יולינקה
קפת ייפתה את כוחי (מה שהופך אותי סופסוף לחזק ויפה) לענות על הבעיה הכואבת שהעלית. ובכן, מדובר בסוגיה מרובת-מימדים: הפסיכולוגי ("התמכרתי...מדמיינת מהלכים שלמים של שש-בש בראשי"), האפיסטמיולוגי-חווייתי (משחקת ומשחקת...שחקנית השש-בש הטובה במחוז"), והגסטרואנטרולוגי ("חרא קוביות", וגם: "חרא! חרא!"). ההתמכרות לשש-בש הוא מאורע הפושה במגזרים רבים עם נטיה ברורה שחלה בשנים האחרונות לתת-אוכלוסיות מתחום מדעי החברה בואכה שיינקין. התסמינים שהעלית מוכרים ומופיעים בספרות (פרסום אחרון ומרתק מופיע ב"קוביה הונגרית - טיפים וטריקים לשש-בש" מאת טומי לפיד, וכמו כן: "בולגרים וחלומות - איזונים ובלמים חורקים ביפו" מאת דובל מרס). יחד עם זאת, ניתן לזהות החמרה בעצם הניסיון להיות "הטובה במחוז", דבר העולה בקנה אחד עם הקיבעון המגלומני, וכל עוד משחק השש-בש מהווה סובלימציה להשתלטות על העולם בנשק אטומי, הכפפת המין האנושי למשטרת מחשבות תוך שידור ישיר ובלופ של כל שיריה של אחינועם ניני, או לרעיונות להציב פסלי קרח בדמותיהם העירומות של פיגורות מרכזיות בפורום בכיכרות הומי אדם, נדמה לי שיצאנו כשידינו על העליונה, וכל שנותר הוא להביא את היד השניה מתחתיה בתשעים מעלות, ומגובה בית-השחי לשחרר את הקוביות, תוך סיבוב מדוד של האצבעות בכיוון השעון. נושא נוסף ואחרון הוא הנושא הגסטרואנטרולוגי. יולינקה, אם אמנם המצב הוא שיוצאות לך חרא קוביות או בסיכול צמד המילים האחרונות, אני משוכנע כי הדבר מסב לך כאב רב. קוביות השש-בש, כידוע לכל, אינן טורחות לעגל פינות כמנהג הישראלי הרווח, והתמונה המתקבלת היא אכן קשה ובלתי נעימה בעליל. אני רושם לך הפנייה לחוקן בריום לאחות נחמה, והיא מצידה תשמח עד בלי די לסייע בכל דרך אפשרית. אכן, טחור המטפחת, קורטוב של תחת. מקווה שעזרתי ולו במעט.
