רק להיום:

[כלנית777]

אנא עצתכם

מה עושים עם הבעל שהפך בשנתיים האחרונות ל אלכוהולוסיט ומכור לסמים קלים. מבייש את ילדיו ואת עצמו. מסתגר בבית יותר שעות ממה שהוא עובד. בוגד וצופה כל היום באתרי פורנו. אותי הוא עומד להפסיד אבל חבל עליו. חבל שהוא מבייש את עברו המכובד. רגע לפני שאני מעיפה אותו מחיינו מה לעשות. הבחור לא מעוניין בשום עזרה ולא חושב שמשהו אצלו לא בסדר. חסכתי ממכם מכות שקיבלתי והשפלות דיייייייייי. הילדים המבוישים "בורחים" מהבית אני סובלת והוא חוגג. אנא עצה.

 

[0בוחרת בחיים0]

היי כלנית, ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

מציעה לך לפנות ל"נר-אנון" המטפלת במשפחות של מכורים. הכתובות הן: http://www.macom.org.il/addiction.asp או דרך כאן: http://www.joomli.net/index.php?option=com_contact&Itemid=3

אוהבים

 

[שלווה ושקט1]

היי כלנית

אכן כן נראנון היא קבוצת תמיכה שעוזרת למשפחות של... אך אני ועם כל הצער והכאב הייתי בועטת אותו ונותנת לו להבין שפה הגבול שלך. ככל שתמשיכי להיות לצידו זה אומר שאת תומכת במעשיו והוא ימשיך בדפוסי ההתנהגות החולניים שלו. מעבר לכך יש פורום של משפחות של מכורים ואני מצרפת לך את הלינק.העמידי את הגבולות שיהיו ברורים רק כך תצילי את עצמך ועם יש לכם ילדים אז אותם בטוח תצילי. מצ"ב הלינק http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=185

 

[שלווה ושקט1]

קראתי עד הקטע על המכות ונדהמתי מהמקום

שבו את עדין נמצאת ברחי משם כל עוד נפשך בך. תראי מה קורה סביבך ותפסיקי לחשוב עליו הוא בוחר בדרך בה הוא הולך ואני מרימה תפילה שיגיע היום שהוא יבין שהוא חולה ויבקש עזרה. את לא יכולה להציל אותו ולדאוג לכבוד שלו, דאגי לכבודך את ולכבוד ילדייך, דאגי לחופש שלך ושל ילדיך. דאגי לא להיות אחת מהסטטיסטיקות... בקיצור עזבי אותו תבני חיים מאושרים עם חופש בנשמה ובחיים.

 

[נעממי5]

צהריים טובים-אוהבים!

 

[כלנית777]

תודה יקרה

 

[כלנית777]

שלווה ושקט 1 המון תודה

 

[שטול1]

מוטב מאוחר ../images/Emo24.gif

טרדות היומיום וקשיי פרנסה הביאו אותי מאוחר הביתה אז נכנסתי להגיד לילה טוב + רשימה קצרה של אסירות תודה על פרנסה מסודרת על יום מנוהל שנגמר מאוחר על יום נקי על הכוח הגדול שלי על התכנית הנפלאה על אלוהים שאוהב אותי שבלעדיו כל זה לא היה אפשרי לילה טוב מטבעון אוהבים שטול

 

[עליזה 63]

רק להיום:

הסיפור שלנו כשאנו מספרים בכנות את הסיפור שלנו, יתכן שמישהו אחר יזדהה אתנו." טקסט בסיסי, עמוד 95 רבים מאתנו שמעו דוברים מרתקים ממש במסגרת ´מכורים אנונימיים´. אנו זוכרים פגישות או ועידות שבהן התגובה נעה בין דמעות של הזדהות וצחוק כביר. "יום אחד," אנחנו חושבים, "גם אני אהיה דובר ראשי בפגישה גדולה." טוב, היום הזה צריך עוד להגיע, לרבים מאתנו. לפעמים יבקשו מאתנו לדבר בפגישה שהיא לא קבוצת הבית שלנו. אנו יכולים לדבר בפגישה מורחבת. אבל אנו עדיין לא "דוברים גדולים". וזה בסדר. למדנו שגם לנו יש בשורה, שבה אנו יכולים לשתף אחרים, גם אם זה רק פגישה של קבוצה רגילה, שבה יושבים חמישה-עשר או עשרים מכורים. כל אחד מאתנו יכול לספר רק את הסיפור שלנו. אנו לא יכולים לספר סיפור של מישהו אחר. כל פעם שאנו קמים לדבר, רבים מאתנו חשים שכל המשפטים החכמים והבדיחות נעלמות מהראש שלנו. אבל בכל זאת יש לנו משהו להציע. אנו נושאים בשורה של תקווה - אנו יכולים להחלים ואנו כן מחלימים מההתמכרות שלנו. וזה מספיק. רק להיום: אזכור שהסיפור הכן שלי הוא הבשורה שלי. היום, זה מספיק

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo203.gifציטוט להיום../images/Emo203.gif

ההבדל בין ויכוח למריבה הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר, ובשניה, עם האומר.

- א. ב. וורטינגטון אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר של יומטוב../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על לילה ארוך של חשבון נפש ורוגע, על היכולת שלי להתמודד ולהציב את ההחלמה במקום הראשון, על האומץ לדבר בכנות והנחישות ליישם תוכנית. על זוגיות מפרגנת ובן זוג אוהב ומחבק, על משפחה מעודדת ומאפשרת, על חופש מהתמכרות פעילה ועל עוד יום נקי. רק להיום - אחד עשר חודשים ועשרים ושישה ימי ניקיון

עוד ארבעה ימים...

|פטירה|

לילה ארוך עבר עלי. קצת יתושים העבירות אותי לסלון באמצע הלילה ומצאתי את עצמי בפעם המיליון בערך יושבת ומשחקת בנדמה לי שאני כבר בציון דרך, מנהלת מונולוג ארוך עם עצמי כאילו הייתי יושבת במקלט ומולי החברים שאני אוהבת ולא אוהבת. דיברתי בקול, העברתי את הסיפור של החיים שלי בפעם האלף, כשאני משתדלת לזכור את הכל ככל האפשר, תוהה ביני לביני עד כמה זה אמור לעניין מישהו, ומה בעצם המסר שאני רוצה להעביר מעבר להתרגשות, לרעידות הקטנות האלה מידי פעם, וכל זה כשיש לי עוד ארבעה ימים וברור לי, פשוט ברור לי שיהיו הרבה דברים שאשכח, שאתבלבל, שאתרגש יותר מדי, כל מיני כאלה שיביכו אותי. שוקלת אם לדבר על כל החיים שלי או רק על השנה האחרונה... נדמה לי שהשנה האחרונה, מאז הניקיון, היתה השנה הכי קשה בחיי, כאילו כל הסיבות שבעולם לשבור את הניקיון והנה אני סופרת שנה אוטוטו כנגד כל הסיכויים. פתאום מעריכה את עצמי אחרת, כמעט בוכה.. כל זה וזה רק אני עם עצמי בסלון, בחושך, באמצע הלילה.. מה יקרה במקלט? מחייכת לרגע, יודעת שזה יעבור בדיוק כמו שזה אמור להיות, וכל מה שלא אתכנן מיותר גם אם אני לא יכולה למנוע מעצמי לעשות את זה. הכל יהיה בסדר. מאחלת לעצמי ולכולנו יומוצלח של עשייה והחלמה, שמחת חיים וחופש. אוהבים

 

[ניק רעת בדרכך]

../images/Emo20.gifבוקר טוב ויום נעים../images/Emo24.gif