4 בבוקר לא נרדמת
New member
רשומה חדשה שלי
לחיות בעין הסערה - אלו הם חיינו בזמן האחרון
אז כמו שכתבתי על כך בעבר, חמי כבר לא במצב טוב, כפי שכתבתי עליו בעבר, כל המצב האבסורדי הזה החל בסך הכל משבירת רגל. כן, בן אדם יכול לחטוף דיכאון מזה שהוא שבר את הרגל. לפני כשנתיים וחצי בערך, הוא שבר את הרגל בעבודה. בן אדם אחר היה מסתכל על זה ככה, נו, מה רע, חופש מהעבודה, שברתי את הרגל בעבודה ואני עוד מקבל על זה כסף בשביל לנוח. הרי כל אחד ששובר את הרגל בעבודה זה נקרא תאונת עבודה, כלומר, אתה יכול לשכב לך בכיף בבית, רגל אחת על כרית והרגל השניה על השולחן, לצפות כל היום בטלוויזיה ולראות סרטים מצחיקים וסדרות מצחיקות. ככה לפחות אני מסתכלת על כך, אני אומרת לעצמי, נו מה רע. אבל חמי כל הזמן פחד מזה, התעצבן על כך, כעס, התעצב, מה גם שבעבודה שלו כנראה ראו שהמצב מתעכב, החליטו לשחרר אותו מהעבודה ולהוציא אותו לפנסיה. את האמת המצב הזה של אדם שרגיל כל חייו לעבוד, קשה לו פתאום לעצור הכל ואולי לנסות לשנות את חייו ולעבור לעבודה אחרת. אני חושבת שאם חמי היה מעביר את זמנו בתקופה הזאת וכותב שירים, אז הוא היה יכול להוציא ספר שירים, כי אם יש משהו שחמי מאוד אוהב זה לכתוב שירים.
נה חמי בצעירותו, אב צעיר, בשנות השביעים של המאה הקודמת. בגינה, מדהים כשאתה צעיר, אתה לא חושב על מה יכול לקרות, אתה מאמין שתשאר צעיר לנצח. אפילו כשאתה מבוגר, אתה מאמין שאתה עוד צעיר, אתה לא זקוק למשקפיים. דבר שאני לא מסוגלת להבין, כי כשאתה לא רואה טוב, תשים משקפיים, הנה אני, עם תחתיות של בקבוקים, באמת, המספר של המשקפיים שלי כל כך גבוה, מאז שאני מרכיבה משקפיים, החלפתי כל כך הרבה משקפיים, כי המספר כל הזמן עולה, לכן אני לא מבינה את העניין של לדחות ולא לשים משקפיים.
בכל אופן, העובדה שהוא שבר את הרגל, והוא כבר מבוגר, גרמו לו להכנס לדיכאון, הוא עבר תקופה קשה, אושפז גם בשל הדיכאון. דיכאון כידוע יכול לגרום להמון מחלות, לחמי זה הביא אותו לידי אירוע מוחי, מה שגרם לו לשיתוק. הוא היה בערך כשלושה חודשים מאושפז במוסד שיקומי, אגב אותו מוסד שיקומי שאני הייתי מאושפזת בו מסיבה אחרת לגמרי. בהתחלה הוא לא הצליח לדבר, או להזיז את הידיים, אך לאחר שיקום, הוא הצליח לדבר ולהזיז לפחות את החלק הימני של הגוף. כואב לי שהבן שלי צריך לראות ככה את סבא שלו. מה שהכי כואב לי, זה שחמותי עכשיו נמצאת בעין הסערה, לאחרונה המצב שם נהיה פשוט סיוט. חמי לאחרונה לא מפסיק לקרוא לעובד הזר וגם לה. היא כבר לא מצליחה לישון בלילות, כי בלילה הוא כל הזמן קורא לה. יש פעמים שהוא צועק עליה ואומר לה "למה את מדברת איתו" כששניהם יושבים יחד בסלון, והעובד הזר בכלל לא נמצא לידם.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=4696668
לחיות בעין הסערה - אלו הם חיינו בזמן האחרון
אז כמו שכתבתי על כך בעבר, חמי כבר לא במצב טוב, כפי שכתבתי עליו בעבר, כל המצב האבסורדי הזה החל בסך הכל משבירת רגל. כן, בן אדם יכול לחטוף דיכאון מזה שהוא שבר את הרגל. לפני כשנתיים וחצי בערך, הוא שבר את הרגל בעבודה. בן אדם אחר היה מסתכל על זה ככה, נו, מה רע, חופש מהעבודה, שברתי את הרגל בעבודה ואני עוד מקבל על זה כסף בשביל לנוח. הרי כל אחד ששובר את הרגל בעבודה זה נקרא תאונת עבודה, כלומר, אתה יכול לשכב לך בכיף בבית, רגל אחת על כרית והרגל השניה על השולחן, לצפות כל היום בטלוויזיה ולראות סרטים מצחיקים וסדרות מצחיקות. ככה לפחות אני מסתכלת על כך, אני אומרת לעצמי, נו מה רע. אבל חמי כל הזמן פחד מזה, התעצבן על כך, כעס, התעצב, מה גם שבעבודה שלו כנראה ראו שהמצב מתעכב, החליטו לשחרר אותו מהעבודה ולהוציא אותו לפנסיה. את האמת המצב הזה של אדם שרגיל כל חייו לעבוד, קשה לו פתאום לעצור הכל ואולי לנסות לשנות את חייו ולעבור לעבודה אחרת. אני חושבת שאם חמי היה מעביר את זמנו בתקופה הזאת וכותב שירים, אז הוא היה יכול להוציא ספר שירים, כי אם יש משהו שחמי מאוד אוהב זה לכתוב שירים.
נה חמי בצעירותו, אב צעיר, בשנות השביעים של המאה הקודמת. בגינה, מדהים כשאתה צעיר, אתה לא חושב על מה יכול לקרות, אתה מאמין שתשאר צעיר לנצח. אפילו כשאתה מבוגר, אתה מאמין שאתה עוד צעיר, אתה לא זקוק למשקפיים. דבר שאני לא מסוגלת להבין, כי כשאתה לא רואה טוב, תשים משקפיים, הנה אני, עם תחתיות של בקבוקים, באמת, המספר של המשקפיים שלי כל כך גבוה, מאז שאני מרכיבה משקפיים, החלפתי כל כך הרבה משקפיים, כי המספר כל הזמן עולה, לכן אני לא מבינה את העניין של לדחות ולא לשים משקפיים.
בכל אופן, העובדה שהוא שבר את הרגל, והוא כבר מבוגר, גרמו לו להכנס לדיכאון, הוא עבר תקופה קשה, אושפז גם בשל הדיכאון. דיכאון כידוע יכול לגרום להמון מחלות, לחמי זה הביא אותו לידי אירוע מוחי, מה שגרם לו לשיתוק. הוא היה בערך כשלושה חודשים מאושפז במוסד שיקומי, אגב אותו מוסד שיקומי שאני הייתי מאושפזת בו מסיבה אחרת לגמרי. בהתחלה הוא לא הצליח לדבר, או להזיז את הידיים, אך לאחר שיקום, הוא הצליח לדבר ולהזיז לפחות את החלק הימני של הגוף. כואב לי שהבן שלי צריך לראות ככה את סבא שלו. מה שהכי כואב לי, זה שחמותי עכשיו נמצאת בעין הסערה, לאחרונה המצב שם נהיה פשוט סיוט. חמי לאחרונה לא מפסיק לקרוא לעובד הזר וגם לה. היא כבר לא מצליחה לישון בלילות, כי בלילה הוא כל הזמן קורא לה. יש פעמים שהוא צועק עליה ואומר לה "למה את מדברת איתו" כששניהם יושבים יחד בסלון, והעובד הזר בכלל לא נמצא לידם.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=4696668