רק להיום של מכורים אנונימים

zoro3

New member
רק להיום של מכורים אנונימים

קירות "בקשת עזרה היא ראשית המאבק שיביא לנו את החופש. הקירות שסוגרים עלינו כמו כלא יישברו." טקסט בסיסי, עמוד 80 רבים מאתנו באנו לאנ-איי כשאנו הרוסים מבחינה רגשית. שנים של ניצול בני-אדם, של הסכמה שבני אדם ינצלו אותנו, גבו במיוחד. אנו לא מסוגלים לתת אמון באיש, כולל בעצמנו. האהבה והקבלה שאנו מוצאים ב'מכורים אנונימיים', מעודדת אותנו לבקש עזרה ולהתקרב אל האחרים. ככל שאנו נקיים יותר, כך אנו מתחילים לרצות קירבה יותר גדולה אל אלה שאנו אוהבים. אנו מבקשים את קרבתם בצורה עמוקה ומשמעותית יותר, למרות שאנו יודעים כי אנו עלולים להיפגע בתהליך זה. חרף הפחדים שיש לנו מדחייה, החלטנו לקחת את הסיכון ולחשוף את עצמנו, את אמונתנו, את הצרכים שלנו. החלטנו לשבור את קירות-ההגנה שלנו. החירות שמצאנו הייתה שווה את הסיכון שלקחנו. אנו יודעים שיש עוד הרבה עבודה שאנו צריכים לעשות, עד שנהיה חופשיים לגמרי מהמחסומים שנבנו במשך שנים של התמכרות פעילה. אבל כשאנו יוצרים קשר אמיתי עם מכורים אחרים, ומאפשרים להם ליצור קשר אתנו, ולהכיר אותנו כמו שאנחנו, עם הפגמים האנושיים שלנו - אנו מגלים שיש בנו פוטנציאל עצום של אהבה וקירבה. כוח האהבה שלנו הוא חזק מאוד, כשהוא משתחרר מהקירות שכלאו אותו. רק להיום: אהרוס את הקירות שבניתי סביב עצמי ואצור קשר עם אחרים. אתן לרגשות שלי את כל החופש. אני אוהב ויאהבו אותי.
 

OA ענת

New member
להיום של OA

העלאת זיכרונות על כעס גורמת לטיפוח הכעס.פובליליוס סירוס לא הייתי מודע לכך שאני אוסף חוסר צדק כמו חרוזים על שרשרת. זוהי למעשה הסיבה שבגללה נעשתי אכלן יתר כפייתי. לחסום את המודעות שלי בפני העולם שגדוש עם חוסר צדק. אבל אכילה על מנת לגרש את הכאב רק מגבירה את הכאב. תכנית שנים עשר הצעדים מאפשרת לי לטפל בכעס, שפעם ניסיתי להביס אותו עם אוכל. היום אני מסוגל להתבונן ברגשות שלי, למרות שלעיתים הם כואבים מאד. להיום: הדרך הטובה ביותר שאני מכיר להתמודד עם כעס וטינה היא לעשות צעדים ארבע עד תשע בתכיפות הנדרשת, ולעשות צעד עשר כל יום.
 

yuyu4

New member
כעס

חזרתי מיום עבודה קשה ומתיש. ומסתבר שהקטע הבאמת מתיש בו היה: איך שאנשים אחרים " התייחסו אליי". למה כל כך נפגעתי מיחס של אנשים מסויימים? למה זה גרם לי להכנס לכעס? למה באמת אני שומרת להם טינה? אז הם לא עשו מה שאני אמרתי להם (הייתי אחראית עליהם). והרגשתי כל הזמן שהם דנים אותי לכף חובה. וחושבים שהם עושים את העבודה הקשה בזמן שאני מתבטלת לי. אז מה? הרי אני יודעת מה באמת הלך שם. והרי אם הם כל כך ממורמרים, אז זו בטח הבעיה שלהם, ולא שלי. התסכול, או אני לא יודעת מה, ומה זה באמת משנה - למה אני צריכה להגיב בכעס? אני רק בהתחלה של עבודה על צעד ארבע. נראה שיש עוד הרבה עבודה... ערב טוב לכולם, יולה
 

נבט9044

New member
צעד 4 שלי צעד 4 שלהם

אחד הדברים שלמדתי בתוכנית הוא שיש לי די עבודה בלעשות את הצעדים שלי. צעד 4 שלי,, צעד 9 שלי,,, והאחרים? יעשו הם [או לא יעשו] את הצעדים שלהם בדרכם שלהם ואם לא יעשו- יצטרכו לחיות עם הטינות והקשיים והכעסים שלהם. החלק היחיד שלי הוא, לבדוק את עצמי,לבקש סליחה אם פגעתי [ואין לי שליטה האם הסליחה שלי תתקבל] \ לשנות את דרכי אם א==נ==י מרגישה שיש בכך צורך, ולא אם זה מה שאחרים היו רוצים, ולהמשיך קדימה.
 
למעלה