע רגשות לאסונות אחרים. זה מאד טבעי. וגם לגבי הפחד שלך שלכל המכרים שלך יכול לקרות משהו נורא, גם זה טבעי, גם זו תופעה נפוצה אחרי אסון כזה נורא. אני עד היום חוששת כל פעם מחדש לגבי בנותי.

 

[יגאל17]

בקשר לרגשות

בקשר לרגש האטימות זו אטימות שהיתה יותר גרועה מלפני המקרה למשל הרגע חזרתי ביום רביעי חזרתי מניו יורק והייתי על יד ההריסות של התאומים ואנשים שם בכו ולי זה לא הזיז במילימטר, זה קצת מפריע לי שאני אולי אפשר לקרוא לזה אגואיסט. ובקשר לרגש המחשבות על הקרובים אני ממש מדמיין לי את זה את שהם .... זה נורא קשה איך אפשר להתמודד , כשאני מדבר על זה אני מזכיר את זה בתור "המקרה" כי קשה אחרת!!

 

[עזרה@ראשונה]

V

צודק!

 

[יגאל17]

הקושי המפחיד

הידיעה שאני מאד סגור והאחד והיחיד שהייתי מדבר עמו על הכל איננו היא ידיעה הקשה והמפחידה ביותר זו תחושה שאין לי עוד אף אחד בעולם

 

[הלן...אמא של אמיר]

אז.....קודם כל יגאל

יש לך אותנו פה...הרבה אנשים שעברו גם הם אסונות אישיים כמו שאתה מתאר, והם בודאי יבינו את דבריך. ויש עוד ייתרון חשוב...פה תמיד פתוח...תמיד זמין .. ואם אתה מדוכדך...ורוצה לשפוך את הכאבים או הכעסים תמיד תוכל לעשות זאת כאן.... כמו שאחת מהצד כתבה לך ...עד שתיצור קשר עם מישהו מקצועי.....

 

[sad]

כתבתי לך מלא ובסוך נתקע המחשב

אחד הדברים הקשים ביותר, נוסף לאובדן ולגעגוע הוא אובדן השליטה והכרת העובדה ש" האדם מתכנן ואלוהים צוחק.." אל תבין את המשפט כפשוטו, פשוט שלמדנו כולנו על בשרנו שלמרות מה שרצינו לעצמנו וליקרים לנו, יצא אחרת לגמרי.. וזה תמיד בטלויזיה וברדיו ואצל השכנים עד שנשמעת אצלנו הדפיקה בדלת וקשה לדבר על זה בין כל שאר הדברים גם כי ההרגשה חזקה ממילים ולוקח זמן עד שהיא מתעצבת למשפט, וגם כי לא לימדו אותנו להתכונן לדבר על זה, מה עוד למי שסגור והבכי, כן הוא פשוט בא והולך ואיתו אתה כבר לא לבד ואתה לא לבד