רק להיום

מנחם37

New member
רק להיום../images/Emo24.gif

4 במאי "מה עם החבר החדש?" "לכל קבוצה מטרה עיקרית אחת - לשאת את הבשורה למכור שעודנו סובל." מסורת חמש קבוצת הבית שלנו מאוד חשובה לנו. אחרי הכל, מה היינו עושים בלי פגישת האנ-איי החביבה עלינו? הקבוצה שלנו מארגנת לפעמים פיקניקים או פעילויות אחרות. לעיתים קרובות חברים בקבוצת הבית נפגשים כדי לראות סרט או למשחקי כדור. כולנו יצרנו יחסי חברות טובים בקבוצת הבית שלנו ולא היינו מחליפים את החמימות הזו תמורת כל הון שבעולם. אך לפעמים אנו צריכים לעשות חשבון נפש של מה הקבוצה שלנו עושה כדי להגשים את המטרה העיקרית שלה - לשאת את הבשורה למכור שעודנו סובל. לפעמים כשאנו הולכים לפגישות שלנו, אנו מכירים כמעט את כולם ונסחפים לתוך צחוק וכיף. אבל מה עם החבר החדש? האם זכרנו לגשת אל האנשים החדשים שאולי יושבים בודדים ומפוחדים? האם אנו זוכרים לקבל בברכה את פניהם של אלה המבקרים בקבוצה שלנו? האהבה שמצאנו בחדרים של מכורים אנונימיים עוזרת לנו להחלים מהתמכרות. אבל ברגע שהתנקנו, אנו חייבים לזכור לתת לאחרים מה שניתן לנו כה בחופשיות. עלינו לגשת אל המכור שעודנו סובל. אחרי הכל "החבר החדש הוא האדם החשוב ביותר בכל פגישה". רק להיום: אני אסיר תודה על החברותא החמה שמצאתי בקבוצת הבית שלי. אני אושיט את ידי למכור שעודנו סובל ואציע את אותה חברותא לאחרים.
 

NUNA10

New member
../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

מעשה בזוג נזירים . זוג נזירים, מאסטר ותלמידו יצאו ממנזר אחד לבקר במנזר השני. כמנהגם של נזירים, הירבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום השלישי של המסע, הגיעו השניים לנהר שוצף וראו על גדת הנהר אישה צעירה ונאה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה את עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותי" אמרה להם האישה, "התוכל לשאת אותי בזרועתיך?". התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר לשאת אותה. הרים המאסטר את האישה על כתפיו, על מנת שבגדייה לא ירטבו, וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במאסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקה, הנזירים התקרבו אל המנזר, ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר. לפני שהחלו לעלות בשביל עצר התלמיד ואמר: "זהו, אני לא יכול להמשיך, אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת אישה על כתפיך?" חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד. "התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי אישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר לצד השני- כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה.. אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים..." כך גם אנו- מסע (או בעיקר מעמסה) שהורדנו מכתפינו- רצוי שנשכח. דברים שעברו, ואין להם השפעה על חיינו העתידיים, לא צריכים להטריד אותנו יותר- איננו צריכים לשאת על כתפינו את שגיאות העבר ולא צריכים להתהדר בשגיאות העבר- אלא להביט אל המחר מתוך תקווה וידיעה ששם טמון העתיד....
 

NUNA10

New member
../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

בוקר טוב ושבוע טוב ! בוקר מקסים לכולם שבוע טוב עם רק בשורות טובות .
 
../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

"היום אהיה הבעלים של רגשותיי. אם ארגיש דכדוך,אשיר. אם ארגיש עצב, אצחק. אם ארגיש פחד, אפרוץ קדימה. אם ארגיש נחיתות, אלבש בגד חדש. אם ארגיש חוסר ביטחון, אגביר את קולי. אם ארגיש חוסר ערך, אזכור את הצלחות העבר ואתמקד במטרותיי. היום, אהיה הבעלים של רגשותיי!"
- אוג מנדינו. אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של שבוע טוב../images/Emo42.gif

אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על חברים לדרך שמסייעים "לעשות סדר" בראש, על "התובנות שנכנסות ויוצאות ללא עריכה" על בריאות פיזית ונפשית, על התחושה של ביחד. על משפחה חמה ואוהבת, על יום מנוהל ויכולת ליהנות ללא שימוש. על אהבה גדולה בתוכי וסביבי. על עוד יום נקי. רק להיום - חמישה חודשים ושבעה עשר ימי ניקיון
לא מזמן התעוררתי לקראת עוד שבוע של עשייה והחלמה בע"ה. קראתי את התגובות של רפאלי ומנחם לדברים שלי וקודם כל אני מודה לכם חברים יקרים, על שאתם מסייעים לעשות סדר בראש, ולסדר את המגירות שחשבתי פעם שאני ממציאה. תחושת ההקלה שאני מכילה כרגע אחרי שקראתי אתכם, גורמת לי לחייך, להבין שאני לא ממש לבד, שאני "נורמלית", ומעל לכל - שייכת... לא רק לי זה קורה.. אתמול אחרי שכתבתי, נכנסתי למיטה ולקח לי לא מעט זמן וסיבובים עד שנרדמתי. בין לבין, חשבתי לעצמי שבאמת... ה"צורך" הזה במגע, אכן קיים אבל כשאני מתבוננת בו באמת, זה כמו כמיהה לסם, זה ממש כמו שימוש. אמרתי לעצמי "נו, מה הבעיה להרים טלפון למישהו ולהזמין ל"קפה" - וכאן נפל האסימון הראשון - שוב שקר, קטנטן אמנם, בכדי להשיג משהו. ואז אמרתי לעצמי "נו, בואי נגיד שזה קרה, מה עושים שם בכלל? איך מרגישים בהתחלה, במהלך, ובעיקר אחרי? זה כאילו השגתי לעצמי סם, השתמשתי - עם כל הטקס שכרוך בכך, ומה עושים עם הסוטול? מה עושים אחריו? איך מרגישים חוץ מנקיפות המצפון? הלא כל מה שאני רוצה באמת זה חיבוק חם ואוהב שאני לא מסוגלת לתת לעצמי כרגע, ולכן אני מחפשת את זה בחוץ כביכול, ואני יודעת שמאיפה שזה לא יבוא, כשהמטרה היא סקס, זה לא יהיה אמיתי ומספק. זה יהיה כמו אקמול לכאבי ראש. מעבר לזה, לא יכולתי למצוא בראש מישהו אחד שבאמת הייתי רוצה להיות איתו באותו רגע. ואז חפרתי עוד קצת, עד שנרדמתי, בנסיון להבין למה באמת אני רוצה את החיבוק ממישהו אחר מלבדי.. ולמה אני לא מסוגלת לחבק את עצמי ולהרגיש טוב... אז "התובנות באמת יוצאות ונכנסות ללא עריכה", ויש לא מעט חומר למחשבה שלו הייתי מספקת במיידי את הצורך הזה במגע - לא הייתי זוכה להכיר עוד נדבים חשובים בתוכי. נולדים מחדש? כן... לפחות זו התחושה על הבוקר
. שיהיה לכולנו שבוע של עשייה, ומעל לכל קבלה ושמחה בהחלמה. אוהבים
 

NUNA10

New member
../images/Emo79.gif שיר על הבוקר ../images/Emo202.gif

קרוב אל ליבך . רמי קלינשטיין מילים: רמי קלינשטיין לחן: רמי קלינשטיין רוצה להניח את מקל הנדודים פיתול ועוד פיתול טלטול ועוד טלטול בסוף הרי נשארים בודדים ללא צל ללא סוכה נופלים מכל מכה אז בואי השקי אותי עד תום השיקוי שאהיה מכושף שיפסק המרדף. שבתי רק על זה חשבתי רק על זוג שפתייך המנשקות אותי באתי קרוב אל ליבך עד אשר תאמרי - הישאר איתי. רוצה להניח את מקל הנדודים מסלול ועוד מסלול חציתי את הגבול בין סתם שעשוע לאיבוד דעתי, עכשיו הלב רעב אז תני להתקרב נשקי אותי השקי אותי עם תום השיקוי שאהיה מכושף שיפסק המרדף.
 
למעלה