רק לפני 4 שנים

[לוחם חופש]

רק לפני 4 שנים

רק לפני 4 שנים, אמרת שאת הולכת לאירוע עם אמא שלך. רק לפני 4 שנים, ביטלת כי את "לא מרגישה טוב". רק לפני 4 שנים, העדפת להשאר לבד ושאני לא אבוא לבקר. רק לפני 4 שנים, אמרת שתתקשרי אלי ישר שתצאי מהמקלחת. רק לפני 4 שנים, לא החזרת צלצול. רק לפני 4 שנים, אמא שלך אמרה לי בקול חנוק שאת אינך עוד. רק לפני 4 שנים, גיליתי שאני כ"כ אוהב אותך. רק לפני 4 שנים, ישבתי חסר אונים, בידיעה שלא תחזרי. רק לפני 4 שנים, הלכה האבן היקרה מכל. רק לפני 4 שנים, וזה נראה כמו נצח. 4 שנים, ואת עדיין חסרה לי

 

[noosh]

אוך

אני לא באמת יודעת מה להגיד אני גם עברתי משהו דומה לאחרונה. לא באותה הרמה, כי לא איבדתי מישהו שהיה יקר לי אישית. אבל איבדתי מישהו שאני מכירה, ויותר כואב - ראיתי מה קורה לאנשים היקרים לי בגלל האירוע הזה. וראיתי אותם שבורים וכואבים ולא מצליחים לתפקד, והרגשתי חוסר אונים מוחלט מהידיעה שאני לא באמת יכולה לעזור. שזה לא משנה מה אני אנסה לעשות, שומדבר לא ינחם אותם. כל מה שאני יכולה זה לחבק ולהיות שם ולהקשיב, וזה הרגיש כל-כך מעט לעומת כל זה, וכל-כך כאב לי. ברמות שאינ לא יכולה לתאר, לא יכולתי לסבול את זה. ולא יכולתי לסבול את העובדה שזה קרה, במודעות מוחלטת, שהוא באמת עשה את זה. זה הרגיז אותי כ"כ, והרי אין לי זכות לשפוט או לכעוס. אבל פאק איט, יש לי כל זכות לשפוט או לכעוס כשמישהו מהחיים שלי מקבל החלטה כזאת ומשאיר את כולם מאחור. וכשחברים שלי יורים שלוש יריות באויר, או מניחים בקבר ארון שהוא נמצא בתוכו. ויש לי כל זכות שבעולם לכעוס או לשפוט כשאני מחבקת ובוכה ומחבקת ובוכה ומחבקת ובוכה ומאבדת כל חשק לעשות דברים. כל חשק לצאת, לראות אנשים, אפילו לצייר או לרקוד. נסחפתי פה, אינ יודעת. אני פשוט באמת לא יודעת מה להגיד, מעבר לזה שאני לא יכולה לתיימר ולנסות להבין, אבל אינ יכולה לשתף במעט שאני כן מרגישה גם. וכמה שזה קשה, אנחנו עוברים את זה. ואנחנו נזכרים ואנחנו כואבים וקשה לנו, וזה חסר, זה באמת חסר. אבל אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם החורים שנוצרים בנו במהלך השנים, ועם הדברים שממלאים אותנו, מנגד. ויש גם מזה וגם מזה ככל שהזמן חולף, ואנחנו לומדים להמשיך הלאה גם כשכואב וגם כשקשה וגם כשמוצפים געגועים או חוסר אונים. ויש לנו אנשים בחיים שמחזיקים אותנו, והם שם בשביל לדבר, או להקשיב, או פשוט להיות. וצריך לדעת לפנות אליהם. אני מקווה שיהיה קל יותר.