Ella Bella
New member
רשמים מביה"ס "קדם" בערד../images/Emo42.gif
למרות שתיכננתי לשבת ולכתוב רשימות וציטוטים, זה לא ממש יצא ואני מוצאת את עצמי שלושה ימים אחרי הביקור בביה"ס הדמוקרטי "קדם" בערד עם המון מחשבות ומראות וזכרונות שרצים בראש קצת מבולבלים. אז סליחה מראש
הגענו ל"קדם" בשעת בוקר מוקדמת. המקום נמצא על גבעה שמשקיפה לנוף מקסים של הרים ועצי אורן. המון שלווה. בבית הספר 54 תלמידים בגילאי 3-16 ושישה אנשי צוות. הורשנו להתפזר במקום ולהיכנס למפגשי בוקר השונים. נכנסתי לחדר הראשון שראיתי. היתה שם אשת צוות מקסימה (הם מקפידים לא לקרוא לעצמם "מורים") שהעבירה מפגש בוקר לקבוצה של שישה ילדים בגילאי 3-7. רב גילאי. בכניסה לוח מודעות. יש מערכת שעות עם רשימת קורסים. אין פה לשון ומתמטיקה, יש אידיש, נגינה במפוחית, יצורים קטנים וגדולים בסביבתנו, כתיבה יצירתית , מדינות בעולם והמון יוזמות של תלמידים שרוצים להעביר קורסים לתלמידים אחרים (למשל קורס "בועות" העוסק בבועות סבון, ממה מכינים ואיך וכמובן החוויה עצמה). דבר ראשון מאוד בולט זו הגישה השקטה, הסובלנית. אין גערות ואין הרמות קול ואין נסיון לכפות על הילדים להתנהג בצורה מסויימת. אם היו הפרעות כלשהן במהלך המפגש הן נפתרו בצורה נעימה ובלי ענין גדול (או "שליחה למנהל"
...). בביה"ס ציינו באותו יום את חניכת בית הבוץ שבנו בעמל רב חודשים ארוכים. הילדים מאוד גאים בעצמם, חלקם אפו במטבח עוגיות וחלקם עסקו בהכנת הטקס בחוץ. למי שלא מכיר מקרוב התנהלות בבי"ס דמוקרטי קשה להאמין איך עובד הענין הרב גילאי ואיך מתנהגים ילדים שנמצאים במקום הכי נקי, הכי תומך רגשית, הכי סומך עליהם בעולם. אלו לא מראות טבעיים עבור מי שחושב על בי"ס קונבנציונלי. כל החדרים פתוחים לרווחה וזמינים, החצר ענקית ויש בה המון התרחשויות מלבד בית הבוץ. היו ילדים שעסקו בהקמת מחנה אוהלים מאולתר לצד כאלה שישבו בספרייה או בחדר מוסיקה. התארחנו באחד החדרים המרווחים למעלה למפגש של שאלות ותשובות עם אחד מאנשי הצוות. תוך כדי שיחה נכנסו ויצאו תלמידים, היו שהצטרפו לשיחה והיה נעים לראות את הכבוד מצד איש הצוות. היו שאלות שהוא ענה עליהן ב"כדאי לשאול את הילדים, הם ידעו יותר טוב ממני". למי מאיתנו שזוכר היררכיה ויחסי מורה-תלמיד ממוצעים בבי"ס רגיל זה ממש חידוש מרענן. ככה היינו רוצים שיתיחסו אלינו בבי"ס כשהיינו תלמידים, כמו בני אדם שווי זכויות. היו הורים מתענינים שהגיעו לביקור חסרי ידע לגבי החינוך הדמוקרטי ושאלו שאלות כמו "אם אין צלצול איך ידעו מתי להיכנס לשיעור?" או "מתי יש מבחנים?". על הכל ענו ללא שמץ ציניות ובסבלנות וחיוך. ממש עולם אחר. דובר רבות על מתן האחריות לילד בפעילותו בבי"ס והדגש על גיבוי רגשי של הצוות, על הלמידה המתמדת שקורית בעצם בכל מקום ובכל זמן, גם אם זו לא מסגרת לימוד מוכרת לנו. דוגמא רלוונטית טובה, בית הבוץ המדובר. כל הילדים עזרו בהקמתו. אף אחד לא אמר להם "ככה בונים" ולימד, הכל תוך כדי מחקר עצמאי והרבה ניסוי וטעייה. בשלב מסויים היה בנוי כבר חצי ופתאום התמוטט כי טעו בבניית היסודות. אני מניחה שאיש הצוות שליווה אותם ידע שכך יקרה אך העדיף לתהליך לקרות בכל זאת ולתלמידים לעבור את זה וללמוד במה טעו ואיך לתקן. רציתי לצלם שם תמונות אבל נמנעתי מתוך כבוד לפרטיות הילדים. אני ממליצה לכל מי ששוקל להכיר משהו אחר לילדיו ולו (גם ההורים חלק מהקהילה) לבקר בבי"ס דמוקרטי. חזרתי אופטימית.
למרות שתיכננתי לשבת ולכתוב רשימות וציטוטים, זה לא ממש יצא ואני מוצאת את עצמי שלושה ימים אחרי הביקור בביה"ס הדמוקרטי "קדם" בערד עם המון מחשבות ומראות וזכרונות שרצים בראש קצת מבולבלים. אז סליחה מראש
