רק להיום../images/Emo24.gif
5 בינואר החלמה בבית "בני משפחה גאים בנו, ולא מתייחסים אלינו כאל מטרד; אנו כבר לא מביכים אותם." טקסט בסיסי, עמוד 100 אנו מצליחים יפה בהחלמה, נכון? אנחנו הולכים לפגישה אחת כל יום, מבלים כל יום עם חברים מהחברותא ומנסים לעבוד את התכנית ולשרת אחרים כל הזמן. אבל אם הדברים בבית לא בסדר, הרי ההצלחה שלנו לא מי יודע מה גדולה. אנו מצפים שהמשפחות שלנו יבינו אותנו. אחרי הכל, אנחנו כבר לא משתמשים בסמים. למה הם לא מכירים בהתקדמות שלנו? הם לא מבינים כמה חשובים לנו הפגישות, עבודת השירות, המעורבות בפעולות החברותא? בני המשפחות שלנו לא יוכלו להעריך את השינוי המתרחש בנו בזכות אנ-איי, אם לא נראה להם את זה. אם אנחנו רצים לפגישות כפי שהיינו רצים לסם, מה השתנה? אם אנחנו ממשיכים להתעלם מהצרכים והרצונות של בני זוגנו וילדינו, אם אנו לא מקבלים את האחריות שלנו בבית, אנו לא "מיישמים עקרונות אלה בכל תחומי חיינו." אנו צריכים לחיות את התכנית בכל מקום שבו אנו נמצאים, בכל דבר שאנו עושים. אם אנו רוצים שהחיים הרוחניים יהיו יותר מאשר תיאוריה, עלינו לחיות את זה בבית. כשנעשה את זה, האנשים הקרובים ביותר אלינו יראו את ההבדל ויהיו אסירי תודה שהגענו לאנ-איי. רק להיום: אני אקח את ההחלמה שלי הביתה.