אני אסתכן בלהיות קיטשית ונדושה...
ואגיד שאין מבחינתי דבר כזה, פשוט אין. מבחינתי, חלק מההתבגרות הייתה להבין שהשלמות לא קיימת, וחשוב מכך, שאני לא מחפשת אותה. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בכל התהליך המורכב הזה של ההתאהבות, הוא האספקט של הגילוי: לגלות מישהו שכביכול לא תאם בכלום איזשהן "ציפיות" ראשוניות, ולמרות זאת להבין שאיכשהו, הוא בדיוק מה שחיפשתי. אני חושבת שהמשפט "המציאות עולה על כל דמיון" פשוט כל כך נכון במקרה הזה... אותו "בחור מושלם" שאני אדמיין לעצמי, לעולם לא יהיה טוב או מעניין מהמציאותי
אני אוהבת לגלות שילובי תכונות חדשים שמסעירים אותי, ושלא חשבתי עליהן בעצמי מעולם... אבל, כמובן שישנן כמה "תכונות ברזל" שאי אפשר בלעדיהן. הרי בסופו של דבר, לא הייתי מסוגלת להיות עם מישהו שהוא לא חכם, שאין לו חוש הומור, כי פשוט לא הייתי מסוגלת לתקשר איתו
אני גם מאוד לא אוהבת כל מיני בהמות למיניהם... כלומר, ספק גדול אם אמצא את עצמי יום אחד עם איזה
"אישה- למטבח!"
