רק רציתי להזכיר...

[מאי יולי]

רק רציתי להזכיר...

ש"יוסף" רץ עד יום שבת הבא ובינתיים זהו נדמה לי (חוץ מעוד איזה הצגה או שתיים בצפון). אל תגידו שלא אמרתי לכם קודם. ומי שבא ורואה סדרנית שמנמנה מפזזת בצד את כל הכראוגרפיה ויודעת את כל השירים בע"פ - כנראה שזו אני.

 

[TEENAGER1]

הייתי שבוע שעבר

בהצגה שבה נשברו האזיקים

בסך הכל - היה מאד מאד מאד כיף. זה בכל זאת המחזמר האהוב עליי, וקשה לי מאד לא להנות ממנו, בכל ורסיה שהיא. וקצת יותר בפירוט: יהודה לוי - הפתיע אותי, למעט זיופים מעצבנים ב"דלת סיגרו עליי" הוא שר ממש בסדר. הבעיה היא שרוב הזמן זה לא יותר מבסדר. יש לו הרבה כריזמה בימתית, הוא החזיק את התפקיד טוב מבחינת משחק ואפילו הצליח לרגש אותי לעיתים, אבל הוא פשוט לא שר מספיק... מספיק מעניין. הייתי יכולה לחשוב על ליהוקים יותר מתאימים לתפקיד הזה. יש לציין שבריקוד, לעומת זאת, הוא נהדר. מירי מסיקה - מדהימה, הקול שלה אדיר וגם נוכחות לא חסרה, רק קצת הרגשתי שהיא לא מתאימה לתפקיד. או שהתפקיד לא מתאים לה. אם אני משווה את זה להופעה המעולה שלה ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", פה משהו התפספס. אבל היא עדיין מצויינת. ניקי גולדשטיין - נפלא!! לא ידעתי שהוא יודע לשיר, והוא עשה את זה ממש טוב, ובעיקר הצחיק אותי בטירוף. מבחינת שחקני המשנה - בלטו במיוחד נתנאל בלאיש כיהודה ב"קליפסו" שהיה כובש, שר טוב, רוקד מדהים, וגם מאד מצחיק. ועידו רוזנברג כשמעון ב"ימי כנען" שהיה מעולה, שר נפלא במבטא צרפתי מוגזם אך משכנע, והחזיק יפה את התו הארוך בסוף ("יזראל, דוז פואה!"). שאר הלהקה עשתה עבודה טובה. התפאורה הייתה יפה, לא מחדשת הרבה, אבל לא היו לי ציפיות בתחום. אהבתי את הרעיון להקרין פסוקים רלוונטיים על המסך ב"פתיחה" של כל מערכה. השיר הנוסף של פרעה היה מיותר, אמנם הוא נותן לניקי גולדשטיין עוד זמן במה - שזה לא מזיק, אבל הוא קוטע את רצף העלילה בצורה מוזרה למדי. והרעיון של לחזור על "דלת סיגרו עליי" בסוף גם לא ממש ברור, אבל לפחות מירי מסיקה שרה הפעם ביחד עם יהודה לוי, כך שהיא גרמה לביצוע להיות מרגש באמת, כמו שהשיר הזה אמור להיות. וזו רק אני, או שהזיזו את המיקום של הקטע שבו יעקב מגיע למצרים..? היה את האיחוד של יוסף והאחים, ואז יוסף והמספרת שרו את "לחלום מוכן", ורק אז היה את הקטע ההוא.. מוזר. שמתי לב שהיו שינויים ו"עידכונים" בתרגום פה ושם, שזה נחמד, רק חבל שבמקומות מסוימים זה בא על חשבון החרוזים. וואי, ממש לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה. בסך הכל באמת שהיה מאד מאד כיף, מצחיק, וגם מרגש לעיתים. שרתי את כל המילים, רקדתי בכיסא ולא רציתי שייגמר. (בהצגה שבה הייתי, בקטע שיוסף ניצב לפני פרעה כדי לפתור את חלומותיו, האזיקים של יהודה לוי התפרקו, מה שגרם לו להתבלבל קצת בטקסט וזה היה מאד משעשע)