הו, מאיר.../images/Emo213.gif
איזה אור גדול הבנאדם הזה, כשמו כן הוא - מאיר לכל עבר גם כשהוא לבד על הבמה החשוכה. אכן, לא אכחיש, אני מתגעגעת מאד להופעות להקה, אבל מאיר זה מאיר זה מאיר... וכשהקול המדהים שלו מרטיט כל חלקיק אוויר באולם... אי אפשר שלא להתרגש. אחד החברים שבאו איתי להופעה אמר שלמאיר יש מנטליות של פועל: הוא בא לעבוד, לא לקשקש... וזה נכון, מאיר - כהרגלו - די סירב לדבר, וגם כשהוא כבר דיבר זו הייתה רק דרך אחרת להבהיר לקהל העקשן שהוא לא רוצה לדבר, ובחיי, כמה שלא צריך את זה. זו לא קלישאה - השירים מדברים בעד עצמם. ובעניין השירים: העיבודים אקוסטיים, מינימליסטיים ויפהפיים ברובם, ולא מעט שירים פשוט קיבלו אופי אחר לגמרי. "אצלך בעולם", למשל, בביצוע זועם משהו, או "וביניהם" שהפך לבלדה קורעת לב (וקורעת מצחוק, אישית), או "מנגינת הנדודים" שלקח לי יותר מדי זמן לזהות בתלבושתו החדשה. אבל בדיוק בשביל זה יש הופעות, לא? בשביל זה, ובשביל השירה של הקהל - שבניגוד לשירה בהופעות של בנאי ג'וניור - בהופעות של מאיר אני ממש נהנית ממנה. כך הפכו "אהבה קצרה", "שירו של שפשף" וכמובן "שער הרחמים" להימנונים או אולי לתפילות המוניות. מרגש, מרגש מאד. "עד שהתרגלתי להגיד חג שמח, פתאום זה כבר לא רלוונטי.. אז - ערב טוב", כך מאיר בתחילת ההופעה. מעבר למשפט הזה, הוא בהחלט סירב להיכנע לגחמות הקהל שהתעקש על דיבורים. כידוע לכם, מאיר נוהג לכוון את הגיטרה לא מעט פעמים במהלך ההופעה, והוא היה לבד, כך שהיו רגעים של ואקום - הוא מילא אותם בחינניות ב"בינתיים אני אספר לכם סיפור... שקראתי באיזה ספר... בכמה ספרים כתוב על זה... זה סיפור... עם סוף מפתיע... וזהו". ועוד סיפורים מלאי פואנטה שכאלה... כי ככה זה, הוא בא לעבוד, ואת העבודה שלו הוא עושה כל כך טוב, אז למה לדבר... הקהל היה חם ואוהב, ונכח שם גם איזה בחור משעשע, שממש בתחילת ההופעה הרים צעקה: "מאיר בנאי!"... מאיר היה משועשע למדי, ואמר "נכון", ואז: "זה לא שהבקעתי גול או משהו"... אותו בחור, אגב, באמצע ביצוע מקסים ל"כמו אגם רוגע", מחא כפיים בהתרגשות מפתיעה וגרם למאיר לצחוק במבוכה ולהפסיק לשיר... מה שלא פגם ולו במעט בביצוע של השיר המרגיע הזה. "ופשוט, רק לאהוב..."
עוד ביצועים שייזכרו במיוחד: "ירושלים" שפתח את ההופעה עם אגרוף חזק לבטן, וואו וואו וואו, השיר הזה הוא פשוט העיר הזו והעיר הזו היא פשוט כל מה שבנאדם צריך כדי לנשום עמוק. "כמה אהבה" עם שיתוף פעולה מלא של הקהל, וחצי הצגה של מאיר - שר פעם לפנס אחד ופעם לפנס אחר, לפי השיר, וממש היה אפשר לדמיין את החלונות ואת ההן שנמצאות שם למעלה בחדרים המוארים, אחרי אחד הפזמונים שהקהל שר מאיר אפילו פנה אל אחת מהן: "את שומעת?"... "אליה" שאני מתיימרת לחשוב שבוצע בהופעה בזכות הבקשה שלי כאן(?), איזה שיר! מזל שביקשתי, ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחשוב באותו רגע על אלף שירים אחרים שהייתי יכולה לבקש... (להופעה הבאה אני רוצה את "טוב לה וגם רע", ואת "הפרא", ואת "ובינתיים", ו... אוקיי, אני אפסיק). "דומינו", שוב עם שירה של הקהל, ביצוע נהדר. ואחרון חביב, "גשם" (אנשים ביקשו אותו שוב ושוב במהלך ההופעה, ומאיר בתגובה: "באמת נראה לכם שאתם צריכים לבקש את "גשם"?"...), סוף סוף חזרה הצעקה המוכרת והנכונה כל כך. "גשם, רד כבר גשם, כי צריך לשטוף הכל........ רוצה לנשום................." ערב קצת קצר מדי שהתחיל עם ירושלים, והסתיים עם בקשה פשוטה לנשום, כי כל אחד שוכח לעשות את זה לפעמים... עכשיו אפשר. מאיר...... תודה.
