רק להיום
26 בנובמבר

רק להיום../images/Emo24.gif26 בנובמבר../images/Emo63.gif

26 נובמבר אחריות "הרבה קורה ביום אחד,דברים שלילים וחיוביים. אם לא נקדיש זמן לבחון את השניים, אולי נחמיץ משהו שיכול לעזור לנו לגדול" אחריות, אחריות- היא החיים הם כל הזמן אחריות. אנו "אמורים" לשים חגורות -ביטחון. אנו "אמורים" לנקות את ביתנו. אנו "אמורים" לעשות דברים מסויימיםעבור בן \ בת הזוג ,הילדים שלנו,האנשים שאנו החונכים שלהם.ומעל לכל,אנו "אמורים" ללכת לפגישות ולעבוד את התוכנית שלנו במיטב יכולתנו. לא פלא שלפעמים אני רוצים לברוח מכל המשימות האלה, לברוח לאי רחוק שבו אנו לא אמורים לעשות שום דבר ! בזמן כזה,אנו אם האחריות שלנו מכבידה עלינו, זה משום ששכחנו שאחריות לא צריכה להכביד. אם אנו רוצים לברוח מהאחריות שלנו,עלינו להאט, לזכור למה בחרנו בה, ולחשוב על המתנות שהיא מביאה. לא משנה אם מדובר בעבודה, שבדרך - כלל נראית לנו מעניינת, או ילד שבדרך -כלל אנו אוהבים לשחק איתו, או בת זוג שהאישיות שלה בדרך - כלל מלהיבה אותנו - אפשר למצוא שמחה בכל דבר בחייני הכרוך באחריות. רק להיום : כל רגע הוא מיוחד במינו. אקדיש תשומת- לב , ואהיה אסיר-תודה על האחריות שלי והשמחה שבאה איתה.
 
../images/Emo203.gifציטוט להיום../images/Emo203.gif

יותר מדי מקרים היו של גלגול אחריות כלפי מעלה. כל אחד הסתכל קומה מעליו במקום להסתכל קומה מתחתיו. כשאתה מסתכל קומה למטה, אתה מפקד. כשאתה מסתכל קומה למעלה - אתה מחפש מפקדים.
- דן חלוץ אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של אחלה יום../images/Emo42.gif

אני אסירתתודה לאלוהים שאוהב אותי על לילה ארוך של שינה עריבה, ובוקר שלוו ורגוע, אני אסירת תודה על היכולת לקחת אחריות על חיי, על הנחישות להיות עצמאית ולדאוג לעצמי ולהחלמה שלי. אני אסירת תודה על פרנסה ומקום עבודה, על פגישות NA, על חברותא ומסרים שאלוהים מעביר דרך אנשים. אני אסירת תודה על בן זוג אוהב ומחבק, על משפחה תומכת ומפרגנת, על בריאות פיזית ונפשית, על אומץ לשנות, יכולת להרגיש, חופש מהתמכרות פעילה, סדר יום, בית חם, זכות לבחור בחיים וכמובן עוד יום נקי. רק להיום - שנה אחת ועשרה ימי ניקיון
בוקר טוב עולם
הראש ריק... הקופים ישנים כנראה או שלאט ובטוח הם מתרגלים לכך שאין כל כך עם מי לדבר. לא משנה מה הם מספרים לי מדי יום, אני פשוט ממשיכה. מקשיבה להם, מחבקת אותם חזק וממשיכה הלאה, בדרך. קמה והולכת לעבודה, עושה את כל מה שאני צריכה לעשות...
מאידך, ומאחר ואני יודעת מסיפורים של חברים כמה המחלה שלנו ערמומית, ייתכן מאד שהם נאספים לכנס קטן משלהם, ומתכננים את הבאות, מטקסים עצות מחווכמות יותר, בדרכים אחרות... אבל דיה לצרה בשעתה. כרגע.. הכל בסדר, זורם, ואפילו שמח וטוב. נהנית מההרגשה הזו, נהנית לקחת אחריות על החיים שלי, לעשות ולאהוב את מה שאני עושה, ולחיות... פשוט ורק להיום.
חשבתי אתמול שמאחר ואני לא אמורה לקום מוקדם כל בוקר, אני יכולה לנצל את הלילות, לפחות חלק מהם לכתיבה שכל כך בוערת בי.. פעם.. הבטחתי לעצמי לכתוב ספר. אמנם כתבתי אחד, אבל אז עוד לא חשבתי שאני מכורה... כתבתי אותו ממקום אחר. היום יש בי צורך להוציא את כל מה שיש בי, לטוב ופחות טוב, על הכתב. אז הרעיון הזה מבשיל בי, וייקח עוד מעט זמן עד שאתרגל פיזית לשיגרה החדשה ואכניס לתוכה את הזמן שדרוש לי לכתיבה בשקט. פיזית - הגוף עדיין לא רגיל לעומס הזה של עבודה וריצות. עוד מעט גם זה ייקרה
בינתיים, מאחלת לעצמי ולכולנו יום של אהבה רבה, של שמחת חיים, עשייה ואומץ לעוד צעד בדרך אל עצמנו ואל החופש שבתוכנו. אוהבים
 
למעלה