רק משתפת במחשבות/דעות

[pynokyo]

רק משתפת במחשבות/דעות

קניתי את הספר מסע הנשמות - הספקתי לקרוא 110 עמודים, הכתוב נשמע הזוי למדי.
גם לא מעודד במיוחד - אם זה נכון, לא מחכה לנו שום מנוחה ושום חופש גם אחרי המוות.
די מבאס.
אנחנו בובות על חוט בעולם הזה וגם בעולם הנשמות.
אני מקווה שאם ישנו איזשהו קיום אחרי המוות (עדיין בספק לגבי זה)- זה קיום מלא סיפוק ומלא ריגושים טובים.
מאחלת לכולנו חיים מספקים ומרגשים עד יבוא היום.

 

[elar84]

מכירה את הספר, טרם יצא לי לקרוא

אבל זה ממש בהמשך למה ששיתפתי קודם.
על לראות את הקשיים כאתגר כהרפתקאה. ולא כסבל
אולי אם תראי את הדברים כך, זה יקל עלייך?
החיפוש הזה אחר האושר האמיתי הוא של אנשים עמוקים ביותר.
הרי יש מלא אנשים שלא מתעסקים בכך ולכאורה נראים מאושרים ושהכל טוב אצלם.
אבל הם לא חושבים יותר מידיי...
ואלה האיכותיים, העמוקים דווקא הם חווים יותר "קשיים"
אבל אותי דווקא הקושי והחיפוש אחר אושר אמיתי וטהור..הובילו למקומות נפלאים, לגילוי העוצמה הקיימת בי.
וכן...האתגרים לא מפסיקים כשמצאתי מה גורם לי להיות מאושרת. והבנתי שאושר הוא גם כאב כי ממנו אתה יכול להרגיש מהו אושר אמיתי.
בלעדיו האושר שטחי וזה לא מה שהייתי רטצה בחיים האלה.

 

[pynokyo]

לגבי הספר מסע הנשמות - בעיני זה ספר הזוי ומדכא

מלא בתיאורים ודימויים מהתקופות החשוכות ביותר של העולם הזה, הארצי.
תחושה של מנזר קדום, ישן בעל ריח טחב מהקירות עם משמעת קפדנית וחונקת.
שונה לגמרי מתיאורים של שחוו מוות קליני.
צריך לקחת בחשבון שהספר מתאר חוויות היפנוטיות של בסך הכל 29 אנשים בריאים פיסית בעלי מוח מתפקד ותקין.
לא משנה באיזה גלים ותדרים נמצא המוח - אלפא, ביתא, דלתא או תיטא - עדיין מדובר במוח חי ופעיל.
צריך לקחת בחשבון שמדובר במטפל אחד/מהפנט אחד שדי מנחה את המטופלים שלו לכיוונים אליהם הוא כותב - המוח חייב להמציא משהו כשהוא נשאל שאלות - בני אדם בעלי מוח יצירתי, אין וואקום - משהו חייב לעלות בדימיון כאשר נשאלות שאלות -
וכמובן אסור לשכוח שמדובר במטפל יחיד ובודד ללא השוואה למטפלים/מהפנטים אחרים.
בקיצור: לא הייתי משתמשת בספר הזה כתורה מסיני או כאיזושהי עובדה מוגמרת על איזשהו קיום לאחר המוות - גם אם ישנו כזה, הספר לא מקור מהימן לקיום שלאחר המוות - אם קיים כזה.
&nbsp
אלה - יפה מאוד מה שכתבת בתגובה לפתיח שלי
- זה בעצם החיים, אור וצל, שמחה וכאב
תערובת שממנה צומחים.
מאחלת לכולנו לחוות מהתערובת הזו, ללמוד, להתפתח ולצמוח.
&nbsp
&nbsp

 

[elar84]

תודה רבה לך

לגביי הספר, באמת נשמע לא מעודד במיוחד.
לא ציפיתי שהוא יהיה כזה

 

[pynokyo]

גם אני לא ציפיתי לכך-לכן קניתי אותו ועוד שני ספרים נוספים

שטרם קראתי.
"זיכרונות מהעולם הבא"
ו"גורלן של נשמות"
אם שני הספרים הנוספים מתארים תיאורים דומים לאלה שבספר הראשון - זה יהיה מאכזב מאוד.
ציפיתי לתיאורים הדומים לאלה שמתארים אנשים שחוו מוות קליני - תיאורים עמוקים של טבע וצבע צלולים ובהירים ושל אהבה, חופש, התעלות, חיבור עמוק - בספר מסע הנשמות זה בדיוק להיפך.
&nbsp
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה]

לא כל החויות של העולם הבא טובות יש כאילו גם לא מאמינים

שלא חוו כלום, יש כאילו שחוו שמכים אותם אנשים ונזדקקו לפסיכולוג לאחר החוויה. יש הכל מהכל

 

[pynokyo]

הספר לא מדבר על חוויות אלא על היררכיה של רוחות,בדומה לכנסיה

הזוי לחלוטין.
מה שגרם לי לתחושת דיכאון זה שמחייבים את הנשמה להיות שייכת למסגרת מסויימת - ואין לה שום שליטה או יכולת להתנגד לכך.
חוויות אישיות זה סיפור אחר לגמרי - בדרך כלל אנשים שחוו מוות קליני מדווחים על חוויות שרובם טובות ונעימות עבורם - מעט חוו חוויה לא נעימה.
כל החוויות מתרחשות במוח או נקלטות במוח - והדיווח עליהן הוא למעשה פרשנות אישית.
קניתי את הספר מסע הנשמות כי חשבתי שאקבל איזשהן תשובות משכנעות על איזשהו קיום לאחר המוות - לא השתכנעתי כלל וכלל, בדיוק ההיפך.
כל הכתוב בספר מתבסס על חוויות של 29 אנשים שהלכו לפסיכולוג בשל משבר כלשהו בחייהם, הפסיכולוג היפנט אותם והינחה אותם לכיוונים של לפני הלידה או של לאחר המוות - הנחייה כזו מראש פוסלת את הנאמר.
כדי לקבל מידע אותנטי אמיתי - זה צריך לבוא מעצמו מהאדם ולא דרך הנחייה מכוונת.
29 אנשים זה לא מספיק כדי לבסס תיאוריה או לבסס מידע - גם אין השוואה מול מהפנטים אחרים. חלקים בספר מעידים על אמונות דתיות ואחרות עתיקות וחדשות ברחבי העולם.
אולי יש איזשהו קיום לאחר המוות - ואולי לא.
הספר מבחינתי לא נותן תשובות מהימנות בנוגע לזה.
אפשר להתייחס אליו כאל עוד תיאוריה או אמונה.
בכל מקרה, מדובר באנשים חיים בעלי מוח מתפקד ופעיל - גלי התדר לא משנים את העובדה שמדובר במוח חי - ולא מעיד כלום על מה קורה באמת לאחר מותו של אדם.
זכותו של כל אחד להאמין - או לא.
אני רוצה להאמין שיש איזשהו קיום תבוני אישי/נשמתי לאחר המוות - אבל זה רצון ואמונה, לא משהו וודאי. הספק קיים.

 

[רותי 11]

אני לא רואה את זה ככה

משום ששם הכל נעשה באהבה ללא תנאי יש שם קבלה והבנה של הכל אין לחץ וכפיה אין שם שום רגש מעבר לאהבה ללא תנאי ולכן זה לא כמו פה

 

[pynokyo]

אין לי מושג מה קורה "שם" - כתבתי את התרשמותי מהכתוב בספר

עד עמוד 190 בערך - הספר די מאכזב ומדכא.
מעמוד 190 ואילך עולות תובנות מעניינות יותר ומעודדות יותר.
עדיין לא סיימתי את הספר - אבל אני פחות או יותר לקראת הסוף.
המסקנה העיקרית שלי מהספר היא שהמקור (הבורא) הוא בעל מהות יצירתית ואנחנו כנשמות לא היצירות שלו אלא הזרועות שלו לביצוע היצירות, תפקידן של הזרועות בסופו של תהליך היצירה לשוב ולהתמזג עם המקור.

 

[pynokyo]

סיכום התרשמותי מהספר -

ספר הזוי, תערובת של אמונות עתיקות מתרבויות שונות יחד עם תיאוריות מודרניות וחדשניות מעולם הפיסיקה והאסטרופיסיקה - הרבה דימיון של מחבר הספר ומטופליו,
המסקנות של מחבר הספר מלאות סתירות.
למשל: אם בעולם הרוחות הזמן לא קיים - אז איך קיימות רוחות/נשמות צעירות וותיקות - על פי איזה מדד הן צעירות או וותיקות? אין זמן משמעו אין התחלה ואין סוף - לכן הגדרה של צעיר או וותיק פשוט לא נכונה.אפשר להגדיר נשמות מפותחות יותר או מפותחות פחות - אבל לא צעירות לעומת וותיקות.
עניין ההשתייכות לקבוצות - מספר פעמים הוא חוזר על כך שחברי הקבוצה נשארים יחד
לנצח - ופעמים אחרות הוא כותב שאחד החברים עוזב את הקבוצה לקבוצה אחרת כי הוא התפתח יותר משאר חברי הקבוצה.
המסקנה שלי מהספר: שהחיים עלי אדמות הם קצרים וחד-פעמיים, שאנחנו יצורים מאוד יצירתיים בעלי דימיון פורה - ואם יש לנו נשמה רוחנית נצחית שממשיכה להתקיים לאחר המוות באיזשהו אופן - היא נשלטת ע"י כוחות/ישויות כלשהן, אין לה בחירה חופשית אם כי הדבר נעשה בעדינות ובנועם. ובמילים אחרות - אנחנו בובות על חוט בעולם הזה וגם בעולם הבא.
הספר גרם לי להרגיש תחושה של מאסר עולם ללא שחרור על תנאי - ולא סתם מאסר עולם, אלא מאסר נצחי.
תקוותי היא שאם ישנו קיום נשמתי תודעתי כלשהו לאחר המוות- זה מקום נינוח ורגוע, מרתק ומלא סיפוק ואהבה.