רק להיום../images/Emo13.gif
17 בספטמבר מעבר לצעד החמישי "יתכן שנחשוב שעשינו מספיק בכך שכתבנו על עברנו. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הטעות הזו." טקסט בסיסי, עמוד 32 יש בינינו כאלה שלא להוטים במיוחד לכתוב את הצעד הרביעי שלהם ויש כאלה שעושים את זה בצורה מוגזמת. למורת רוחו של החונך שלנו, אנו עושים חשבון-נפש אחרי חשבון-נפש. אנו חושפים כל מה שאפשר לדעת על השאלה למה היינו כפי שהיינו. נדמה לנו, כי אם נחשוב, נכתוב ונדבר על העבר שלנו, עשינו את כל המלאכה. אנו לא מוכנים לקבל את ההצעות של החונך שלנו, שאומר שעלינו להיות לגמרי מוכנים לכך שהחסרונות שלנו יוסרו מעלינו, או שנכפר על הנזקים שגרמנו. אנו פשוט כותבים עוד ועוד על החסרונות שלנו ושמחים לשתף אחרים בכל דבר חדש שאנו מגלים. בסוף, החונך המותש שלנו מתרחק מאתנו, מתוך הגנה עצמית. אולי התסריט הזה נראה קיצוני, אבל רבים מאתנו מצאו את עצמם במצב כזה. כשאנו חושבים, כותבים ומדברים על מה שלא היה בסדר אצלנו, אנו מרגישים כאילו הכל בשליטתנו. במוקדם או במאוחר, הבנו שאנו תקועים בתוך הבעיות שלנו, ושום פתרון לא נראה באופק. ידענו שאם אנו רוצים לשנות את חיינו, אנו צריכים להתקדם מעבר לצעד החמישי בתוכנית שלנו. התחלנו לבקש את הנכונות לכך שהכוח העליון שלנו יסיר מאתנו את הפגמים, שהיינו כל-כך מודעים אליהם. כיפרנו על הנזקים וההרס שגרמנו לאחרים, בגלל פגמים אלה באופיינו. רק אז הרגשנו שהצד הרוחני שלנו מתחיל להתעורר. כיום אנו כבר לא קורבנות; אנו חופשיים להתקדם בהחלמה שלנו. רק להיום: הצעד הרביעי והצעד החמישי הם צעדים נחוצים. אבל שני צעדים אלה לבדם לא יביאו לנו החלמה רגשית ורוחנית. אעשה אותם ואפעל בהתאם.
17 בספטמבר מעבר לצעד החמישי "יתכן שנחשוב שעשינו מספיק בכך שכתבנו על עברנו. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הטעות הזו." טקסט בסיסי, עמוד 32 יש בינינו כאלה שלא להוטים במיוחד לכתוב את הצעד הרביעי שלהם ויש כאלה שעושים את זה בצורה מוגזמת. למורת רוחו של החונך שלנו, אנו עושים חשבון-נפש אחרי חשבון-נפש. אנו חושפים כל מה שאפשר לדעת על השאלה למה היינו כפי שהיינו. נדמה לנו, כי אם נחשוב, נכתוב ונדבר על העבר שלנו, עשינו את כל המלאכה. אנו לא מוכנים לקבל את ההצעות של החונך שלנו, שאומר שעלינו להיות לגמרי מוכנים לכך שהחסרונות שלנו יוסרו מעלינו, או שנכפר על הנזקים שגרמנו. אנו פשוט כותבים עוד ועוד על החסרונות שלנו ושמחים לשתף אחרים בכל דבר חדש שאנו מגלים. בסוף, החונך המותש שלנו מתרחק מאתנו, מתוך הגנה עצמית. אולי התסריט הזה נראה קיצוני, אבל רבים מאתנו מצאו את עצמם במצב כזה. כשאנו חושבים, כותבים ומדברים על מה שלא היה בסדר אצלנו, אנו מרגישים כאילו הכל בשליטתנו. במוקדם או במאוחר, הבנו שאנו תקועים בתוך הבעיות שלנו, ושום פתרון לא נראה באופק. ידענו שאם אנו רוצים לשנות את חיינו, אנו צריכים להתקדם מעבר לצעד החמישי בתוכנית שלנו. התחלנו לבקש את הנכונות לכך שהכוח העליון שלנו יסיר מאתנו את הפגמים, שהיינו כל-כך מודעים אליהם. כיפרנו על הנזקים וההרס שגרמנו לאחרים, בגלל פגמים אלה באופיינו. רק אז הרגשנו שהצד הרוחני שלנו מתחיל להתעורר. כיום אנו כבר לא קורבנות; אנו חופשיים להתקדם בהחלמה שלנו. רק להיום: הצעד הרביעי והצעד החמישי הם צעדים נחוצים. אבל שני צעדים אלה לבדם לא יביאו לנו החלמה רגשית ורוחנית. אעשה אותם ואפעל בהתאם.
