רק להיום

[נעממי5]

רק להיום../images/Emo140.gif

7 במאי סערה ושלווה "בעולם סוער זה, אני מרגיש שזכיתי במתנה גדולה, בכך שאני נמצא במקום שבו אני נמצא." טקסט בסיסי, עמוד 155 יש ימים שבהם ממש לא כדי לשמוע חדשות. בחדשות שומעים כל כך הרבה סיפורים על אלימות ובלגן. כשהשתמשנו רבים מאתנו התרגלו לאלימות. היינו בתוך הערפל של ההתמכרות שלנו, ומצב העולם לא עניין אותנו במיוחד. כשאנו נקיים, רבים מאתנו מגלים רגישות רבה לעולם שבו אנו חיים. בתור אנשים מחלימים, מה אנו יכולים לעשות כדי שיהיה טוב יותר? כשאנו מרגישים כי העולם הסוער סביבנו מכביד עלינו, אנו יכולים למצוא שלווה בתפילה ומדיטציה. כשנדמה לנו כי הכל הפוך, הקשר שלנו עם הכוח העליון יכול לתת לנו את השקט הדרוש לנו בלב כל סערה. כשאנו מתרכזים בדרך הרוחנית שלנו, אנו יכולים להגיב בשלווה על הפחדים שלנו. ואם אנו חיים בשלווה עם עצמנו, אנו חיים בשלווה עם העולם. בתור אנשים מחלימים, אנו יכולים להביא שינוי חיובי, בכך שניישם את עקרונות התכנית שלנו. רק להיום: אביא שלווה לעולם בכך שאני אחיה, אדבר ואפעל בשלווה.

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

כדי להזיז הר ממקומו עליך להתחיל עם האבנים הכי קטנות.

- פתגם סיני אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif

אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על בוקר שקט ורגוע, על תחושה חמימה שעוטפת את כולי, על בריאות פיזית ונפשית, על יכולת להרגיש ולהתרגש כל יום מחדש. על חברים וחברות לדרך שמבינים, על יכולת להזדהות ולהפנים. על אהבה מבפנים ומבחוץ. על משפחה תומכת ומפרגנת. על יום מנוהל ומספק ללא שימוש בסמים. על עוד יום נקי. רק להיום - חמישה חודשים ועשרים ואחד ימי ניקיון

התעוררתי לא מזמן לעוד יום שגרתי לכאורה, אלא שיום הזיכרון היום. בכנות, קשה לי להתחבר לעצב שהיום הזה מסמל. מוות בעיני הוא לא ממש הסוף, אלא רק שלב בדרך הנצחית של הנשמה. אני כן מתחברת לעצב כאשר מדובר במוות מתוך אידאלים תחת "מוות טבעי". אני כן יכולה להתחבר לעצב כאשר הנותרים כואבים את הגעגועים והחסר שההולכים מותירים אחריהם. אני מתחברת לעצב שמביא איתו עוול שנעשה למישהו אחר. יחד עם כל אלה, אני מזכירה לעצמי לעולם, שמי שנותר חי אחרי ולמרות זוועות כאלה ואחרות, כדאי שיחיה את המיטב שהוא מסוגל לו על פי הבנתו ויכולתו. מאחלת לכולנו יום פורה ומלמד. אוהבים

 

[אלין של הים30]

בוקר אור ויום נעים../images/Emo140.gif

 

[NUNA10]

../images/Emo7.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo7.gif

" נא לא לקטוף " שלט גדול,מיושן,כתוב באותיות אדומות וגדולות- קשה להתעלם משלט זה. "לא יקרה לנו כלום אם נקטוף פרח אחד,הוא אמר- הוא לא יחסר לאף אחד",המשיך והוסיף. שלח ידו לכיוון הפרח המרהיב שנעמד למולו. ובעת בא להוציאו מן השורש,היא עצרה בעדו- "אל תעשה את זה,אסוווווור,בטח שהוא יחסר, יש סיבה לכל דבר- אם זה גובל בלעבור על ההוראות,אינני רוצה בפרח כלל ", כך אמרה ועינייה נצצו ככוכבים. הם יצאו מן השמורה מהר,היא הביטה בריצפה- הוא הושיב אותה, הרים את מבטה המושפל ,הביט בעינייה ואמר: "את הכל בשבילי נויה,אל תהיה עצובה, יבוא יום ואני אביא לך פרח מדהים כמותו- זאת הבטחה". הוא נשק לה. כל אחד שב לביתו כאשר ירד הלילה, הוא התהפך במיטתו,לא הצליח להירדם, כמרגיש שמשהו קורה.. הוא לקח את הטלפון מן השולחן, והחל לחייג אלייה- אך היא לא ענתה,בהול כולו, מחייג שוב ושוב ושוב, אך אין תשובה. לאחר כמה וכמה נסיונות, חשב שאוליי הייתה עייפה וכבר נרדמה. הוא הלך לישון- באותו יום בבוקר הטלפון צילצל ,הוא מיהר לענות- כי חשב שזאת היא,הוא שמע את קולו של אמו: "מתוק שלי,אינני יודעת איך להגיד זאת- אך הגורל ניצח,נוי איננה,אני מצטערת". הוא מיהר לנתק, הסתגר בחדרו - והחל לבכות,כאדם אשר דמעות נחסכו ממנו. יום לאחר מכן נערכה הלוויה בצהרי היום, בבוקר שלפני הלוויה, הוא נעל נעליו,לבש חולצתו, ומיהר לקו 134 אותו הקו שבו נסעה לעבר מותה, פיגוע פיגוע מהדהד בראשו, נוסע על אותה הדרך שעשתה, הדרך האחרונה. ירד באותה השמורה שבילו רק אתמול, לבד ועצוב הוא נכנס לשמורה וראו את השלט- "נא לא לקטוף" שלט גדול,מיושן,כתוב באותיות אדומות וגדולות- קשה להתעלם משלט זה. אך לו כבר לא היה אכפת, הוא הלך וקטף את הפרח. ומיהר לבית הקבורות- אשר לא היה רחוק משם. בין המון האנשים שהיו שם, הוא נכנס- אביה קרא לו לעמוד לידו, אך הוא אינו רצה ונעמד מאחור- כשהמוני האדם יצאו, הוא נשאר שם לבד. בוהה באדמה אשר תחתה היא מונחת, כלא מאמין, הוא הניח את הפרח ואמר- איך זה אפשר,שלקטוף פרחים אסור, ואותך מותר?את צדקת הפרח יחסר. בדמעות אינסופיות, הוא קיים את הבטחתו והלך- הפרח נבל....

 

[NUNA10]

../images/Emo7.gif שיר על הבוקר ../images/Emo7.gif

אנחנו מאותו הכפר . מילים ולחן: נעמי שמר להקת פיקוד מרכז אנחנו שנינו מאותו הכפר: אותה קומה, אותה בלורית שיער אותו חיתוך דיבור - מה יש לומר הן אנחנו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר שדה ירוק חצינו עד צואר בערב שבנו יחד לכיכר כי שנינו מאותו הכפר ובלילות שישי כשרוח חרישי בצמרות שחורות עובר אז אני אותך זוכר תמיד בפרדסים ובשדרות אהבנו את אותן הנערות אבל בסוף אמרנו - אין דבר זה הכל נשאר בתוך הכפר ברחנו אל אותם המקומות הלכנו אל אותן המלחמות זחלנו על קוצים ועל דרדר אבל שבנו יחד אל הכפר ובלילות שישי... אני זוכר בקרב שלא נגמר פתאום ראיתי איך אתה נשבר וכשעלה השחר מן ההר אז אותך הבאתי אל הכפר אתה רואה - אנחנו כאן בכפר כמעט הכל נשאר אותו הדבר בתוך שדה ירוק אני עובר ואתה מעבר לגדר ובלילות שישי...

 

[NUNA10]

../images/Emo7.gif בוקר טוב ../images/Emo7.gif

בוקר טוב ! בוקר עצוב יום הזכרון כולנו מרכינים ראש לזכרם של הנופלים תנחומים למשפחות יהי זכרם ברוך .

 

[עליזה 63]

מתוך 366 דלתות ללב אילין קאדי

מתוך 366 דלתות ללב אילין קאדי שמור על המרכז הפנימי שלך שקט כמו בריכת טחנה, כדי שתוכל לשקף את המיטב כולו בלא הפרעה, ואז תוכל גם להקרין את המיטב הזה החוצה. אל תרשה למאום להטריד אותך או לדכדך אותך. פשוט דע שהכל פועל כשורה, ועשה הכל בקצב שלך, בלא כל דאגה. למד לצחוק לעצמך, בייחוד כשאתה מגלה שאתה הופך להיות רציני מדי. קרא דרור לעצמך, הירגע, התחל ליהנות מהחיים, ותגלה שכל המתח והלחץ של החיים נעלמים. כשאתה רואה שאתה כורע תחת נטל כבד מדי שמונח על כתפיך, שחרר מיד את הנטל, נוח והירגע. אתה תגלה שאתה יכול לעשות הרבה יותר במצב זה של מנוחה ורגיעה מאשר כשאתה מתוח כמו גומי, מתוח עד הקצה ונכון להיקרע...

 

[עליזה 63]

להיום OA

להיום OA מוטב לסרב מייד מאשר להבטיח ולא לקיים. "טוב, יכול להיות". "אולי". האם זה מה שאני אומרת כי איני יכולה להגיד לא? או יותר גרוע, "עוד נראה" ממש מגיע פרס על האופן שבו הוא מריץ את האדם הלוך וחזור כדי לשמוע אם זה לא, כן, או עוד נראה נוסף. חוסר היכולת שלי לסרס שורשיו הפחד. יתכן שמישהו יהיה כל כך לא מרוצה או כל כך יכעס עד שלא ירצה שום עסק איתי, פשוט ימחוק אותי מהרשימה שלו. אבל איני יכולה להיות אחראית לדרך שבה אנשים מגיבים לבחירות שאני עושה. זאת הבעיה שלהם ואני כבר מזמן נגמלתי מהמחשבה שאני יכול לפתור בעיות של אחרים. כל מה שאני יכולה לעשות היום הוא להצע את מה שאלוהים רוצה עבורי כפי שאני מבינה זאת. אם אשגה אכיר בכך ואכפר על כך. אני מאמינה שגם זה הוא רצון אלוהים. להיום: אלוהים העניק לי את האומץ להיות כנה, לומר לא אם לזה אני מתכוונת

 

[עליזה 63]

חיה ותן לחיות" (מתוך "'קולות של החלמה")

חיה ותן לחיות" ישבתי אל מכונת-התפירה שלי, וניסיתי לגרום לכך שתתפור בתך שונה. התך היחיד שמכונת התפירה הסכימה לתפור היה תך נסתר. הזזתי ידיות ולחצתי על כפתורים אבל התוצאה לא השתנתה. ואז עלתה בי המחשבה. לא משנה עד כמה אני מנסה לשנות אחרים, להם יש ייחוד משלהם. אם הם צריכים להשתנות, אלוהים יביא את השינוי. כשאני מפגינה אהבה וכבוד לאחרים בשעה שהם מחליתים לגבי מסעם בחיים, זה מעניק לי חופש לבחור בצורה טובה יותרנכיצד לחיות את חיי. מערכות היחסים שלי ישתפרו אם אוכל לאהוב את עצמי במידה מספקת, שבזכותה אוכל להניח לאחרים להיות אחראים להחלטות שלהם. הרוח של "חיה ותן לחיות" תשחרר אותי מן הכפייתיות לבקר, לשפוט, לדון בכף חובה ולנקום. רק אז אוכל להתמקד בדברים המועילים בחיי. (מתוך "'קולות של החלמה")

 

[עליזה 63]

כעס

כעס רובנו אכלנו כשכעסנו. עכשיו כשאנחנו בהמנעות, מה נעשה עם הכעס שלנו? קודם כל אנחנו צריכים להיות במגע עם הרגשות שלנו, כך שנכיר את הכעס כשהוא קיים. בימים שאכלנו אכילת יתר, לפעמים לא נוכחנו שבעצם לא היינו רעבים. הכעס צף על פני השטח רק כשהיינו דחוסים באוכל, ואז לעיתים תכופות הפנינו את הכעס נגד עצמנו, על שאכלנו אכילת יתר. כשאנחנו מוציאים את הפחמימות מהגוף שלנו, אנחנו נעשים מודעים יותר לרגשות ולתגובות האמיתיות שלנו. אם אנחנו יכולים לתפוס את הכעס כשהוא מתחיל, קל יותר להתמודד אתו. כשמבטאים את הכעס בשלבים המוקדמים, זה פחות הרסני לגבינו ולגבי אחרים, מאשר כאשר אנחנו מחכים שהכעס יתפתח לזעם. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות לכעס הוא למסור אותו לכוח העליון שלנו. אם נדבוק בכעס, הוא יכול להרוס אותנו. אם נעבוד את הצעדים כל יום, זה יעזור לנו להיפטר מהכעס. הכוח העליון שלנו יקח את הכעס מאתנו, באם נרשה לו. אלי, קח ממני את הכעס

 

[שטול1]

ערב טוב לכולם ../images/Emo24.gif