רק האהבה תנצח
מחר יהיה יום האהבה. ט"ו בשבט. חג של הצעירים והאוהבים. חג בלבן. תחרה רקומה בתקוות. של אנשים בריאים שעתידם לפניהם. וחג של הסוחרים הגוזרים קופון על חשבון הלב האוהב. אני רוצה לדבר ביום שכזה על אהבה מסוג אחר. אהבה לבן משפחה שחולה.אהבה המתרפקת על זכרונות שאבדו ועל מכמני העבר. אהבה שהיא גם קינה. אהבה שהיא שירת הברבור.אהבה שיש בה הרבה חסד וחמלה וכאב. האהבה ליקר לך שאתה רואה בסבלו ובדיעכתו האיטית והאכזרית ואתה חש חסר אונים. אהבה כזו המאלצת אותך לקחת פיקוד על חיי האהוב מכל. דבר נורא שלכשעצמו. להחליט עבורו מה יאכל, מה ילבש ואיפה הוא יגור. אהבה שמאלצת אותך לעבור מהפך גדול בחיים ולהיערך אחרת. ובשם האהבה הזו אתה נאלץ להכריע הכרעות הרות גורל. האם טוב יותר ליקר לך להיות בבית אבות, שם המקום מותאם לצרכיו ויש צוות סיעודי ורפואי מיומן שיתן מענה לכל צרכיו או האם להשאיר את האהוב בבית. ואז מה איך להערך לספק צרכיו הרבים והמיוחדים. והאם להביא עובד זר שיסעד אותו, או לטפל בו בעצמך. האם להושיבו מול הטלוויזיה או לשלוח אותו למרכז יום שם הוא יהנה. האם לתת לו את התרופות היקרות, למרות שאין שיפור או להפסיק? וכל החלטה שתתקבל נכונה אבל בו בעת גם משאירה בך טעם רע בפה וספקות רבות. האם פעלתי נכון? האם השיקול שלי הוא לטובת האהוב או מנימוקים אחרים שעל אף שהם צודקים ובמקום גורמים לך לזוע באי נוחות במקומך ולחוש אשם. ובשם האהבה הזו אתה פועל דקה דקה, יום יום 365 ימים בשנה. ובשם האהבה הזו אתה נשחק דק עד אבק, אבל בשם האהבה הזו אתה מתחזק ונמלא כוחות מחודשים וכמו מטען בטריות האהבה הזו ממלא לך שוב ושוב את המצברים המתרוקנים מהר. בשם האהבה הזו אתה צומח ומתפתח ומגלה בך כוחות מופלאים שספק אם היו יוצאים ממך לו היה לך בן משפחה חולה אלצהיימר. כי לא משנה שאתה בתוך מרוסק עד מאוד וחש עייף ונחלש אתה תמשיך למשוך את העגלה הלאה, להוביל ברחובות את אמא היקרה שלך לטייל בדיוק כמו שפעם כשהיא היתה צעירה ובריאה היא הובילה אותך התינוקת שלה ואיתה גילית את רזי העולם. בשם האהבה הזו את קמה כל בוקר, עייפה יותר מיום האתמול ועייפה פחות משתהיי מחר ונושאת בעול. ובשם האהבה הזו את עוצרת נשימה ומנגבת טוסיק מלא קקי, ומכבסת כותונת ספוגה פיפי ושרה ומלטפת ומחבקת וכן נוזפת וצועקת ובוכה ואוהבת. או בשם האהבה הזו את תעקבי אחר העובדת הזרה שמטפלת ביקר לך ותבואי לעזור לה לקלח את היקרה לך שצועקת ובוכה ומכה. בשם האהבה הזו את תכנסי שוב ושוב בשערי הגיהנום שיכול להיות בעל חזות נעימה ומוריקה עם חדרים מפוארים וצוות נפלא אבל בכל פעם שאת נכנסת בשערי המקום בו השארת את היקר לך את תמותי קצת מחדש ושוב תתייסרי ושוב תקבלי אגרוף בבטן למראה היקר לך מכל למרות שרק אתמול היית אצלה.כי לא משנה מה תחליטו בשם האהבה ליקר לכם מכל הסבל והייסוריים ימשיכו להיות לכם בת לוויה עד יומכם האחרון. כי גם אם תהיו שלמים עם ההחלטה הספק והכאב לא מרפים. אתה עושה כמיטב שלך ויותר וזה אף פעם לא מספיק ואין מי שיעריך או יודה לךותמיד ילווה אותך המחשבה האם היא יודעת כמה אני אוהבת אותה? האם היא מרגישה כמה אני אוהבת אותה גם בחולייה וחושבת שגם עכשיו כשמפלצת האלצהיימר אוכלת כל חלקה טובה מבינתה ואישיותה היא בעיניי אהובה ומודל לחיקוי. האם היא מבינה שאני צועקת שאני מפחדת? האם היא יודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה בדיוק כמו שהיא לימדה אותי אבל שאני רק אני בשר ודם??????????? ולמרות שקשה אני ממשיכה כי אני פה מאהבה. כי רק האהבה תנצח!!!!!! לכולכם חבריי ואחיי לצרה שגורה מעמקי הלב חג אהבה שמח
מחר יהיה יום האהבה. ט"ו בשבט. חג של הצעירים והאוהבים. חג בלבן. תחרה רקומה בתקוות. של אנשים בריאים שעתידם לפניהם. וחג של הסוחרים הגוזרים קופון על חשבון הלב האוהב. אני רוצה לדבר ביום שכזה על אהבה מסוג אחר. אהבה לבן משפחה שחולה.אהבה המתרפקת על זכרונות שאבדו ועל מכמני העבר. אהבה שהיא גם קינה. אהבה שהיא שירת הברבור.אהבה שיש בה הרבה חסד וחמלה וכאב. האהבה ליקר לך שאתה רואה בסבלו ובדיעכתו האיטית והאכזרית ואתה חש חסר אונים. אהבה כזו המאלצת אותך לקחת פיקוד על חיי האהוב מכל. דבר נורא שלכשעצמו. להחליט עבורו מה יאכל, מה ילבש ואיפה הוא יגור. אהבה שמאלצת אותך לעבור מהפך גדול בחיים ולהיערך אחרת. ובשם האהבה הזו אתה נאלץ להכריע הכרעות הרות גורל. האם טוב יותר ליקר לך להיות בבית אבות, שם המקום מותאם לצרכיו ויש צוות סיעודי ורפואי מיומן שיתן מענה לכל צרכיו או האם להשאיר את האהוב בבית. ואז מה איך להערך לספק צרכיו הרבים והמיוחדים. והאם להביא עובד זר שיסעד אותו, או לטפל בו בעצמך. האם להושיבו מול הטלוויזיה או לשלוח אותו למרכז יום שם הוא יהנה. האם לתת לו את התרופות היקרות, למרות שאין שיפור או להפסיק? וכל החלטה שתתקבל נכונה אבל בו בעת גם משאירה בך טעם רע בפה וספקות רבות. האם פעלתי נכון? האם השיקול שלי הוא לטובת האהוב או מנימוקים אחרים שעל אף שהם צודקים ובמקום גורמים לך לזוע באי נוחות במקומך ולחוש אשם. ובשם האהבה הזו אתה פועל דקה דקה, יום יום 365 ימים בשנה. ובשם האהבה הזו אתה נשחק דק עד אבק, אבל בשם האהבה הזו אתה מתחזק ונמלא כוחות מחודשים וכמו מטען בטריות האהבה הזו ממלא לך שוב ושוב את המצברים המתרוקנים מהר. בשם האהבה הזו אתה צומח ומתפתח ומגלה בך כוחות מופלאים שספק אם היו יוצאים ממך לו היה לך בן משפחה חולה אלצהיימר. כי לא משנה שאתה בתוך מרוסק עד מאוד וחש עייף ונחלש אתה תמשיך למשוך את העגלה הלאה, להוביל ברחובות את אמא היקרה שלך לטייל בדיוק כמו שפעם כשהיא היתה צעירה ובריאה היא הובילה אותך התינוקת שלה ואיתה גילית את רזי העולם. בשם האהבה הזו את קמה כל בוקר, עייפה יותר מיום האתמול ועייפה פחות משתהיי מחר ונושאת בעול. ובשם האהבה הזו את עוצרת נשימה ומנגבת טוסיק מלא קקי, ומכבסת כותונת ספוגה פיפי ושרה ומלטפת ומחבקת וכן נוזפת וצועקת ובוכה ואוהבת. או בשם האהבה הזו את תעקבי אחר העובדת הזרה שמטפלת ביקר לך ותבואי לעזור לה לקלח את היקרה לך שצועקת ובוכה ומכה. בשם האהבה הזו את תכנסי שוב ושוב בשערי הגיהנום שיכול להיות בעל חזות נעימה ומוריקה עם חדרים מפוארים וצוות נפלא אבל בכל פעם שאת נכנסת בשערי המקום בו השארת את היקר לך את תמותי קצת מחדש ושוב תתייסרי ושוב תקבלי אגרוף בבטן למראה היקר לך מכל למרות שרק אתמול היית אצלה.כי לא משנה מה תחליטו בשם האהבה ליקר לכם מכל הסבל והייסוריים ימשיכו להיות לכם בת לוויה עד יומכם האחרון. כי גם אם תהיו שלמים עם ההחלטה הספק והכאב לא מרפים. אתה עושה כמיטב שלך ויותר וזה אף פעם לא מספיק ואין מי שיעריך או יודה לךותמיד ילווה אותך המחשבה האם היא יודעת כמה אני אוהבת אותה? האם היא מרגישה כמה אני אוהבת אותה גם בחולייה וחושבת שגם עכשיו כשמפלצת האלצהיימר אוכלת כל חלקה טובה מבינתה ואישיותה היא בעיניי אהובה ומודל לחיקוי. האם היא מבינה שאני צועקת שאני מפחדת? האם היא יודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה בדיוק כמו שהיא לימדה אותי אבל שאני רק אני בשר ודם??????????? ולמרות שקשה אני ממשיכה כי אני פה מאהבה. כי רק האהבה תנצח!!!!!! לכולכם חבריי ואחיי לצרה שגורה מעמקי הלב חג אהבה שמח