רשמים אחרי צילום רחם אתמול
טוב, אז כדי לא להפחיד אחרות שצריכות לעשות צילום רחם וטרם עשו אני לא אכנס לפרטים. אבל אני מוכרחה לספר לכן שזה היה קשה מאד. אני לא יודעת איך נשים עושות את זה יותר מפעם אחת (אני מכירה מישהי שכבר עשתה את זה שלוש פעמים...). בשבילי, בכל אופן, זאת היתה הפעם הראשונה ומאד מאד מקווה שגם האחרונה. בכל אופן, אם אי פעם אצטרך לחזור על הצילום אסרב לעשות אותו בלי הרדמה או לפחות טשטוש, בדיוק כפי שאני מסרבת לעשות טיפול שורש בלי להרדים קודם את השן. אני יודעת שנשים שונות חוות את הבדיקה הזאת אחרת, כמו שההורמונים שאנו מקבלות משפיעים אחרת על כל אחת. ובכל זאת, אתמול היו לי כמה דקות של חרדת מוות אמיתית אחרי הצילום כי הרגשתי ממש רע וכששאלתי את הרופא שהיה שם אם זו תגובה נורמלית הוא אמר שאחוז מסוים של נשים מגיב קשה כמוני ושאכן הבדיקה הזאת עלולה להכניס את הגוף למצב של שוק. ואלו הדברים שלמדתי אתמול "בזכות" הבדיקה הזאת: 1. אני לא כל כך חזקה וחסונה כמו שחשבתי. לפחות לא במובן הגופני. 2. עכשיו אני כבר לא יכולה להגיד עוד שההזרעה כואבת כי זה לא באותה הליגה אפילו... ...ועוד לקחים שיעזרו גם לאחרות (מקווה): 3. אסור ללכת לצילום רחם לבד!! זאת לא בדיקה רגילה כמו אולטראסאונד או צילום רנטגן רגיל, ואחריה יכול להיות שמרגישים קצת לא טוב. והיה לי מאד חסר שם מישהו/מישהי שיוכל לעזור לי פיזית ואח"כ לקחת אותי הביתה. עברתי את זה איכשהו בעזרת הצוות הנפלא והאדיב שהיה שם וחזרתי הביתה במונית ובסופו של דבר נשארתי בחיים. אבל כששאלו אותי אם אין לי אף אחד שאפשר להתקשר אליו שיבוא לקחת אותי, ועניתי: לא.. היה לי די עצוב על הנשמה. 3. מאד חשוב לא לעשות את הצילום על בטן ריקה! אני לא הספקתי לאכול בבוקר לפני הצילום ובדיעבד זאת היתה טעות כי זה החליש אותי עוד יותר והיה אחד הסיבות לקושי. 4. לקחת כדורים נגד כאבים לפני ואחרי הבדיקה. והנחמה: זה עובר ושוכחים. ואם זה יעזור להביא את הילד המיוחל זה אפילו היה שווה!!! התוצאה: "פיפטי-פיפטי". חצוצרה אחת פתוחה והשנייה סתומה. מה שאומר, כנראה, שיש לי איזשהוא סיכוי להצליח בהזרעה רגילה.
צ´או וחיבוק לכולם.
טוב, אז כדי לא להפחיד אחרות שצריכות לעשות צילום רחם וטרם עשו אני לא אכנס לפרטים. אבל אני מוכרחה לספר לכן שזה היה קשה מאד. אני לא יודעת איך נשים עושות את זה יותר מפעם אחת (אני מכירה מישהי שכבר עשתה את זה שלוש פעמים...). בשבילי, בכל אופן, זאת היתה הפעם הראשונה ומאד מאד מקווה שגם האחרונה. בכל אופן, אם אי פעם אצטרך לחזור על הצילום אסרב לעשות אותו בלי הרדמה או לפחות טשטוש, בדיוק כפי שאני מסרבת לעשות טיפול שורש בלי להרדים קודם את השן. אני יודעת שנשים שונות חוות את הבדיקה הזאת אחרת, כמו שההורמונים שאנו מקבלות משפיעים אחרת על כל אחת. ובכל זאת, אתמול היו לי כמה דקות של חרדת מוות אמיתית אחרי הצילום כי הרגשתי ממש רע וכששאלתי את הרופא שהיה שם אם זו תגובה נורמלית הוא אמר שאחוז מסוים של נשים מגיב קשה כמוני ושאכן הבדיקה הזאת עלולה להכניס את הגוף למצב של שוק. ואלו הדברים שלמדתי אתמול "בזכות" הבדיקה הזאת: 1. אני לא כל כך חזקה וחסונה כמו שחשבתי. לפחות לא במובן הגופני. 2. עכשיו אני כבר לא יכולה להגיד עוד שההזרעה כואבת כי זה לא באותה הליגה אפילו... ...ועוד לקחים שיעזרו גם לאחרות (מקווה): 3. אסור ללכת לצילום רחם לבד!! זאת לא בדיקה רגילה כמו אולטראסאונד או צילום רנטגן רגיל, ואחריה יכול להיות שמרגישים קצת לא טוב. והיה לי מאד חסר שם מישהו/מישהי שיוכל לעזור לי פיזית ואח"כ לקחת אותי הביתה. עברתי את זה איכשהו בעזרת הצוות הנפלא והאדיב שהיה שם וחזרתי הביתה במונית ובסופו של דבר נשארתי בחיים. אבל כששאלו אותי אם אין לי אף אחד שאפשר להתקשר אליו שיבוא לקחת אותי, ועניתי: לא.. היה לי די עצוב על הנשמה. 3. מאד חשוב לא לעשות את הצילום על בטן ריקה! אני לא הספקתי לאכול בבוקר לפני הצילום ובדיעבד זאת היתה טעות כי זה החליש אותי עוד יותר והיה אחד הסיבות לקושי. 4. לקחת כדורים נגד כאבים לפני ואחרי הבדיקה. והנחמה: זה עובר ושוכחים. ואם זה יעזור להביא את הילד המיוחל זה אפילו היה שווה!!! התוצאה: "פיפטי-פיפטי". חצוצרה אחת פתוחה והשנייה סתומה. מה שאומר, כנראה, שיש לי איזשהוא סיכוי להצליח בהזרעה רגילה.
