רק דיברנו על זה
ושאלה

ענבל30

New member
רק דיברנו על זה ../images/Emo10.gif ../images/Emo122.gif ושאלה

רומי חזרה מהמעון היום עם "וואחד" שעון על הלחי
על הלחי
אויש כמה כאב לי, כשחשבתי כמה זה כאב לה...
המטפלות סיפרו לאמא שלי, שאספה אותה מהמעון, שהיא בכתה המון ... החיים זה לא פיקניק, מסתבר
ושאלה בנושא אחר - בימים שבהם אני עובדת עד מאוחר, כלומר עד 22:00-1:00 בלילה - אמא שלי עושה עם רומי טיול אחה"צ והן באות לבקר אותי בעבודה. אני לוקחת הפסקה, מניקה את רומי, משחקת איתה קצת, מחבקת ומנשקת הרבה - בד"כ אנחנו יושבות באוטו, כי איפה שאני עובדת אין תנאים לנ"ל - וזה ביקור שנמשך 20-30 דקות. לפעמים רומי נפרדת בחיוך ו"ביי-ביי", ולפעמים היא בוכה... בכי שאמא שלי מדווחת לי אחר כך שנפסק עוד לפני שהן יוצאות מהרחוב. השאלה היא, האם הפגישות האלו מועילות לה, או שהפרידה הנוספת מקלקלת יותר משהפגישה נותנת? אני שואלת מבחינתה של רומי, כי לי הדקות האלו הן גן עדן ואוויר מתוק של ממש בתוך רצף העבודה המחניקה. בלי זה, אני לא רואה אותה מהבוקר, ועד שאני חוזרת בלילה - והיא כבר ישנה. אני מקווה שהצלחתי להיות ברורה, כי אני די עייפה (אני אחרי יום עבודה כזה, ארוך ומתיש) ולא מרוכזת...
 
אני חושבת שהן תורמות לה גם אם הפריד

הפרידה קשה. למרות שאני יודעת שחמי היה נמנע מלבוא לאכול צהרים בבית כי אבא של בר היה לוקח ממש קשה את העזיבה שלו... אבל זה בגלל שאמא שלו לא יכלה לעמוד בזה. אני חושבת שלמרות הכאב זה בטח נותן גם לה דקות של גן עדן. עוד זמן אמא זה טוב... וזה שהבכי נפסק ברחוב זה חיזוק לדעתי... בטח נורא קשה לך, זה בתדירות גבוהה עבודות הלילה האלה?
 

ענבל30

New member
פעמיים בשבוע...

והנה יש לי הזדמנות לקטר קצת על העודה המוזרה הזו שלי... זה במערכת של עיתון - ומכאן שעות העבודה הלא שגרתיות. גם שיטת העבודה שם דפוקה, וגם היחס לא משהו, ומצפים ממני להתמסר בבלעדיות לעבודה - תמורת משכורת די עלובה של 20 ש"ח לשעה... ובנוסף - זה יוצא די מעט שעות בחישוב חודשי - אז המשכורת נמוכה מאוד
אבל... זו העבודה היחידה שמצאתי באזור שלי, שאני מסוגלת לעשות בלי שיעיפו אותי תוך יומיים, מהעבודה עצמה אני די נהנית ולומדת המון, חוץ מהבוסים שאר האנשים ממש נחמדים, וכרגע אין שום אופציה אחרת... בלי לעשות עין רעה
היה לי ראיון עבודה השבוע בהדרכת מחשבים במועדון חדש שנפתח, ונראה לי שהתרשמו ממני לטובה... זה אמור להשתלב עם העבודה הנוחכית, ולהשלים לי את מכסת השעות ואת המשכורת... wish me luck (חוץ מזה אני עושה גם עבודות פרטיות קטנות בבית)
 
אז קודם כל בהצלחה

מחזיקים לך אצבעות. ולגבי הביקורים - אל תוותרי, זה כיף גם לך וגם לה, ועצם העובדה שהיא בוכה, מוכיחה שכיף לה והיא לא רוצה ללכת. זה די אופייני בגילה לבכות קצת בפרידה, וזה נעלם ברגע שאת נעלמת לה מהעיניים. זה חיובי גם מהבחינה שהיא לומדת שגם אם היא נפרדת מאמא, היא תראה אותך יותר מאוחר. ומה שזה עושה לך, אני לא צריכה לספר לך. לי יש סיפור דומה עם תומר, שנמצא במעון במקום העבודה שלי, אני חייבת לרדת לפחות פעמיים ביום להסניף אותו, אחרת קשה לי לחיות... פעם אחת בלבד העירו לי על זה, היתה לו תקופה (ממש כמה ימים) שהוא בכה כשהלכתי, אבל זה רק בגלל שהוא לא הרגיש טוב. בדר"כ הוא בגישה של "יאללה, ביי, תלכי כבר, את מפריעה לי לשחק". למטפלות אין בעיה עם הביקורים שלי, הן דווקא מרוצות מזה (אני מחליפה לו חיתול, עוזרת להאכיל אותו וכו´) אז תמשיכי להנות, בלי נקיפות מצפון.
 

jole

New member
אני חושבת שהביקור גם אם קצר../images/Emo104.gif

טוב יותר מלא לראות אותך בכלל. ולפרידות היא תתרגל ותלמד שאחרי שנפרדים נפגשים שוב. מה גם שאמא שלך אומרת שהיא נרגעת אחרי כמה דקות כם אם היא נפרדת בוכה. זה לנו נאימהות לוקח להירגע הרבהיותר זמן.
 

לאה_מ

New member
מועילות, מועילות, מועילות!

ודאי שהן מועילות לה. וגם לך. וזה לא פחות חשוב. תחשבי על עצמך - לא קורה לך שאת כל כך נהנית ממשהו שממש חבל לך שצריך להפסיק? אבל זה עדיין לא גורם לך להצטער שהתחלת עם זה, נכון? נראה לי שעדיף לרומי לראות אותך - גם אם לזמן קצר - במהלך העבודה, ולא ללכת לישון בכלל בלי לראות אותך.
 

פישון

New member
בטח מועילות וגם לך

אולי תעבדי אתה על משפט קבוע כמו: אמא הולכת וגם חוזרת (של גיסתי) או: אני אבוא אחר כך ואתן לך נשי___ והיא משלימה "קה" זה לא פותר את בעיית הבכי אבל קל יותר לסבתא (אצלנו) במובן שהילדה יודעת שנחזור ולדעת חמותי נרגעת בקלות. הבעת הבכי היא לגיטימית ולא אמורה בהכרח להיות מניפולציה: היא אוהבת אותך ומתאכזבת שזה לא נמשך. אני מנסה ל"דובב" אותה במצבים כאלה על מנת לאפשר לה אוצר מילים ודרך התבטאות שלא תכלול בכי בהמשך. אני אומרת: אני מבינה שאת בוכה כשאבא הולך. זה קשה לך, כי את מתגעגעת אליו כל היום. זה באמת קשה, וגם אבא היה רוצה להיות אתך יותר. אנחנו מאד אוהבים אותך. לפעמים עצם הלגיטימציה של הרגשות היא חלק מהפורקן. נשמע שזה עוזר לך להיות יותר שלמה עם העבודה, וגם זה חשוב. בהצלחה ואני מחזיקה לך אצבעות בנוגע לעבודה החדשה.
 

מירי,

New member
לדברי הבן שלי מועילות!

נכון דודו כבר בן 5 - אבל זה נותן לו רק את הייתרון שבהתבטאות... פעם בשבוע אני לומדת ומגיעה הביתה כשהם כבר ישנים... בין העבודה והלימודים אני מגיעה הביתה ל 45 דקות בערך, ודודו אומר שזה ממש חשוב לו ושאני לא אפסיק....
 
../images/Emo25.gif לרומי על הלחי הכואבת

מסכנה קטנה, בטח ממש כאב לה ה"שעון" שהשאירו לה. ולגבי השאלה שלה - נראה לי נהדר המפגש שלכן, ככה זה חוצה את היום לשניים ונותן לה אותך קצת אולי, אבל את לא נעלמת לה ליום שלם. מנסיון שלי, אחרי שלילה אחד לא ישנתי בבית ואורן ראתה אותי רק למחרת אחה"צ, היא לא רצתה לאכול בבוקר ונצמדה אליי ולא עזבה אותי. אז קחי לך לרומי את זמן ההתפנקות לכן ביחד ותהנו ממנו
 
למעלה