רק להיום

[מנחם37]

רק להיום../images/Emo13.gif../images/Emo140.gif

6 במאי מתחילים ליהנות? "במשך הזמן, נוכל להשתחרר קצת וליהנות מאווירת ההחלמה." טקסט בסיסי, עמוד 53 תארו לעצמכם מה היה קורה אם חבר חדש היה נכנס לאחת מהפגישות שלנו ומוצא קבוצה של אנשים חמוצי פנים אוחזים בכוח את ידיות הכיסאות שלהם עד שפרקי האצבעות מלבינים. אותו חבר חדש היה כנראה בורח משם, אולי ממלמל "חשבתי שאוכל להפסיק עם הסמים ולהיות מאושר". החברים החדשים מוצאים בדרך כלל קבוצה של אנשים ידידותיים וחייכנים שניכר בהם שהם די מרוצים מהחיים שמצאו במכורים אנונימיים. איזו כמות עצומה של תקווה זה נותן. חבר חדש שחייו היו רציניים עד מוות, נמשך מאוד לאווירה של צחוק ונינוחות. כשבאים ממקום בו לוקחים הכל ברצינות, שאסון מחכה תמיד מעבר לפינה, זו הקלה מבורכת להיכנס לחדר ולמצוא אנשים שבדרך כלל לא לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות, שמוכנים למשהו נפלא. בהחלמה אנו לומדים לקחת את עצמנו בקלות. אנו צוחקים על המגוחך שבהתמכרותנו. בפגישות שלנו - החדרים האלה, המלאים קולות תוססים ושמחים של הכנת קפה, הזזת כסאות ומכורים צוחקים - הם מקומות המפגש בהם אנו מקבלים בברכה לראשונה את החברים החדשים שלנו ומשדרים להם, כן, אנו נהנים עכשיו. רק להיום: אני יכול לצחוק על עצמי. אני יכול לקבל בדיחה. אני אקח את החיים בקלות ואיהנה היום.

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

אל תתלונן על הבורא שברא את הנמר: הלל את שמו שלא נתן לו כנפיים.

- פתגם חבשי אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב ומחבק אותי על הנוכחות הכמעט מוחשית שלו בחיי. על האמון המלא שיש לי באלוהים שלי ועל שאני נוכחת בכל פעם מחדש עד כמה הוא עצום, ומסדר את הדברים כך שאני מגיעה בכל פעם בדיוק לאן שאני אמורה להגיע, בלי סבל שאינני יכולה לו, ובסופם של דברים - עם סיפוק והבנה. תודה על היכולת והאומץ להרפות ולהקשיב לאלוהים שלי, למסור לו את הדברים שינוהלו לפי רצונו בלבד. תודה על חברות וחברים לדרך שתומכים, מעודדים, מפרגנים, מחבקים, ובעיקר אוהבים מהבטן, אמיתיים. תודה על משפחה שלעולם נמצאת ברקע ומעודדת להמשיך ולאהוב את החיים. תודה על החיים עצמם. תודה על עוד יום נקי. רק להיום - חמישה חודשים ועשרים ימי ניקיון

אני מרגישה מצויין, רגועה ורעננה לקראת יום חדש של עשייה, טיפול והכרת נדבכים נוספים בעצמי מבלי שדברים אחרים יסיחו את דעתי. אוהבת את החיים, אוהבת את אלוהים שלי. התעוררתי לא מזמן ואחרי מקלחת אני יושבת פה לעוד גמה דקות רק בכדי לשתף בשמחה שמציפה אותי מאז אתמול אחרי המשפט. בסופו של דבר, לא נאלצתי להעיד משום הצדדים הגיעו להסדר טיעון בהסכמתי. שאלו אותי מה יש לי לומר והאם אני מסכימה לשנות את כתבי האישום. כמובן שאמרתי שכן, ולא משום פחד שחשבתי שאחוש שם. אדרבה, מתוך הרבה כוח והבנה שניטעה בי מאיפה שהוא (אלוהים שלי

) שכל מה שאני אמורה לעשות עכשיו זה להמשיך הלאה ולדאוג לעצמי, רק לעצמי. הבחור אמנם קיבל עונש מינימלי, ביחס לעבירה ולעונש שאמור היה לקבל לולא הסכמתי להסדר. אין לי עניין להכניס אנשים לבית סוהר, יש לי עניין לחיות בשקט ובשלווה עד כמה שניתן לי, בחסות בית משפט. וכך, תוך חצי שעה נחתם ההסכם והובא לאישור והחלטת השופט. הודיתי ועדיין לאלוהים שלי שכל כך אוהב אותי. אני מודה על החיים עצמם, ועל החופש מרגשות מיותרים. מתחילה את היום עם הרגשה נפלאה ומאחלת שיהיה המשך יום קסום לכולנו. אוהבים

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

פ ע ם . כשאני מביט בכם, חבריי למחזור, האשליות שלי בדבר חזותי וגילי מתנפצות מייד. נכון, אנחנו עמוד השדרה של החברה הישראלית, ציר היציבות בין ילדינו והורינו, מלח הארץ ומשמניה, אבל -צעירים אנחנו כבר לא ומצד שני גם לא זקנים. אנחנו תקועים אי שם באמצע. לבית הספר התיכון היינו מגיעים כל בוקר, ארבע שנים רצופות, למעט חופשים ומחלות. היו לנו מנהל, כמה סגני מנהל, אחות, שרת וצוות מורים. המורים שלנו עסקו בחינוך ובהוראה. שתי שליחויות שכמעט נעלמו מהעולם. לרשותם לא עמדו מטולי שקופיות, מצגות, אמצעי עזר אודיו ויזואליים, טלוויזיות, מחשבים, מערכות שמע וכד'. היו להם רק לוח, גיר, כמה מפות או בריסטולים מאולתרים והרבה דמיון ורצון טוב. הם היו מרצים את דבריהם ומדי פעם המחישו את כוונותיהם על הלוח ואנחנו הקשבנו, התבוננו בלוח ורשמנו את תוכן הדברים על מוצרי נייר אנלוגיים שנקראו אז מחברות. לאיש מאיתנו לא היו אז לפטופים, פאלמים או טייפים זעירים. מחשבים תפסו אז גודל של אולם התעמלות והטייפים הכי קטנים אז היו גרונדיג והם תפסו נפח של חצי חדר. מחוץ לגדר בית הספר לא ארבו סוחרי סמים. גם לא בריונים חמושים באלות שבאו לסגור חשבונות עם חלק מאיתנו. סוכן קייטרינג זעיר (גזלן) השתכן בתוך מבנה ליד הגדר (קיוסק) ושיווק לנו ללא סקרי שוק וללא סקרי דעת קהל - וופלים פושטים כחולי עטיפה, עוגות גבינה מרובעות, עוגות קינמון ספירליות, ביגעלאך ובקבוקי טמפו עגולי מותניים. לא היו לו ספידים או אקסטות, מנצ'יס או רד בול , גם לא טבק לנרגילות. לבנות לא היה בתיק טמפקס,דיאודורנט, בשמים או כלי איפור. איש מהבנים לא נשא בכיסו אגרופן או נינג'ה או סכין קפיצית. גם לא קונדום או סיגריות או גראס או בקבוקי וודקה. השלט " כאן לא מוכרים משקאות אלכוהוליים לאנשים מתחת לגיל שמונה עשרה''! טרם נולד אז. האלכוהול היחיד שהתעסקנו איתו היה ספירט למריחה על חצ'קונים או ספירט סליציל לגרבצת. בהפסקות לא עסקנו במגע פיזי אינטנסיבי על רקע מיני. אם נוצר זוג חברים הם העזו לכל היותר לאחוז ידיים וניתקו אותן במבוכה בכל פעם שעבר באזור מורה.הייתה זו תקופה בה הנשיקה הראשונה נשארה בדרך כלל כזו במשך זמן רב . אני מניח שתשעים ותשעה אחוז מאיתנו היו בתולים ולעודפי ההורמונים שלנו דאגנו במו ידינו... פירסינג, טטואים, חימצונים וצביעת שיער עוד לא נולדו אז. כתובות קעקע היו רק לימאים עבי גוף שחיכתה להם אישה בכל נמל. על חולצות בטן, מחשופי קורקבן וג'ינסים שיושבים על קו שיער הערווה לא העזנו אפילו לחלום. היו לנו חולצת תכלת מדיאולן בקיץ, ופלאנל בחורף: התלבושת האחידה שלנו. עברית מדוייקת, לשון, קטעים שלמים של תנ''ך שנלמדו על פה, פתגמים מהמקורות, ניבים - את כל אלו למדנו בבית הספר, לא דיקלמנו כדי להקיא למחרת בקורסי הכנה לפסיכומטרי. רובם גם נותרו נטועים בנו עד היום. לא היה מצב שאמרנו שתי שקל. גם לא סיימנו כל דבר שנגמר. פשוט גמרנו אותו. לרובנו היו משפחות דו הוריות שהורכבו מהורים משני מינים שונים. לא חשבנו אז שזה מוזר. להזכירכם, להומו ספיאנס היו אז רק שני מינים: זכר ונקבה. כל הקומבינציות האפשריות שקיימות היום טרם יצאו אז מהארון. משפחה חד הורית, משפחה חד מינית, משפחה דו מינית חד הורית, משפחה דו הורית חד מינית, כל אלו היו תופעות מעבר לכל דמיון. הורינו היו אז בשנות הארבעים או תחילת שנות החמישים שלהם. הם היו עד כדי כך מבוגרים בעינינו שלא יכולנו להעלות על דעתנו שהם עשו סקס למשל. יכולנו לדבר אתם רק על דברים שלא היו חשובים לנו באמת. על עזרה שלהם בהכנת שיעורי הבית יכלו לבנות רק בודדים. פעם בשנה יצאנו לטיול שנתי עם כמה מורים אמיצים וכמה הורים. לאיש מהם לא היה מושג מה בדיוק הייתה מטרת הטיול. הם פשוט זרמו איתנו. אף אחד לא דאג. איש מאיתנו לא צלצל הביתה במשך כל אותם ימים וגם לא קיבל טלפון מנג'ס מההורים כל שעה וחצי. ההורים שלנו פשוט סמכו על המורים. יש מצב שאתם יכולים לתפוס את זה? היו גם שירות לאומי וקורס גדנ''ע בגליל או בשדה-בוקר, אבל על אלה אפשר לכתוב ספר אחר. אני חושב שזה היה פחות או יותר ככה. ואם לא כך בדיוק - תודו שזה היה דומה. רק דבר אחד אני לא יכול להבין: איך הצלחנו בלי אופנוע, בלי גראס, בלי אסיד, בלי נייד, בלי אס אמ אס, בלי סכין קפיצית, בלי מחשב , בלי מכונת צילום, בלי בגדי מעצבים, בלי דיסקמן, בלי די ג'יי, בלי האוס, בלי טכנו, בלי ראפ, בלי קונדום ... איך הצלחנו בלי כל אלו לגמור תיכון ?

 

[NUNA10]

../images/Emo79.gif שיר על הבוקר ../images/Emo202.gif

התשמע קולי . החלונות הגבוהים - ג'וזי כץ התשמע קולי, רחוקי שלי, התשמע קולי, באשר הנך- קול קול קורא בעז, קול בוכה בדמי ומעל הזמן מצוה ברכה? תבל זו רבה ודרכים בה רב. נפגשות לדק, נפרדות לעד. מבקש אדם, אך כושלות רגליו, לא יוכל למצוא את אשר אבד. אחרון ימי כבר קרוב אולי, כבר קרוב היום של דמעות פרידה, אחכה לך עד יכבו חיי, כחכות רחל כחכות רחל כחכות רחל.... לדודה... התשמע קולי רחוקי שלי. שיר השישים .

 

[NUNA10]

../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

בוקר טוב ! יום שלישי פעמיים כי טוב יום נעים ומקסים לכולם .

 

[רפיאלי111]

בהצלחה וכח בהתמודדות ../images/Emo24.gif

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo51.gif חבר יקר../images/Emo24.gifאוהבים.

 

[אלין של הים30]

יום נעים ובוקר טוב