רק התאגדות הדמוקר' סביב תאריך=נצחון
(*פינת : מבט לפוליטיקה האמריקאית) רק התאגדות הדמוקרטים סביב תאריך יציאה מעירק תביא לנצחון בבחירות לפני יומיים בערך שמעתי בטלויזיה, נדמה לי בפוקוס - את פיצול המפלגה הדמוקרטית בנושא המלחמה בעירק (הביאו את דעתה של הילרי לעומת זו של קרי). בכללי המסר שלהם הוא נגד המלחמה וההאשמות הידועות לגבי פתיחת המלחמה. כל זה טוב וצודק... אך לא מספיק לדעת הקהל האמריקנית ששואל : מה הפתרון כעת?" כאשר המסר מגיע לגבי השאלה : "מה צריך לעשות עכשיו?" או במילים אחרות : "מה הפתרון ?" הם מתחילים להתפתל בכל מיני תשובות של פוליטיקאים משופשים ולא כולם מכונים "לקחת את הסיכון" של יציאה מעירק. מה שמטשטש את הגבול בינם לבין המפלגה השניה. המפלגה הדמוקרטית בחפשה אחרי "זהות עצמית" באמריקה, יחד עם האכזבה הגדולה ממשלו של בוש, מפספסת את הנקודה העיקרית שתביא אותה לנצחון כעת, כיוון שכעת , לעומת תקופות אחרות - האמת לגבי ממשלו של בוש צף על פני השטח ולא ניתן להסתירו עוד.. דוגמא ללמידת לקחים מטעות היא ג`ון קרי. אחד הסיבות שהוא הפסיד בבחירות היה "הגמגום" שלו בענין עירק. הוא סתר את עצמו בנושא. קרי כיום לוקח עמדה ברורה, חלקה ולא משתמעת לשתי פנים. הוא למד את הלקח. יש צורך להתיצב באומץ מאחורי העמדה של "אנחנו דורשים תאריך יציאה" - כעמדה מובהקת של זהות. נכון שמדובר בסיכון , וסיכון תמיד יכול להביא לכישלון (וחרדת בוש גם מגבירה את זה..) . אך בלי לקיחת הסיכון הזה גם לא יהיה ניצחון בכלל... (מה גם שהתקופה הנוכחית אינה דומה לאחרות, בגלל האמת שצפה על פני השטח לגבי התנהלותו של ממשל זה ואמינותו גם ובעיקר לגבי המלחמה בעיראק) כלומר, ההבדלות מהזהות של המפלגה רפובליקנית ומדוע יש להצביע לדמוקרטים ולא לרפוליקנים -היא רק דרך השמת "גבול" ברור ונראה לעין שמפריד בין העמדות. "אם אתם לא בעד לקבוע תאריך יציאה מדויק ליציאה מעירק אז מה ההבדל בינכם לבין הרפובליקנים?" הרי גם הם רוצים לצאת מעירק מתישהו... תמיד אני נזכרת לגבי המלחמה הזו במלחמה בלבנון וגם במערכת הבחירות של אהוד ברק. גם כאן כולם רצו לצאת מלבנון מתישהו.. אבל רק אהוד ברק נקב תאריך מדויק ליציאה (תוך כדי מערכת הבחירות ..) צעד שנראה בתחילה כסיכון ובסוף גרף את כל הקופה.. אחרת מה ההבדל בינו ובין אחרים? כולם רצו לצאת מתישהו מלבנון...? (רק שזה לקח 20 שנה , אחרי שאבות ובנים נלחמו ונהרגו שם לשווא - עד שהגיע אהוד ברק ונקב בתאריך יציאה.. והוציא את צה"ל אפילו מוקדם יותר מהתאריך שהוא הבטיח להוציאם) כאשר בוש מכתיב אג`נדה ברורה וחדה של הישארות בעירק, מצד שני הדמוקרטים מגמגמים ובעצם מטשטשים את הגבול. יש הבדל ,אך לא ברור בדיוק -כהיכן עובר הגבול? הרי גם הרפובליקנים רותים לצאת מתישהו? האם גם כאן זה ייקח 20 שנה? אחרי ששתי דורות של אבות ובנים יהרגו? - יש להציב אג`נדה ברורה, בדיוק כמו של בוש - רק הפוכה : במקום "להשאר עד ללא גבול" - "לצאת בתאריך כך וכך" ובכך להציב אלטרנטיבה לציבור האמריקאי לגבי הפתרון הברור של המפלגה הדמוקרטית. אחרת מה? מה ההבדל בינכם לבין הרפובליקנים? התאכזבתי מהילרי קלינטון. פתאום היא נראתה לי פוליטיקאית קטנה עם הגמגום שלה לגבי תאריך היציאה. כאילו שהיא מנסה לשחק אותה גם דמוקרטית וגם רפוליקנית. לעומתה, ג`ון קרי - נראה לי אמיץ לב , עם התיצבותו הנחושה והברורה עם אג`נדה להוציא את הצבא האמריקאי מעירק - ובכך לנסות להיות "מוביל מהלך" במקום "נגרר אחרי האג`נדה של הרפובליקנים" - שזה מצלצל באוזני כ"חולשה" יותר מאשר כל דבר אחר. כשבוש מציב עמדה "חזקה" של "השארות" - העמדה הנגדית "החזקה" שמוצבת לו כאלטרנטיבה , היא זו של קרי ולא של הילרי - ההתיצבות האמיצה והחזקה מאחורי תאריך יצאיה של הצבא - והאומץ לעשות את הדבר הנכון. הציבור האמריקאי ישאר לו רק לשפוט באיזה "עמדה חזקה" הוא הולך - זו של בוש עם "להשאר" אן עמדתו החזקה של קרי, עם "האומץ לנקוב תאריך יציאה". אני לא מאמינה שמשיהו יבחר באלטרנטיבה של הילרי. כל הימור טומן בחובו סיכון , אך בלי הימור שכזה - אני גם לא מאמינה שהדמוקרטים ינצחו שם בבחירות. מה גם ש"המפלגה הדמוקרטית" נתפסת בעיני הציבור האמריקאי כ"צוות" , ואם הילרי אומרת ככה - וקרי אומר אחרת.. זה נשמע לא טוב. צריך לצאת "בקול אחד" לגבי "העמדה המשותפת של הצוות" וזה צריך להיות צעד "חזק ואמיץ" (כאלטרנטיבה לקולו "החזק" של בוש) - בדבר נקיבת תאריך מדויק ליציאה מעירק - ולהשאיר את כושר השיפוט לעם האמריקאי על שתי אלטרנטיבות אלו... והנה הצעה לסיסמא : "להגן על אמריקה מתוך גבולותיה"... (והנה ציטו מ"ויקופדיה" , האינציקלופדיה החופשית - ערך : אהוד ברק) לבנון חלק מרכזי ממסע הבחירות של ברק הייתה הבטחה שבתום שנה לכהונתו כראש ממשלה, יוציא את צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, תוך הכרה בכך שהפתרון למשבר הביטחוני יוכל לבוא רק על ידי הסכם שלום עם סוריה. למרות שהשיחות עם סוריה עלו על שרטון (ראה מעל), החליט ברק לקחת את הסיכון של להוציא את צה"ל מלבנון בלי הסכמים שיבטיחו שהחיזבאללה לא תתקיף את הגליל העליון ונהריה לאחר הנסיגה. ברק קיבל את עמדתם של מפקדי צה"ל שיהיה יותר קל להגן על ישראל מתוך גבולות ישראל מאשר מרצועת הביטחון. על סמך ההבטחה לסגת מלבנון שנה לאחר הקמת ממשלתו, הציפיות היו שהנסיגה תתקיים ב-6 ביולי 2000. בסופו של דבר, התבצעה הנסיגה ב-24 במאי, שישה שבועות לפני המועד הצפוי. הסיבה העיקרית להקדמת מועד הנסיגה הייתה שצבא דרום לבנון (צד"ל) התפורר. כחלק מהשיחות עם סוריה, ברק עמד על כך שצד"ל ישולב לתוך צבא לבנון לאחר נסיגת ישראל מלבנון. מכיון שהשיחות עם סוריה נכשלו, הייתה תחושה בתוך צד"ל שהארגון לא יוכל לשרוד לאחר הנסיגה. עם התקרבות מועד הנסיגה, מרבית מחיילי צד"ל עזבו את עמדתם. חלקם העדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את גורלם בלבנון, וחלקם בחרו להשאר בלבנון ולתת לממשלת לבנון למצות איתם את הדין." (סוף ציטוט)
(*פינת : מבט לפוליטיקה האמריקאית) רק התאגדות הדמוקרטים סביב תאריך יציאה מעירק תביא לנצחון בבחירות לפני יומיים בערך שמעתי בטלויזיה, נדמה לי בפוקוס - את פיצול המפלגה הדמוקרטית בנושא המלחמה בעירק (הביאו את דעתה של הילרי לעומת זו של קרי). בכללי המסר שלהם הוא נגד המלחמה וההאשמות הידועות לגבי פתיחת המלחמה. כל זה טוב וצודק... אך לא מספיק לדעת הקהל האמריקנית ששואל : מה הפתרון כעת?" כאשר המסר מגיע לגבי השאלה : "מה צריך לעשות עכשיו?" או במילים אחרות : "מה הפתרון ?" הם מתחילים להתפתל בכל מיני תשובות של פוליטיקאים משופשים ולא כולם מכונים "לקחת את הסיכון" של יציאה מעירק. מה שמטשטש את הגבול בינם לבין המפלגה השניה. המפלגה הדמוקרטית בחפשה אחרי "זהות עצמית" באמריקה, יחד עם האכזבה הגדולה ממשלו של בוש, מפספסת את הנקודה העיקרית שתביא אותה לנצחון כעת, כיוון שכעת , לעומת תקופות אחרות - האמת לגבי ממשלו של בוש צף על פני השטח ולא ניתן להסתירו עוד.. דוגמא ללמידת לקחים מטעות היא ג`ון קרי. אחד הסיבות שהוא הפסיד בבחירות היה "הגמגום" שלו בענין עירק. הוא סתר את עצמו בנושא. קרי כיום לוקח עמדה ברורה, חלקה ולא משתמעת לשתי פנים. הוא למד את הלקח. יש צורך להתיצב באומץ מאחורי העמדה של "אנחנו דורשים תאריך יציאה" - כעמדה מובהקת של זהות. נכון שמדובר בסיכון , וסיכון תמיד יכול להביא לכישלון (וחרדת בוש גם מגבירה את זה..) . אך בלי לקיחת הסיכון הזה גם לא יהיה ניצחון בכלל... (מה גם שהתקופה הנוכחית אינה דומה לאחרות, בגלל האמת שצפה על פני השטח לגבי התנהלותו של ממשל זה ואמינותו גם ובעיקר לגבי המלחמה בעיראק) כלומר, ההבדלות מהזהות של המפלגה רפובליקנית ומדוע יש להצביע לדמוקרטים ולא לרפוליקנים -היא רק דרך השמת "גבול" ברור ונראה לעין שמפריד בין העמדות. "אם אתם לא בעד לקבוע תאריך יציאה מדויק ליציאה מעירק אז מה ההבדל בינכם לבין הרפובליקנים?" הרי גם הם רוצים לצאת מעירק מתישהו... תמיד אני נזכרת לגבי המלחמה הזו במלחמה בלבנון וגם במערכת הבחירות של אהוד ברק. גם כאן כולם רצו לצאת מלבנון מתישהו.. אבל רק אהוד ברק נקב תאריך מדויק ליציאה (תוך כדי מערכת הבחירות ..) צעד שנראה בתחילה כסיכון ובסוף גרף את כל הקופה.. אחרת מה ההבדל בינו ובין אחרים? כולם רצו לצאת מתישהו מלבנון...? (רק שזה לקח 20 שנה , אחרי שאבות ובנים נלחמו ונהרגו שם לשווא - עד שהגיע אהוד ברק ונקב בתאריך יציאה.. והוציא את צה"ל אפילו מוקדם יותר מהתאריך שהוא הבטיח להוציאם) כאשר בוש מכתיב אג`נדה ברורה וחדה של הישארות בעירק, מצד שני הדמוקרטים מגמגמים ובעצם מטשטשים את הגבול. יש הבדל ,אך לא ברור בדיוק -כהיכן עובר הגבול? הרי גם הרפובליקנים רותים לצאת מתישהו? האם גם כאן זה ייקח 20 שנה? אחרי ששתי דורות של אבות ובנים יהרגו? - יש להציב אג`נדה ברורה, בדיוק כמו של בוש - רק הפוכה : במקום "להשאר עד ללא גבול" - "לצאת בתאריך כך וכך" ובכך להציב אלטרנטיבה לציבור האמריקאי לגבי הפתרון הברור של המפלגה הדמוקרטית. אחרת מה? מה ההבדל בינכם לבין הרפובליקנים? התאכזבתי מהילרי קלינטון. פתאום היא נראתה לי פוליטיקאית קטנה עם הגמגום שלה לגבי תאריך היציאה. כאילו שהיא מנסה לשחק אותה גם דמוקרטית וגם רפוליקנית. לעומתה, ג`ון קרי - נראה לי אמיץ לב , עם התיצבותו הנחושה והברורה עם אג`נדה להוציא את הצבא האמריקאי מעירק - ובכך לנסות להיות "מוביל מהלך" במקום "נגרר אחרי האג`נדה של הרפובליקנים" - שזה מצלצל באוזני כ"חולשה" יותר מאשר כל דבר אחר. כשבוש מציב עמדה "חזקה" של "השארות" - העמדה הנגדית "החזקה" שמוצבת לו כאלטרנטיבה , היא זו של קרי ולא של הילרי - ההתיצבות האמיצה והחזקה מאחורי תאריך יצאיה של הצבא - והאומץ לעשות את הדבר הנכון. הציבור האמריקאי ישאר לו רק לשפוט באיזה "עמדה חזקה" הוא הולך - זו של בוש עם "להשאר" אן עמדתו החזקה של קרי, עם "האומץ לנקוב תאריך יציאה". אני לא מאמינה שמשיהו יבחר באלטרנטיבה של הילרי. כל הימור טומן בחובו סיכון , אך בלי הימור שכזה - אני גם לא מאמינה שהדמוקרטים ינצחו שם בבחירות. מה גם ש"המפלגה הדמוקרטית" נתפסת בעיני הציבור האמריקאי כ"צוות" , ואם הילרי אומרת ככה - וקרי אומר אחרת.. זה נשמע לא טוב. צריך לצאת "בקול אחד" לגבי "העמדה המשותפת של הצוות" וזה צריך להיות צעד "חזק ואמיץ" (כאלטרנטיבה לקולו "החזק" של בוש) - בדבר נקיבת תאריך מדויק ליציאה מעירק - ולהשאיר את כושר השיפוט לעם האמריקאי על שתי אלטרנטיבות אלו... והנה הצעה לסיסמא : "להגן על אמריקה מתוך גבולותיה"... (והנה ציטו מ"ויקופדיה" , האינציקלופדיה החופשית - ערך : אהוד ברק) לבנון חלק מרכזי ממסע הבחירות של ברק הייתה הבטחה שבתום שנה לכהונתו כראש ממשלה, יוציא את צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, תוך הכרה בכך שהפתרון למשבר הביטחוני יוכל לבוא רק על ידי הסכם שלום עם סוריה. למרות שהשיחות עם סוריה עלו על שרטון (ראה מעל), החליט ברק לקחת את הסיכון של להוציא את צה"ל מלבנון בלי הסכמים שיבטיחו שהחיזבאללה לא תתקיף את הגליל העליון ונהריה לאחר הנסיגה. ברק קיבל את עמדתם של מפקדי צה"ל שיהיה יותר קל להגן על ישראל מתוך גבולות ישראל מאשר מרצועת הביטחון. על סמך ההבטחה לסגת מלבנון שנה לאחר הקמת ממשלתו, הציפיות היו שהנסיגה תתקיים ב-6 ביולי 2000. בסופו של דבר, התבצעה הנסיגה ב-24 במאי, שישה שבועות לפני המועד הצפוי. הסיבה העיקרית להקדמת מועד הנסיגה הייתה שצבא דרום לבנון (צד"ל) התפורר. כחלק מהשיחות עם סוריה, ברק עמד על כך שצד"ל ישולב לתוך צבא לבנון לאחר נסיגת ישראל מלבנון. מכיון שהשיחות עם סוריה נכשלו, הייתה תחושה בתוך צד"ל שהארגון לא יוכל לשרוד לאחר הנסיגה. עם התקרבות מועד הנסיגה, מרבית מחיילי צד"ל עזבו את עמדתם. חלקם העדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את גורלם בלבנון, וחלקם בחרו להשאר בלבנון ולתת לממשלת לבנון למצות איתם את הדין." (סוף ציטוט)