לדעתי הסיטואציה כלל לא דומה.
אמנם יש דמיון מסויים בין גזרות רומי לגזרות הנאצים, אבל שם זה בערך מסתיים. אם הקנאים לא היו מתמרדים, מדוע שנחשוב שרומי היתה טובחת בעם? הטבח היה במענה ישיר למרד. לא היו מורדים, לא היה טבח. זאת בניגוד לשואה, שבה היהודים לא עשו דבר שיכול להצדיק את הזוועה נגדם. כמובן ששנינו דנים ב"אילו". קשה/בלתי אפשרי לחזות מה היה קורה ללא החורבן, אבל אפשר לנחש כמה דברים. אני מאמין שלא היינו בגודל של סין, כי סין התפתחה כך בעיקר בגלל שהיתה מאד סגורה. שום עם אחר באזור לא התפתח לגודל של סין, אז למה שנחשוב שהעם היהודי היה מתפתח כך? מה שכן, יתכן שהיינו כמו איראן או מצרים מבחינת הגודל ומבחינת היחס לתרבות העתיקה. (איראן - אני מתכוון ליחס לתרבות פרס, לא להתאסלמות). אני גם מסופק אם היינו באמת תורמים את התרומה העצומה שתרמנו לעולם החילוני. אולי היינו כמו הערבים - עם תור זהב אינטלקטואלי מרהיב, וניוון גמור במאות השנים האחרונות. החורבן למעשה איפשר ליהדות להמציא את עצמה מחדש. מדת שסגדה לאל יהוה ולאלים מקומיים אחרים, דת מאד "קונקרטית", מלאה באמונות פרימיטיביות וחוקים ברברים, היהדות יכולה לעשות סוויץ' מהותי והפכה לדת מחשבתית ואינטלקטואלית. הדת שהתבססה על היצירה הרבנית, היא כמעט דת חדשה לגמרי, המבוססת רק קלות על התורה. הדת החדשה היא דת גמישה: היא איננה תלויה במיקום פיזי, איננה תלויה במקדש פיזי, עם הפלפלת הקיימת בבסיסה ניתן להמציא ולחדש כל דבר כמעט, וכך היהודים יכולו לשמור על דתם בכל מקום שהם. את הדת הישנה אי אפשר "לסחוב" למקום חדש. אי אפשר לבנות בית מקדש בכל מקום. אבל אפשר להתפלל בכל מקום, ניתן לאסוף מנין בכל חור הרחק מעין רואה, וכך ניתן לשמור על השלהבת גם לנוכח גזרות ואיומים מצד הגויים. הדת החדשה אף נטעה בעם את החשיבות שהוא חש ללימוד ואינטלקטואליזם. אני מסופק אם הדת הישנה יכלה להוציא איינשטיינים. אולי משוררים וסופרים, אבל לא מדענים, הוגי דעות, פילוסופים וכד'. כל אלה יצאו מהעם היהודי לאחרי שאימץ את הדת החדשה, דת ההלכה, המבוססת על חשיבה, פלפול וניתוח. מסכים לגמרי עם השורה האחרונה שלך.
