רק להיום של מכורים אנונימים

zoro3

New member
רק להיום של מכורים אנונימים

הקלת המטען "אנחנו לא נהיה אנשים טובים יותר אם נשפוט את חסרונותיהם של אחרים. נרגיש טוב יותר כשנטהר את חיינו..." טקסט בסיסי, עמוד 37 לפעמים אנו זקוקים למשהו מוחשי שיעזור לנו להבין איזה נזק נגרם לנו כתוצאה מכך שאנו לא מצליחים להיפטר מטינה. יכול להיות שאנו לא מודעים לגמרי שרגשות טינה עלולים להיות הרסניים לגבינו. "אז מה, יש לי זכות לכעוס" או "לא נורא אם אטפח איזו טינה קלה. איך זה יכול להזיק?" אם אנחנו רוצים להבין בבירור עד כמה טינה יכולה להזיק לנו, ננסה לתאר לעצמנו שכל טינה היא כמו סלע. טינה קטנה, כמו כעס על מישהו שלא יודע לנהוג, תיוצג על-ידי אבן חצץ קטנה. רגשי טינה כלפי קבוצה של אנשים יומשלו לסלע גדול. אם היה עלינו לשאת אבנים על כל טינה, אין ספק כי היינו כורעים תחת המשא. ואכן, ככל שהמשא יהיה כבד יותר, כך יגברו המאמצים שלנו להיפטר ממנו. המשקל של הטינה שלנו מעכב את ההתפתחות הרוחנית שלנו. אם אנו באמת רוצים חופש, עלינו להיפטר מכל המשקל-העודף האפשרי. ככל שנהיה קלים יותר, נגלה יכולת גדלה והולכת לסלוח לאחרים על הטעויות שלהם, ולסלוח לעצמנו על השגיאות שלנו. נטפח את הרוחניות שלנו במחשבות טובות, מילים נעימות ושירות לאחרים. רק להיום: אנסה להסיר מעל הרוחניות שלי את המטען של הטינה.
 
למעלה