רק בשבוע שעבר הבנתי
שאני סובלת מחרדה, והיום הלכתי לביה"ס פעם ראשונה אחרי התגלית.. והרגשתי ממש מוזר, פתאום ראיתי המון קשיים של הבעיה, מול העיניים שלי! ולא היה לי כוח להתמודד איתם.. הרגשתי כל כך רע היום בביה"ס.. פחדתי.. פחדתי כל כך.. גם מעצם המודעות שאני בבעיה!! ולא רציתי את זה... את מה שיש לי סיפרתי רק ל2 אנשים (חוץ מההורים).. לידיד שלי ולחברה הכי טובה שלי... החברה הזאת חברה שלי כבר המון זמן, והיא היחידה שאני מכירה שאפשר לסמוך עליה.. היא גם מנסה לתמוך, למרות שלא תמיד יש לה זמן פנוי אליי אבל בכל זאת.. אחרי שסיפרתי לה היא לא התחרקה, ולא נרתעה, דבר שחששתי לגביו מאוד.. אני אפילו לא יכולה להגיד לעצמי שאני סובלת מחרדה, כי זה מרתיע אותי.. להגיד שאני צריכה ללכת לפסיכולוג ואולי גם לפסיכיאטר.. נשמע כאילו אני חולת נפש.. אני יודעת שאני לא! אני יודעת.. אבל אם אני אספר את זה למישהו אני כל כך מפחדת שהוא יצחק עליי... או שיגיד שאני מדברת שטויות... טוב בכל מקרה מה שרציתי להגיד.. זה שראיתי את המצוקה שלי מול העיניים, ולא יכלתי לפעול... רק התכנסתי בתוכי עוד יותר.. אני בקושי מסוגלת ללכת לביה"ס, אני מפחדת.. מפחדת כל כך!! מהמורים.. מהחברות... מפחדת מכל מה שזז... מהאנשים באוטובוס.. כאילו לכל מקום שאני אלך הפחד יילך איתי... ירדוף אותי.. יחכה לי בכל פינה!!! אני מפחדת... אי אפשר לבטא פחד כזה... אי אפשר.... בלילה בכלל, היה לי לילה סיוטי.. כמעט ולא ישנתי.. חשבתי על כל מיני דברים.. נרדמתי, וקמתי, נרדמתי וקמתי.. ככה כל הלילה.. בבוקר כאב לי הראש.. אבל בכל זאת הלכתי לביה"ס כי גם אתמול לא הלכתי.. אגב, היום אבא מסר את הטופס! (אני מקווה..)
שאני סובלת מחרדה, והיום הלכתי לביה"ס פעם ראשונה אחרי התגלית.. והרגשתי ממש מוזר, פתאום ראיתי המון קשיים של הבעיה, מול העיניים שלי! ולא היה לי כוח להתמודד איתם.. הרגשתי כל כך רע היום בביה"ס.. פחדתי.. פחדתי כל כך.. גם מעצם המודעות שאני בבעיה!! ולא רציתי את זה... את מה שיש לי סיפרתי רק ל2 אנשים (חוץ מההורים).. לידיד שלי ולחברה הכי טובה שלי... החברה הזאת חברה שלי כבר המון זמן, והיא היחידה שאני מכירה שאפשר לסמוך עליה.. היא גם מנסה לתמוך, למרות שלא תמיד יש לה זמן פנוי אליי אבל בכל זאת.. אחרי שסיפרתי לה היא לא התחרקה, ולא נרתעה, דבר שחששתי לגביו מאוד.. אני אפילו לא יכולה להגיד לעצמי שאני סובלת מחרדה, כי זה מרתיע אותי.. להגיד שאני צריכה ללכת לפסיכולוג ואולי גם לפסיכיאטר.. נשמע כאילו אני חולת נפש.. אני יודעת שאני לא! אני יודעת.. אבל אם אני אספר את זה למישהו אני כל כך מפחדת שהוא יצחק עליי... או שיגיד שאני מדברת שטויות... טוב בכל מקרה מה שרציתי להגיד.. זה שראיתי את המצוקה שלי מול העיניים, ולא יכלתי לפעול... רק התכנסתי בתוכי עוד יותר.. אני בקושי מסוגלת ללכת לביה"ס, אני מפחדת.. מפחדת כל כך!! מהמורים.. מהחברות... מפחדת מכל מה שזז... מהאנשים באוטובוס.. כאילו לכל מקום שאני אלך הפחד יילך איתי... ירדוף אותי.. יחכה לי בכל פינה!!! אני מפחדת... אי אפשר לבטא פחד כזה... אי אפשר.... בלילה בכלל, היה לי לילה סיוטי.. כמעט ולא ישנתי.. חשבתי על כל מיני דברים.. נרדמתי, וקמתי, נרדמתי וקמתי.. ככה כל הלילה.. בבוקר כאב לי הראש.. אבל בכל זאת הלכתי לביה"ס כי גם אתמול לא הלכתי.. אגב, היום אבא מסר את הטופס! (אני מקווה..)