רק עוד גיבור רוק/ קורטי
"אם אתה הולך אז קח אותי- אתה שומע זאת אני, שרה אלייך..." היהודים מעוותת. שוכבת על משטח דמוי דשא קוצני- מלאכותי שכזה. דמויות מעורפלות חולפות על פניי כמו רוחות מאיימות על עצם הקיום הדמיוני שלי. הם רואים בי חיקוי עלוב של משהו שאולי מזכיר רסיס מניפוץ של עוד גיבור רוק שהלך לעולמו- בעיניהם אין לי ישות- אפילו לא שם- רק קווי אופי טיפוסיים של עוד איזה נרקומן רחוב. הם חותמים את השקט שבינינו במבט רצחני שאפשר לחתוך בסכין כיס נשלפת- כזו שבדיוק היום מצאתי בעוד אחת מסמטאות החושך שלי. הדיאלוג שלנו נעלם לאנשהו ורק אבקת חול דלילה נישאת ברוח ונתפסת בין ריסיי. ממצמצת. מנסה לתפוס בשארית כוחותיי את ידיה של כוח התקווה- והיא חומקת ממני- נוזלת ממני, כמו מי הקודש שהופכים את אותם גיבורי הרוק לבני אלמוות. על מצבת האבן נשאר רק שם- אך להם יש גם ישות, קול אולי אפילו גוף- הם חלק ממני ואולי גם מאתנו- כל הרסיסים שהתחברו לזיכרון מתוק על חלומות שאבדו. מתרסקת. נופלת אל תוך בור הכאב שלי, כמו פרפר נישא ברוח אל תוך לוע הר הגעש. השקרים שלי מתנתקים ממני- נעקרים בכוח עליון שאולי גם לא קיים- לפחות לא היום. שובל של חלומות מזדנבים אחריי בשיירה, שאולי מהצד נראית כמו הלוויה אפלה. ואז, כשהחלומות אינם- מתערבלים בריקוד הזוי ופרוע עם אינספור השקרים שלי- אני נותנת לעצמי את הזכות האחרונה- הבקשה האחרונה- להתרסק כמו אחד מאותם גיבורי רוק מנופצים. מעוותת. בל.
"אם אתה הולך אז קח אותי- אתה שומע זאת אני, שרה אלייך..." היהודים מעוותת. שוכבת על משטח דמוי דשא קוצני- מלאכותי שכזה. דמויות מעורפלות חולפות על פניי כמו רוחות מאיימות על עצם הקיום הדמיוני שלי. הם רואים בי חיקוי עלוב של משהו שאולי מזכיר רסיס מניפוץ של עוד גיבור רוק שהלך לעולמו- בעיניהם אין לי ישות- אפילו לא שם- רק קווי אופי טיפוסיים של עוד איזה נרקומן רחוב. הם חותמים את השקט שבינינו במבט רצחני שאפשר לחתוך בסכין כיס נשלפת- כזו שבדיוק היום מצאתי בעוד אחת מסמטאות החושך שלי. הדיאלוג שלנו נעלם לאנשהו ורק אבקת חול דלילה נישאת ברוח ונתפסת בין ריסיי. ממצמצת. מנסה לתפוס בשארית כוחותיי את ידיה של כוח התקווה- והיא חומקת ממני- נוזלת ממני, כמו מי הקודש שהופכים את אותם גיבורי הרוק לבני אלמוות. על מצבת האבן נשאר רק שם- אך להם יש גם ישות, קול אולי אפילו גוף- הם חלק ממני ואולי גם מאתנו- כל הרסיסים שהתחברו לזיכרון מתוק על חלומות שאבדו. מתרסקת. נופלת אל תוך בור הכאב שלי, כמו פרפר נישא ברוח אל תוך לוע הר הגעש. השקרים שלי מתנתקים ממני- נעקרים בכוח עליון שאולי גם לא קיים- לפחות לא היום. שובל של חלומות מזדנבים אחריי בשיירה, שאולי מהצד נראית כמו הלוויה אפלה. ואז, כשהחלומות אינם- מתערבלים בריקוד הזוי ופרוע עם אינספור השקרים שלי- אני נותנת לעצמי את הזכות האחרונה- הבקשה האחרונה- להתרסק כמו אחד מאותם גיבורי רוק מנופצים. מעוותת. בל.