רק להיום של מכורים אנונימים

zoro3

New member
רק להיום של מכורים אנונימים

לא רק לשרוד "כשהשתמשנו, חיינו הפכו לתרגיל בהישרדות. עכשיו אנו חיים - לא רק שורדים." טקסט בסיסי, עמוד 50 "יותר טוב שאני אמות". מכורים פעילים חוזרים הרבה על הפזמון הזה, ובצדק. מה ציפה לנו כשהיינו מכורים פעילים? המשך של אותו קיום אומלל. הקשר שלנו עם החיים היה חלש. סבלנו מריקבון רגשי, ממוות רוחני ובמיוחד מן המודעות הנוראה ששום דבר לא ישתנה לעולם. כמעט שלא הייתה לנו תקווה. לא ידענו דבר על החיים שאנו מחמיצים. תחיית הרגשות שלנו, התחייה הרוחנית שלנו, והשיקום הגופני הם דברים שצריכים זמן. ככל שאנו לומדים יותר לחיות, לא רק להתקיים, אנו מבינים עד כמה החיים יכולים להיות יקרים ומענגים. נסיעות, משחק עם ילד, עשיית אהבה, הרחבת האופקים האינטלקטואליים, בניית מערכת-יחסים, הם חלק מאותה פעילות שפירושה, "אני חי". אנו מגלים שאנו אוהבים המון דברים ואנו אסירי-תודה על הסיכוי הנוסף הזה שקיבלנו. אם היינו מתים בהתמכרות פעילה, לא היינו מכירים הרבה שמחות שקיימות בחיים. היינו מתים במרירות שלנו. כל יום אנו מודים לכוח גדול מאתנו על עוד יום של ניקיון ועוד יום של חיים. רק להיום: אני אסיר-תודה שאני חי. היום אעשה משהו לחגוג את זה.
 
למעלה