רק להיום
4 בינואר אהבת החברותא "כיום, כשאנו מרגישים בטחון באהבתה של החברותא, אנו יכולים סוף-סוף להסתכל ישר בעיניו של אדם אחר, להיות אסיר-תודה על מה שאנו באמת." טקסט בסיסי, עמוד 89 כשהשתמשנו, רק מעטים מאתנו להעז להסתכל ישר בעיניים של משהו, התביישנו ממה שהיינו. במוח שלנו לא היה שום דבר הגון או בריא, וידענו את זה. הזמן, הכסף והאנרגיה שלנו לא הושקעו בבניית קשר של אהבה, שיתוף עם אחרים או ניסיון לשפר את המצב בסביבה שלנו. היינו לכודים בתהליך של אובססיה וכפייתיות והיה לנו רק כיוון אחד - כלפי מטה. בהחלמה, התהליך הזה נקטע. אבל מה קטע את התהליך הזה, מה הביא אותנו חזרה למעלה, על העולם הרחב והחופשי? האהבה של החברותא עשתה את זה. בחברת מכורים אחרים, ידענו שלא ידחו אותנו. ראינו איך מכורים אחרים ממלאים תפקיד חיובי במתרחש סביבם, ולמדנו מהם. כשלא היינו בטוחים באיזו דרך עלינו לפנות, כאשר נתקלנו, כשהיה עלינו לתקן דבר לא טוב שעשינו, ידענו כי החברים שלנו יעזרו לנו ויעודדו אותנו. לאט-לאט עמדנו על טעם החירות שלנו. אנחנו כבר לא לכודים בתוך המחלה; אנו חופשיים לבנות ולגדול ולשתף את האחרים. וכשאנו צריכים עזרה בצעד הבא שלנו, העזרה תמיד כאן. הביטחון שמצאנו באהבת החברותא הוא המאפשר לנו לחיות בדרך החדשה. רק להיום: אני יכול להסתכל לכל אדם בעיניים בלי להתבייש. אני אסיר תודה על התמיכה האוהבת שאפשרה את זה.
4 בינואר אהבת החברותא "כיום, כשאנו מרגישים בטחון באהבתה של החברותא, אנו יכולים סוף-סוף להסתכל ישר בעיניו של אדם אחר, להיות אסיר-תודה על מה שאנו באמת." טקסט בסיסי, עמוד 89 כשהשתמשנו, רק מעטים מאתנו להעז להסתכל ישר בעיניים של משהו, התביישנו ממה שהיינו. במוח שלנו לא היה שום דבר הגון או בריא, וידענו את זה. הזמן, הכסף והאנרגיה שלנו לא הושקעו בבניית קשר של אהבה, שיתוף עם אחרים או ניסיון לשפר את המצב בסביבה שלנו. היינו לכודים בתהליך של אובססיה וכפייתיות והיה לנו רק כיוון אחד - כלפי מטה. בהחלמה, התהליך הזה נקטע. אבל מה קטע את התהליך הזה, מה הביא אותנו חזרה למעלה, על העולם הרחב והחופשי? האהבה של החברותא עשתה את זה. בחברת מכורים אחרים, ידענו שלא ידחו אותנו. ראינו איך מכורים אחרים ממלאים תפקיד חיובי במתרחש סביבם, ולמדנו מהם. כשלא היינו בטוחים באיזו דרך עלינו לפנות, כאשר נתקלנו, כשהיה עלינו לתקן דבר לא טוב שעשינו, ידענו כי החברים שלנו יעזרו לנו ויעודדו אותנו. לאט-לאט עמדנו על טעם החירות שלנו. אנחנו כבר לא לכודים בתוך המחלה; אנו חופשיים לבנות ולגדול ולשתף את האחרים. וכשאנו צריכים עזרה בצעד הבא שלנו, העזרה תמיד כאן. הביטחון שמצאנו באהבת החברותא הוא המאפשר לנו לחיות בדרך החדשה. רק להיום: אני יכול להסתכל לכל אדם בעיניים בלי להתבייש. אני אסיר תודה על התמיכה האוהבת שאפשרה את זה.