רק להיום:

עליזה 63

New member
רק להיום:

19 בספטמבר חברותא "באנ-איי, כשאנו משתפים אחרים בדברים הטובים, השמחה שלנו גדלה על-ידי כך; כשאנו משתפים אחרים בדברים הרעים שקרו לנו, המטען השלילי הזה הולך ופוחת. לראשונה בחיינו, אנו לא צריכים להתנסות לבד בכל דבר." עלון מס' 16, "אל החבר החדש" כשאנו משתמשים בצעדים ובכלים האחרים שהתוכנית מעמידה לרשותנו, על-מנת להתמודד עם הבעיות שלנו, אנו יכולים ליהנות מהניקיון. השמחה שלנו תעבור מהר מאוד, אם לא נשתף בה גם אחרים. ובאותה מידה, הבעיות שלנו ייפתרו לאט יותר, אם לא נספר עליהם לאף אחד. בחברותא של 'מכורים אנונימיים', אנו מכפילים את השמחות שלנו ומקטינים את הבעיות שלנו בכך שאנו משתפים בכך את האחרים. כמכורים, אנו מגלים בהחלמה הנאות, שרק מכור אחר יכול להבין אותן. חברים בתוכנית מבינים על מה אנו מדברים כשאנו אומרים שהיום אנו נהנים לעמוד בדיבורנו, נהנים לתקן מערכות יחסים שהרסנו, נהנים לעבור את היום בלי סם. כשאנו משתפים מכורים אחרים בהנאות אלה, והם מגיבים בסיפורים דומים, השמחה שלנו מוכפלת. וזה מה שקורה ביחס לאתגרים שבהם אנו נתקלים בתור מכורים מחלימים. אם אנו משתפים אחרים באתגרים שעומדים בפנינו, ומאפשרים לחברים אחרים של אנ-איי לשתף אותנו בכוחם, המשא שלנו קל יותר. החברותא של 'מכורים אנונימיים' היא יקרה מאוד. השיתוף עוזר לנו להגדיל את השמחה ולהקטין את הבעיות של חיי ההחלמה. רק להיום: אשתף מכורים מחלימים בשמחות ובבעיות שלי. אשמח שישתפו אותי בבעיות ובשמחות שלהם. אני אסיר-תודה על הקשר האמיץ ביני ובין החברותא של 'מכורים אנונימיים'.
 
../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
- רבי מנחם מנדל מקוצק אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של אחלה סופשבוע../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי על בוקר רגוע ושלוו בלי
מעורר. על בריאות פיזית ונפשית, על אומץ לדבר בכנות ובפתיחות לפחות עם אדם אחד. על בן זוג מכיל, מחבק, מאיר ואוהב. על נכונות לשנות הרגלים ודפוסים ישנים ועל יכולת לראות ולזהות אותם. על משפחה תומכת ומפרגנת. על חברותא ודרך NA. על חופש מהתמכרות פעילה ואפשרות לבחור בעצמי, בחיים. על עוד יום נקי. רק להיום - עשרה חודשים ושלושה ימי ניקיון
לפעמים... משפט אחד מתוך פגישה שלמה של מתחלקים בנושאים שונים יכול לשנות את מצב הרוח, מילים בודדות שחודרות פנימה מפילות שק של אסימונים והופכות את הקערה על פיה. כך.. אתמול בפגישת NA ישבתי להקשיב גם לאלה שלא תמיד מעניינים אותי, שחוזרים על עצמם באופן כמעט כפייתי. היתה לי מן תחושה שמשהו הולך להיאמר שבשבילו הגעתי הנה. שניים מהנושאים להתחלקות היו אחריות וחוסר אונים. מישהו דיבר על שמחת החיים שהדרך מלמדת אותנו לאמץ ואפילו דורשת. "אם אתה לא מעביר את המסר שלך מתוך שמחת חיים, מתוך סטלבט ואושר, אל תעביר אותו... לקרוא מהספרות אני יודע לבד... אל תדבר איתי במילים גבוהות של פלספנות כי אני לא שומע אותך כשאתה מדבר אלי מגבוה"... הוא כמובן דיבר עשר דקות, אבל שמחת החיים - אלה שתי מילים שהייתי צריכה לשמוע אתמול. לא אומללות, לא סבל בלתי נסבל, רק שמחה שקיימת בתוכי ממילא ומבקשת בכל לשון של בקשה לבוא לידי ביטוי, ואני... רק אני מונעת ממנה עם החפירות שלי, עם ההתעסקות הבלתי פוסקת שלי סביב המחר והאתמול כשאני שוכחת את היום, והלא התכנית מדברת על רק להיום, לא? אז רק להיום מחשבותי יהיו על החלמתי לחיות וליהנות מהחיים ללא שימוש בסמים. יום חופש היום, ולא רק מהמרכז ומהשיגרה, אלא מבחינתי גם ממחשבות טורדניות של המחלה שאוהבת אותי מבודדת, מודאגת, מתוסכלת, כועסת, חסרת אונים לכאורה. היום אקדיש לעצמי ולשמחת החיים שבי, היום אתפנק ואצחק, היום אהיה חופשיה. אחלה סופשבוע לכולנו. אוהבים
 
../images/Emo24.gifאחריות לגורלנו../images/Emo24.gif

"אנו לא אחראים למחלתנו, אבל אנו כן אחראים להחלמתנו, לא חשוב איפה היינו אלא לאן אנו הולכים"
(הספר הגדול). הצעדים בתוכנית 12 הצעדים מנוסחים ברוח זו. ניתן לראות כי בכל אחד מן הצעדים משולב גם מוטיב שמדגיש את האחריות של המכור; "הודינו", "הגענו", "החלטנו", "ערכנו", "ביקשנו", "ניסינו" וכו'. אחריות מתחילה עם ההכרה בבעיה הקיימת. רבים מאיתנו אינם לוקחים אחריות על התמכרותם ומציגים תפיסה, ש"היא" (ההתמכרות) "אחראית" עליהם. אחריות מתחילה מאותם מרכיבים של בחירה "כאן ועכשיו", ונמשכת בלקיחת אחריות במרכיבים מעשיים כמו התמדה, רצינות, כבוד. כשאדם מסוגל להגיד 'הנני אחראי', הוא בעצם זונח את ההכחשה וההתעלמות ומפסיק להאשים. הוא מודה בבעיותיו ועובר לחיפוש אחר הדרך להחלמה. ככל שאדם מתקדם בתהליך ההחלמה, אחריותו גדלה בהתאם. כאשר אדם חולה בשפעת (ולא ברור או לא חשוב מה הגורם...) מוטלת עליו אחריות רבה להתלבש חם ולהשגיח על עצמו, בטח יותר מאחד שאינו חולה...
"האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת הר ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה מכובד עצמה. הם סברו, ובמידה רבה של צדק, כי אין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין בה תקווה" (קאמי, 1978). אצל סיזיפוס שעת התודעה מגיעה בעקבות העייפות והמיאוס משרשרת הפעולות הטכניות והאבסורדיות בחייו. סיזיפוס מבין כי הסלע שלו הוא החפץ שלו וכי גורלו שייך לו. כך גם המכור מבין כי התמכרותו היא חלק מחייו וכי גורלו נוצר על ידו. הבנה זו, עם כל הכאב הגלום בה, מהווה אות לניצחונו.
מתוך "הדרך"
לשאולי שהביא לפרסום. אוהבים
 

שטול1

New member
שבת שלום מחלימים יקרים ../images/Emo24.gif

וברוכים הבאים לחדשים תמשיכו לבוא נחמדים כאן אז בטח יקרו לכם דברים טובים מנסיון אוהבים שטול
 
תודה על קבלת הפנים

כל החיים שלי הרגשתי שונה מאחרים בגלל זה גם אני מזדהה עם מה שכתוב בחתימה שלי. תמיד חשבתי שאני מושלמת ואתם בטח מכירים את זה שעד שבאים לחדרים ומכירים מכורים אחרים קודם כל מזלזלים ורק אחרי הרבה זמן רואים שכולם אותו דבר. אני שמחה שמצאתי את המקום הזה ואני מקוה שנוכל לדבר פה על בעיות ודברים טובים כמו בעשר דקות כי בחדרים האנונימיות היא לא משהו. תודה שהקשבתם. אוהבים ושבת שלום.
 
אחלה חתימה יש לך, ולנו בNA יש אימרה:../images/Emo140.gif

"אם אתה מרגיש שונה, הגעת למקום הנכון"
מאד מתחברת לדברים שכתבת ונזכרת בעצמי ובביקורים הראשונים שלי בחדר.. זוכרת היטב את התחושות והרגשות, בעיקר את ההתנשאות ואת האגו המנופח שלי שלאט לאט דעך ועדיין לא עושה סימנים של לחזור
ואולי.. אולי טוב שכך, משום שכל עוד האגו היה פעיל, הרשיתי לעצמי כל מיני דברים שבעצם הביאו אותי להכיר בעצמי כמכורה. תמשיכי לבוא, נשמח להקשיב ולשתף, המצפון החליט על יותר מעשר דקות
שבת מבורכת
אוהבים
 
שבת שלום חברותה../images/Emo16.gif../images/Emo16.gifסיפור

הזהר ממשאיות אשפה -------------------------------------------------------------------------------- סטיבן קובי עד כמה אתה מאפשר לשטויות של אחרים להשפיע עליך ולשנות את מצב רוחך? האם אתה נותן לנהג גרוע, למלצר גס-רוח, לבוס בוטה או סתם לחבר לעבודה חסר רגישות, להרוס לך את היום? אלא אם כן אתה רובוט, אני משער שדברים כאלה מקפיצים לך את הפיוזים. יחד עם זאת, מסימניו של אדם מצליח זה עד כמה מהר הוא יכול לחזור ולהתמקד במה שבאמת חשוב. לפני 16 שנה, למדתי את השיעור במושב האחורי של מונית בניו-יורק. הנה מה שקרה. נכנסתי למונית בניו-יורק ובקשתי להגיע לתחנת הגרנד סנטרל. נסענו בנתיב הימני כאשר מכונית שחורה יצאה בפתאומיות מחניה, ממש לפנינו. נהג המונית שלי נאלץ להטיח את רגלו בכוח על דוושת הבלם, המונית החליקה אך למזלנו החטיאה את אחורי הרכב שיצא מהחניה רק בסנטימטרים בודדים. נהג המכונית השחורה, זה שכמעט גרם לתאונה, נענע בראשו בתנועה חדה והחל לצעוק ולקלל אותנו. נהג המונית שלי, לעומתו, חייך ונופף אליו בידו. אני מתכוון שהוא באמת היה ידידותי. לא התאפקתי ואמרתי לו: "הנהג הזה כמעט הרס את רכבך ואולי היה שולח את שנינו לבית החולים! למה הגבת בכזו ידידות? " ונהג המונית סיפר לי את מה שאני מכנה היום "החוק של משאיות האשפה" מרבית האנשים הם כמו משאיות אשפה. הם הולכים לכל מקום מלֵאֵי אשפה, מְלֵאֵי תסכולים, מלֵאֵי כעס ושבעי אכזבות. וכשאשפתם נערמת, הם זקוקים לאיזה שהוא מקום כדי לרוקן אותה. אם קורה שהם מרוקנים את האשפה עליך, ואתה הוא הכתובת, אל תקח את זה ברמה האישית. פשוט חייך, נופף בידך, אחל להם כל-טוב והמשך הלאה. כך תהיה מאושר יותר מאשר אם תריב איתם. זה "החוק של משאיות האשפה". התחלתי לחשוב, באיזו תכיפות אני נותן למשאיות אשפה לדרוס אותי ולהשליך את האשפה עלי? גם חשבתי באיזו תכיפות אני לוקח את האשפה שלהם ומפזר אותה הלאה לאנשים אחרים - בעבודה, בבית, ברחוב? ובאותו היום אמרתי לעצמי, "אני לא אעשה זאת יותר". אני רואה משאיות אשפה כל יום ובכל מקום. אני רואה את המטען שהן נושאות ואני רואה אותן כשהן מגיעות לרוקן את מטענן. וכמו נהג המונית שלי דאז, אני לא הופך את זה למשהו אישי. אני פשוט מחייך, מנופף בידי, מאחל להם "שיהיו בריאים" וממשיך הלאה. מנהיגים טובים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לישיבה או לפגישה הבאה שלהם. הורים טובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים הביתה מבית הספר בחיבוק ונשיקה. מורים והורים יודעים שהם צריכים להיות נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשים החשובים להם. השורה התחתונה היא שאנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלט על היום שלהם. ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות אשפה רק יעברו לידך ולא יעברו עליך? זה נשמע קצת קשה לביצוע, כי תמיד קופץ לנו המשפט "מה אני פרייר? אני לא אשאר חייב". אבל עובדה היא, שפעמים רבות התנהגותם של אחרים משנה את מצב רוחנו ומשפיעה על המשך היום. ה'אשפה', במקרים רבים, היא באמת של אחרים ולמה מוכרחים להיגרר לשם? חומר למחשבה....
 
למעלה