ירדנוש היחידה 2
New member
רק לי כבר מהמצב הזה?
-בעזרתך אבא- היי לכם, ממצב? זה רק אצלי או שזה נורמאלי? אנחנו 6 אחים בלי עין הרע. ההפרש ביני לבין אחותי זה 3 שנים. אח"כ בין השאר זה הפרשים רק של שנה וחצי בערך (חוץ מ2 הקטנים שזה 6 שנים). איכשהו נוצר מצב שאחותי תמיד עם אחים שלי, ודי הגיוני שהפכה להיות בת-בן. בכל זאת, בת בין 4 בנים זה לא בא ברגל. כך ש... מצאתי את עצמי לבד. כאילו, אחים שלי תמיד ביחד (בטוב וברע... במריבות ובטיולים), ואני תמיד התקועה כשכלום לא מתאים לי. ואם ההפרש והנתק הזה לא מספיקים, אנחנו גם עוברים דירה והלחץ הזה רק מעצבן את כולנו!!! איכשהו בין אריזה של קרטונים לבין צפייה בטלויזיה או גלישה באינטרנט-אני שמה לב שאנחנו לא מפסיקים לריב!!! לא מפסיקים ללכת מכות!!! בשלב כלשהו שהבנתי שזה כבר מעצבן, ושממש לא בא לי שנהיה כמו דודים שלי (משפחה מתוסבכת. כולם רבים ולא מדברים אחד עם השני) שאלתי את אמא שלי איך זה יכול להיות שאנחנו ר-ק רבים!! ועוד על שטויות!! היא אמרה לי שזה רק מלחץ (ובאמת בזמן האחרון אני לחוצה, רק ה' יודע למה..). אבל די!!! אנחנו תמיד רבים, ואני ממש לא אחת לחוצה סתם ככה (במיוחד שמאז שאני זוכרת את עצמי אנחנו רבים)!!! אז זהו זה.. שנה הבאה אני באולפנא בעז"ה (לא הרבה בבית, במידה ואני לא אבריז הרבה...). אז.. ככה זה יגמר? שזה עוד יותר יפריד בינינו וגם בשבתות ביחד נריב?! הא.. ו.. לא, זה לא שאני לא אוהבת אותם!!! אני חולה עליהם (המיוחד כשהם ישנים) אבל לא כ"כ מסתדרת איתם!!! ו.. אחרי כל השטויות שכתבתי פה... [ואני חייבת להגיד שהיה כיף לפרוק..
] אצל כולם זה ככה?! או שרק אני מרגישה שיש משהו שעוצר את הקשר הנורמאלי שצריך להיות בין אחים? הקשר (הקטן הזה) שיש בינינו יכול איכשהו להסתבך עוד יותר בשנה הבאה כשאני לא אהיה בבית? איך למען ה' אנחנו יכולים להיות אחים נורמאלים בלי לריב כ"כ הרבה?! ואם זה משנה, הגילאים שלנו: 14 11 9.5 8 6-6.5 חודש וחצי (ואם זה לא מובן, איתו אני לא רבה..
) מצטערת על המגילה.. זה לא היה מתוכנן... תודה רבה למי שקרא/ה
-בעזרתך אבא- היי לכם, ממצב? זה רק אצלי או שזה נורמאלי? אנחנו 6 אחים בלי עין הרע. ההפרש ביני לבין אחותי זה 3 שנים. אח"כ בין השאר זה הפרשים רק של שנה וחצי בערך (חוץ מ2 הקטנים שזה 6 שנים). איכשהו נוצר מצב שאחותי תמיד עם אחים שלי, ודי הגיוני שהפכה להיות בת-בן. בכל זאת, בת בין 4 בנים זה לא בא ברגל. כך ש... מצאתי את עצמי לבד. כאילו, אחים שלי תמיד ביחד (בטוב וברע... במריבות ובטיולים), ואני תמיד התקועה כשכלום לא מתאים לי. ואם ההפרש והנתק הזה לא מספיקים, אנחנו גם עוברים דירה והלחץ הזה רק מעצבן את כולנו!!! איכשהו בין אריזה של קרטונים לבין צפייה בטלויזיה או גלישה באינטרנט-אני שמה לב שאנחנו לא מפסיקים לריב!!! לא מפסיקים ללכת מכות!!! בשלב כלשהו שהבנתי שזה כבר מעצבן, ושממש לא בא לי שנהיה כמו דודים שלי (משפחה מתוסבכת. כולם רבים ולא מדברים אחד עם השני) שאלתי את אמא שלי איך זה יכול להיות שאנחנו ר-ק רבים!! ועוד על שטויות!! היא אמרה לי שזה רק מלחץ (ובאמת בזמן האחרון אני לחוצה, רק ה' יודע למה..). אבל די!!! אנחנו תמיד רבים, ואני ממש לא אחת לחוצה סתם ככה (במיוחד שמאז שאני זוכרת את עצמי אנחנו רבים)!!! אז זהו זה.. שנה הבאה אני באולפנא בעז"ה (לא הרבה בבית, במידה ואני לא אבריז הרבה...). אז.. ככה זה יגמר? שזה עוד יותר יפריד בינינו וגם בשבתות ביחד נריב?! הא.. ו.. לא, זה לא שאני לא אוהבת אותם!!! אני חולה עליהם (המיוחד כשהם ישנים) אבל לא כ"כ מסתדרת איתם!!! ו.. אחרי כל השטויות שכתבתי פה... [ואני חייבת להגיד שהיה כיף לפרוק..
