רק רציתי לשתף אתכם במשהו שנראה מוזר

Pixy led

New member
רק רציתי לשתף אתכם במשהו שנראה מוזר

לפחות לי... זה היה משונה... הערב תם היה אצלי. הוא בא ללמד אותי למבחן במתמטיקה שיהיה ביום שני. התנהגתי ממש זוועה, לא רציתי ללמוד - כלומר, רציתי, אבל לא היה לי כח... אבל הוא לא התייאש, ובסוף כיסינו את כל מה שהוא יכל ללמד אותי... ואז התחלנו לדבר, והוא סיפר לי משהו על איזה חבר שלו שגם אני מכירה, לא ממש ביחסי ידידות קרובים - אבל יודעת שהוא ממש אחלה של בן-אדם... והגענו לזה שאיכשהו החבר הזה יכול לפגוע באנשים בצורה לא נעימה, אני לא אתחיל לפרט, בגלל הפרטיות שלו ושל תם. ואז הייתה השיחה הזו בין תם לביני: תם: "כן, אבל זה לא הופך אותו לבן-אדם רע." פיקסי לד: "אני יודעת! זה בדיוק מה שמרגיז... יש אנשים שהם לגמרי רעים, אז לא אכפת לי, כי הם אנשים רעים - אין מה לעשות... או אנשים אדישים, כמו אורן למשל. אבל כשמישהו כל-כך נחמד יכול לעשות דבר כזה..." תם: "אז זה הופך את **** (השם של החבר שלו), שהוא בן-אדם טוב עם הדבר הרע הזה לרע ואת אורן לכזה אחלה בן-אדם?" פיקסי לד: "לא... אבל זו פגיעה לטווח ארוך, ואורן לא פוגע באנשים לטווח ארוך, הוא סתם מניאק באותו הרגע." תם: "לא? כבר שכחת מה הוא עשה לך?" פיקסי לד: "הוא לא פוגע באנשים שנחשבים..." איך נדהמתי... לא ידעתי בכלל שתם ידע איך הרגשתי בתקופה שלא הייתי בקשר עם אורן בצורה הזו... לא היה לי מושג שהוא ידע שבכלל הרגשתי רע... אחרי שאמרתי שאורן "לא פוגע באנשים שנחשבים", הוא אמר לי שאני חייבת לעצמי התנצלות על המשפט הזה... איזה ערב משונה. זה כל-כך מוזר, כי תם מקבל אותי ממש כמו שאני... בכלל בלי ביקורת או תנאים. יש לי חברים, כמובן - אבל אצל כולם אני מתקבלת עם תנאים... כ-ו-ל-ם... ורק אצלו אני תמיד, כמו שאני. מוזר...!
 

Curly

New member
את יודעת מה עצוב פה יותר ממוזר?

שאת כל כך מופתעת שמישהו מקבל אותך איך שאת.. שאת לא מחשיבה את עצמך... שאת לא יכולה להודות בזה שמישו מסוגל לאהוב אותך איך שאת... בלי תנאים... אוהבת טל
 

Pixy led

New member
יש לזה סיבה...

בתור התחלה - בקשר לתנאים - כל אחד מאיתנו מתקבל רק עם תנאים מסויימים. נניח, אני חברה של חברות שלי כל עוד הן לא יפגעו בי בדרך מסויימת, או דבר-מה דומה. עם תם פשוט... אין תנאים. אני זורמת בדיוק על-פי התחושות שלי, לפעמים קצת מגזימה - אבל מתנצלת. הוא אחד האנשים שהכי לא מביך אותי להתנצל בפניהם... זו קבלה לחלוטין ללא תנאים... וזה כן נדיר. בקשר ל"לא להחשיב את עצמי", גם לזה יש סיבה. אני לא מאמינה שאני פחות חשובה מאחרים... למעשה, אני ילדה די ממוצעת (למרבה הצער). העניין הוא, שכשמישהו פוגע בי אז הוא... פוגע בי, אני יכולה איכשהו להתמודד עם זה... זה לא באמת משנה אם אני נפגעת - אני יכולה לעשות את ההקרבה הקטנה הזו, לא? אני פשוט לא רוצה שאחר-כך זה יעבור לאחרים... לא בטוחה שהסברתי... הממ.
 

Pixy led

New member
ועוד משהו קטן שבטח ייכנס ליומן שלי.

... לא מזמן הייתי באיזה אתר של שאלוני אישיות באנגלית, זה משעשע... יש גם אחד דומה בעברית... והייתה שם איזו שאלה: "האם היית ילד/ה מאושרת?" לקח לי כמה זמן לחשוב... מצד אחד היו לי את החבורה הישנה, וימים של כיף עם סתיו, ודברים כאלה... ומצד שני, זכרתי איך תמיד היה משהו - לא ממש מוגדר - שבגללו הייתי עצובה. כל פעם משהו אחר... ובסוף החלטתי שלא הייתי ילדה מאושרת... וזה היה נורא עצוב, לסמן את ה"לא"... הממ...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
פיקסי יקרה...

לגבי החלק הראשון- נדמה שאין לנו הרבה להוסיף על התובנות המדהימות שלך. את רואה את הדברים בצורה כל כך ברורה את נמצאת בחברת חבר שנשמע שהוא נפלא את בוגרת, לוקחת אחריות על הרגשות שלך.. לא רוצה שדברים יתגלגלו לכדור שלג גדול.. תודה ששיתפת אותנו במחשבות שלך, תודה שנתת לנו הצצה נוספת אל חייך. לגבי החלק השני- אנחנו מבינים את העצבות.. זה קשה להגיע למסקנה הזו.. ואולי- אולי אי אפשר לתת שם תואר לילדות שלמה אולי היו שם רגעים שמחים יותר ורגעים שמחים פחות.. אולי היית מאושרת חלק מהזמן ובחלקו- עצובה.. אמרת שתמיד היה שם משהו, שבגללו היית עצובה.. אנחנו מבינים שזה נותן את התחושה של ילדות עצובה בכלל.. מקווים ששבוא היום, תצליחי לגלות מה זה המשהו הזה.. והיום, פיקס, הוא עדיין שם? אנחנו כאן, איתך.. (((((פיקסי)))))
 

Pixy led

New member
משעשע שכתבתם את זה, כי חשבתי...:

נכון כל אחד נהנה מדברים אחרים? כל אחד מוצא את האושר שלו בדברים אחרים? אז אולי זה פשוט חלק ממני, המלנכוליה, וזה לא שלילי. אולי זה בעצם חלק מרקמת האושר שלי... מסקנה קצת מוזרה, אבל הרי אני תמיד טוענת שיש יופי מיוחד גם בכאב, ושגם העצב הוא חיוני לחיים... הממ... אז אולי לא הייתי מאושרת כל הזמן... אבל מי מאושר כל הזמן? העיקר הוא לחיות, תוויות זה לא העניין... אני עדיין עצובה, אין ממש סיבה... אבל זה יעבור, וזה כבר לא דיכאון. אני ממשיכה בחיים, נהנית... מלנכוליה זה רק תוספת. וואו, סהר, המון תודה על התגובה... עזר לי מאוד, יותר מכל תגובה אחרת שאתם כתבתם לי.
 
למעלה