רק כדי לשתף את מה שיושב בלב...
במקום הראוי יותר בקרב בני נוער שאני אחת מהם. אני תמיד האמנתי שבית צריך להוות מקלט לנער\ה לילד\ה..שכל פעם שקורה משהו רע בחוץ..אתה תמצא את הכתף שתומכת במקלט הזה. שתוכל לשהות בו בבטחה-הבית..המשפחה. מאז שנולדתי אני ידעתי רק צרחות צעקות ריבים..קללות מגיל 4,דמיינו לעצמכם את הקללה הכי בוטה שעולה לכם לראש,אני ידעתי אותה בגיל הזה.כשאבא גר בבית כל הזמן הוא ואמא שלי רבו..הוא השפיל אותה קילל אותה התייחס אליה כמו אל זבל,ולא פעם אפילו הרים עליה יד.עד גיל 14 הוא היה גר אצלנו..וריבים מעין אלה התרחשו על בסיס יומי וכשהם קרו,אני ישבתי משותקת בצד עיניי הוצפו דמעות וליבי התמלא בצער ופחד..אבל אחותי,היום בת 20,לצורך העיניין נקרא לה רותם, היא תמיד היתה מעין גדר הפרדה בין שניהם,ניסתה להפריד ולשים סוף לריב,מנעה מאבא שלי להתקרב לאמא שלי בעת הריב ..ואני מאמינה שלולא היא אבא שלי היה מרים עליה יד הרבה יותר פעמים ממה שזכור לי. ואני ואחותי השניה לצורך העיניין נקרא לה נורית (אני הילדה הכי קטנה..בת 17 היום) ישבנו בצד בכינו צרחנו,צעקנו שיפסיקו..אבל הם תמיד המשיכו,לא הסתכלו ימינה ולא שמאלה,רק התמקדו במשחקי האגו שלהם,מי יאמר את המילה האחרונה. הבית שלנו הוא קטן קומה אחת..היה בו חדר אחד שלא השתמשנו בו...אבא שלי חסם את הגישה אליו והפך אותו לדירת חדר עבורו,ז"א קיר דק מפריד ביננו. אחיות שלי רותם ונורית הדרדרו לחברה רעה.. בהתחלה גם אני הייתי איתם..אבל זמן קצר לאחר מכן אני ויתרתי על התענוג כשזה התחיל לעבור כל גבול...גנבות מחנויות.. עישון סיגריות.. לאחר זמן מה גם אחותי נורית עזבה את החבורה ה"מתורבתת",אבל היא המשיכה עם הסיגריות מגיל 14. אחותי רותם,הגדולה..נשארה איתם..עשתה טעות. זה התחיל מגנבות קטנות בחנות..עבר לסיגריות..ואח"כ סמים. רותם נשרה מהבה"ס בכיתה י`. שבע פעמים בחודש בסה"כ היא הלכה לבה"ס עד שהם זרקו אותה ממנו. היום היא גם לא עשתה צבא..לא קיבלו אותה. בנוסף להדרדרות הזאת..אמא שלי גם חווה את זה על בשרה.אמרתי שאבא עזב את הבית? מי הבאה בתור לעשות לאמא שלי את החיים קשים?רותם. משפילה מקללת לפעמים אפילו יורקת.. התחיל מהקללה הכי פשוטה מטומטמת\מכוערת ועברה לזונה שרמוטה שתמותי וכן הלאה.. בהתחלה אמא שלי הגיבה להתנהגות הזאת..אבל עם הזמן מרוב שזה הפך להרגל..היא התחילה אפילו לא לשים לב. הרבה פעמים אני אומרת לרותם: "את רוצה תקללי אותי תרביצי לי תרקי עלי..אבל תעזבי את אמא!!" אני לא יכולה שהיא מקללת אותה..אתם יודעים כמה פעמים אמא שלי בכתה בגללה ועדיין בוכה? זה מזכיר לי את הימים עם אבא שלי שהיא כל הזמן בכתה..ותמיד נגררתי אחריה ובכיתי כי אני לא מסוגלת לראות אותה ככה. הרבה פעמים רותם מרביצה לי מכות..ואני עומדת ולא עושה כלום נותנת לה להרביץ לי..כי אני רואה בחצי עין שאמא שלי בוכה,אז אני לא עושה כלום כי אם אני אחזיר לרותם אז הריב הזה יימשך יותר זמן ואני לא רוצה לעשות את זה לאמא שלי. גם היום לעיתים ההורים שלי מנהלים דו שיח "מתורבת",הם שברו לי את כל החלון(אמא שלי מדברת ממנו עם אבא שלי) פעמים רבות אמא שלי הזמינה משטרה..לא שהם עשו משהו... כשהייתי בכיתה ט` לקראת סוף שנה..אחותי ניסתה להתאבד פעמיים..באמצע הלילה היא קמה לקחה סכין וניסתה לחתוך לעצמה את הוורידים אבל אני ואחותי נורית ואמא שלי עצרנו בעדה.. אבא שלי שמע את הצעקות ובא לראות מה קרה. אמא ואבא שלי אז היו באותו חדר..אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה. זה היה שבועיים לפני סיום כיתה ט` ובמשך שבוע ימים לא הייתי בבה"ס,כדי להשגיח על רותם שלא תעשה שטויות.המורה שלי אמרה לי שאני צריכה לתת לה סיבה למה נעדרתי כ"כ הרבה..היה את הקטע הזה שהיא הסתכלה לי בעיניים כמה רגעים כאילו קראה משהו..ואח"כ אמרה:"לא חשוב זה בסדר לא קרה כלום.." אהבתי אותה על זה. בנוגע ללימודים..אני תמיד ניסיתי להכניס לעצמי טוב טוב לראש שכל דבר הוא זמני ובקרוב אני אפרוש כנפיים ואהיה עצמאית וחופשיה...ואני חייבת ללמוד טוב כדי להצליח בחיים..ולחיות ברמה כלכלית יציבה..לא כמו היום שחצי מקרר בבית שלי ריק!שכשאני פונה לאמא שלי לבקש 10 שקל השאלה היא רטורית ואת התשובה אני כבר יודעת:אין לי. ותמיד אני אומרת לעצמי "את לא נהנית אף פעם מחוגים...תדאגי שהילדים שלך כן.." לפני כחודש עשו לי את האינטרנט הזה שתתברך חברת יס שאפשרה לעשות לי אותו חינם למשך שנה. המוטיבציה והרצון להצליח נשאו פרי..שנה אחר שנה אני קיבלתי תעודת הצטיינות.היום אני ב-י"א שנה שעברה סיימתי עם ממוצע שנתי 94. אבל כל שנה אני מתחילה עם חשש בלב..האם התסכול יגבור עלי..ואני אתייאש וארים ידיים.כי ממש ממש ממש לא נוח בתנאים שאני חיה עם כל הצעקות..לנסות ללמוד..ואיןלי חדר משלי אני יושנת עם אחותי..ושתיהן שמות לי מזרחית כבדה פול ווליום..אתם מכירים את אלה שבוכים בשיר?על זה אני מדברת... לא יודעת למה אבל נראה לי כאילו כתוב לי על המצח שאני חווה צרות בבית. המורה החדשה שלי ב-י`,אני כל הזמן רואה אותה מסתכלת עלי..ותמיד בסוף השיעור היא שואלת אותי אם הכל בסדר. ותמיד אני עונה בחיוך:"כן הכל טוב" היה איזה מבחן אחד..שבאתי עם עיניים נפוחות...המורה שלי שאלה מה הסיבה ואני עניתי לה: "לא הכל בסדר,פשוט לא ישנתי כל הלילה" מה קורה בלילות אתם שואלים? אחותי נורית..מתפרפרת לה כל היום בחוץ וחוזרת תמיד בערך ב-3 לפנות בוקר.אמא שלי מתחילה לצעוק עליה.רותם מתעוררת ומתחילה לקלל את אמא שלי ולצעוק עליה..אבא שלי יוצא מהבית שלו דופק בחלון השבור..ומתחיל לצעוק על אמא שלי על נורית ועל חצי עולם..בשפה מנומסת "כמובן". ומתחילה החגיגה. זה היה המבחן הראשון שלי בתיכון ונכנסתי ללחץ שאני לא אצליח בגלל העדר שינה..לכן בכיתי ובגלל זה קמתי עם עיניים נפוחות. היום כבר אני מרגישה שאני עייפה נפשית.כל פעם שמתחילות הצעקות..ההרגשה המוכרת העכורה,מציפה שוב את הלב...אני עם הדפים שלי מנסה ללמוד..ובמקום זה פשוט בא לי לעצום עיניים ולישון לנצח.. שקלתי התאבדות לא פעם..אבל אני בחיים לא אעשה את זה. אני יותר מידי אוהבת את אמא שלי..ואני לא יכולה לחשוב על זה שהיא תבכה.. והפעם בגללי
במקום הראוי יותר בקרב בני נוער שאני אחת מהם. אני תמיד האמנתי שבית צריך להוות מקלט לנער\ה לילד\ה..שכל פעם שקורה משהו רע בחוץ..אתה תמצא את הכתף שתומכת במקלט הזה. שתוכל לשהות בו בבטחה-הבית..המשפחה. מאז שנולדתי אני ידעתי רק צרחות צעקות ריבים..קללות מגיל 4,דמיינו לעצמכם את הקללה הכי בוטה שעולה לכם לראש,אני ידעתי אותה בגיל הזה.כשאבא גר בבית כל הזמן הוא ואמא שלי רבו..הוא השפיל אותה קילל אותה התייחס אליה כמו אל זבל,ולא פעם אפילו הרים עליה יד.עד גיל 14 הוא היה גר אצלנו..וריבים מעין אלה התרחשו על בסיס יומי וכשהם קרו,אני ישבתי משותקת בצד עיניי הוצפו דמעות וליבי התמלא בצער ופחד..אבל אחותי,היום בת 20,לצורך העיניין נקרא לה רותם, היא תמיד היתה מעין גדר הפרדה בין שניהם,ניסתה להפריד ולשים סוף לריב,מנעה מאבא שלי להתקרב לאמא שלי בעת הריב ..ואני מאמינה שלולא היא אבא שלי היה מרים עליה יד הרבה יותר פעמים ממה שזכור לי. ואני ואחותי השניה לצורך העיניין נקרא לה נורית (אני הילדה הכי קטנה..בת 17 היום) ישבנו בצד בכינו צרחנו,צעקנו שיפסיקו..אבל הם תמיד המשיכו,לא הסתכלו ימינה ולא שמאלה,רק התמקדו במשחקי האגו שלהם,מי יאמר את המילה האחרונה. הבית שלנו הוא קטן קומה אחת..היה בו חדר אחד שלא השתמשנו בו...אבא שלי חסם את הגישה אליו והפך אותו לדירת חדר עבורו,ז"א קיר דק מפריד ביננו. אחיות שלי רותם ונורית הדרדרו לחברה רעה.. בהתחלה גם אני הייתי איתם..אבל זמן קצר לאחר מכן אני ויתרתי על התענוג כשזה התחיל לעבור כל גבול...גנבות מחנויות.. עישון סיגריות.. לאחר זמן מה גם אחותי נורית עזבה את החבורה ה"מתורבתת",אבל היא המשיכה עם הסיגריות מגיל 14. אחותי רותם,הגדולה..נשארה איתם..עשתה טעות. זה התחיל מגנבות קטנות בחנות..עבר לסיגריות..ואח"כ סמים. רותם נשרה מהבה"ס בכיתה י`. שבע פעמים בחודש בסה"כ היא הלכה לבה"ס עד שהם זרקו אותה ממנו. היום היא גם לא עשתה צבא..לא קיבלו אותה. בנוסף להדרדרות הזאת..אמא שלי גם חווה את זה על בשרה.אמרתי שאבא עזב את הבית? מי הבאה בתור לעשות לאמא שלי את החיים קשים?רותם. משפילה מקללת לפעמים אפילו יורקת.. התחיל מהקללה הכי פשוטה מטומטמת\מכוערת ועברה לזונה שרמוטה שתמותי וכן הלאה.. בהתחלה אמא שלי הגיבה להתנהגות הזאת..אבל עם הזמן מרוב שזה הפך להרגל..היא התחילה אפילו לא לשים לב. הרבה פעמים אני אומרת לרותם: "את רוצה תקללי אותי תרביצי לי תרקי עלי..אבל תעזבי את אמא!!" אני לא יכולה שהיא מקללת אותה..אתם יודעים כמה פעמים אמא שלי בכתה בגללה ועדיין בוכה? זה מזכיר לי את הימים עם אבא שלי שהיא כל הזמן בכתה..ותמיד נגררתי אחריה ובכיתי כי אני לא מסוגלת לראות אותה ככה. הרבה פעמים רותם מרביצה לי מכות..ואני עומדת ולא עושה כלום נותנת לה להרביץ לי..כי אני רואה בחצי עין שאמא שלי בוכה,אז אני לא עושה כלום כי אם אני אחזיר לרותם אז הריב הזה יימשך יותר זמן ואני לא רוצה לעשות את זה לאמא שלי. גם היום לעיתים ההורים שלי מנהלים דו שיח "מתורבת",הם שברו לי את כל החלון(אמא שלי מדברת ממנו עם אבא שלי) פעמים רבות אמא שלי הזמינה משטרה..לא שהם עשו משהו... כשהייתי בכיתה ט` לקראת סוף שנה..אחותי ניסתה להתאבד פעמיים..באמצע הלילה היא קמה לקחה סכין וניסתה לחתוך לעצמה את הוורידים אבל אני ואחותי נורית ואמא שלי עצרנו בעדה.. אבא שלי שמע את הצעקות ובא לראות מה קרה. אמא ואבא שלי אז היו באותו חדר..אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה. זה היה שבועיים לפני סיום כיתה ט` ובמשך שבוע ימים לא הייתי בבה"ס,כדי להשגיח על רותם שלא תעשה שטויות.המורה שלי אמרה לי שאני צריכה לתת לה סיבה למה נעדרתי כ"כ הרבה..היה את הקטע הזה שהיא הסתכלה לי בעיניים כמה רגעים כאילו קראה משהו..ואח"כ אמרה:"לא חשוב זה בסדר לא קרה כלום.." אהבתי אותה על זה. בנוגע ללימודים..אני תמיד ניסיתי להכניס לעצמי טוב טוב לראש שכל דבר הוא זמני ובקרוב אני אפרוש כנפיים ואהיה עצמאית וחופשיה...ואני חייבת ללמוד טוב כדי להצליח בחיים..ולחיות ברמה כלכלית יציבה..לא כמו היום שחצי מקרר בבית שלי ריק!שכשאני פונה לאמא שלי לבקש 10 שקל השאלה היא רטורית ואת התשובה אני כבר יודעת:אין לי. ותמיד אני אומרת לעצמי "את לא נהנית אף פעם מחוגים...תדאגי שהילדים שלך כן.." לפני כחודש עשו לי את האינטרנט הזה שתתברך חברת יס שאפשרה לעשות לי אותו חינם למשך שנה. המוטיבציה והרצון להצליח נשאו פרי..שנה אחר שנה אני קיבלתי תעודת הצטיינות.היום אני ב-י"א שנה שעברה סיימתי עם ממוצע שנתי 94. אבל כל שנה אני מתחילה עם חשש בלב..האם התסכול יגבור עלי..ואני אתייאש וארים ידיים.כי ממש ממש ממש לא נוח בתנאים שאני חיה עם כל הצעקות..לנסות ללמוד..ואיןלי חדר משלי אני יושנת עם אחותי..ושתיהן שמות לי מזרחית כבדה פול ווליום..אתם מכירים את אלה שבוכים בשיר?על זה אני מדברת... לא יודעת למה אבל נראה לי כאילו כתוב לי על המצח שאני חווה צרות בבית. המורה החדשה שלי ב-י`,אני כל הזמן רואה אותה מסתכלת עלי..ותמיד בסוף השיעור היא שואלת אותי אם הכל בסדר. ותמיד אני עונה בחיוך:"כן הכל טוב" היה איזה מבחן אחד..שבאתי עם עיניים נפוחות...המורה שלי שאלה מה הסיבה ואני עניתי לה: "לא הכל בסדר,פשוט לא ישנתי כל הלילה" מה קורה בלילות אתם שואלים? אחותי נורית..מתפרפרת לה כל היום בחוץ וחוזרת תמיד בערך ב-3 לפנות בוקר.אמא שלי מתחילה לצעוק עליה.רותם מתעוררת ומתחילה לקלל את אמא שלי ולצעוק עליה..אבא שלי יוצא מהבית שלו דופק בחלון השבור..ומתחיל לצעוק על אמא שלי על נורית ועל חצי עולם..בשפה מנומסת "כמובן". ומתחילה החגיגה. זה היה המבחן הראשון שלי בתיכון ונכנסתי ללחץ שאני לא אצליח בגלל העדר שינה..לכן בכיתי ובגלל זה קמתי עם עיניים נפוחות. היום כבר אני מרגישה שאני עייפה נפשית.כל פעם שמתחילות הצעקות..ההרגשה המוכרת העכורה,מציפה שוב את הלב...אני עם הדפים שלי מנסה ללמוד..ובמקום זה פשוט בא לי לעצום עיניים ולישון לנצח.. שקלתי התאבדות לא פעם..אבל אני בחיים לא אעשה את זה. אני יותר מידי אוהבת את אמא שלי..ואני לא יכולה לחשוב על זה שהיא תבכה.. והפעם בגללי
