רק להיום- דרך חיים חדשה../images/Emo24.gif
"בסוף הדרך אנו מגלים שאנו כבר לא יכולים לתפקד כבני-אדם. מה נשאר לעשות? כולנו ניצבים בפני אותה דילמה... או שנמשיך כמיטב יכולתנו עד הסוף המר - בתי-סוהר, מוסדות או מוות - או שנמצא דרך חיים חדשה." מה היה הדבר הנורא ביותר בהתמכרות הפעילה שלנו? אצל רבים מאתנו, זה לא היה הסיכוי שאנו עלולים למות יום אחד בגלל המחלה שלנו. הדבר הנורא ביותר היה הגיהינום שעברנו כל יום, חוסר-המשמעות הנוראי של החיים. חשנו שאנו כמו רוחות-רפאים - לא אנשים חיים ואוהבים, שהם חלק מן העולם סביבנו. בהחלמה התחלנו להאמין שיש סיבה לכך שאנו כאן: כדי לאהוב את עצמנו ולאהוב אחרים. בעבודת שניים-עשר הצעדים, למדנו לקבל את עצמנו. עם הקבלה-העצמית הזו בא כבוד-עצמי. ראינו שכל מה שאנו עושים משפיע על אחרים; אנו חלק בחייהם של האנשים סביבנו, והם חלק בחיינו. התחלנו לתת אמון באנשים אחרים, ולהכיר באחריות שיש לנו כלפיהם. בהחלמה אנו חוזרים לחיים. אנו מתחזקים את החיים החדשים שלנו בכך שאנו תורמים את חלקנו לרווחתם של האחרים. כל יום אנו מנסים לעשות את זה טוב יותר – וזו המשמעות של הצעד העשירי, האחד-עשר והשניים-עשר. הימים שבהם היינו רוחות-רפאים עברו, אבל רק כל עוד אנו עושים הכל על-מנת להיות בריאים, אוהבים ותורמים לחיינו ולחייהם של אלה שסביבנו. רק להיום: מצאתי דרך-חיים חדשה. היום אנסה לשרת אחרים באהבה ולאהוב את עצמי.
