רשמים מהריצה../images/Emo156.gif
אחרי אין ספור חודשי התפדלאות (לא כולל פעם בכמה זמן בשיעורי ספורט, שגם הם התכלו כבר לפני כשבועיים), הכרחתי את עצמי לצאת לרוץ היום. בסה"כ, מילה כבר חפשנו מזמן, כל-כך התאמצתם, חבל שכל המאמצים יתגלו כחסרי תכלית. בשלב הראשון תהיתי אם בא לי להתחיל להתארגן לריצה, אבל במקום זאת החלטתי לישון קצת. ככה, שעתיים בצהריים, אחרי שכבר ישנתי כ-12 שעות בלילה. כשהתעוררתי, הגעתי למסקנה שכבר מאוחר, ובטח תכך יחשיך, ואין לי כוח. איכשהו חזר לי הכוח, השמים עוד היו בהירים, והתחלתי להתארגן. אחרי מחשבה מאומצת וקצת חיפושים מצאתי את הסקינגארד-ילדים שלי, המוצר בעל הריח הנפלא ביותר שקיים - ריח של קוקוס. רק בשביל זה היה שווה. אחרי שנזכרתי מה לובשים כשרצים (חולצת טי-שירט תוצרת הקיבוץ, לכבוד יום הילד 2002, למשל), עשיתי כמה מתיחות (כולל סיבובי קרסול - דבר שאסור לזוז לריצה בלעדיו), הסנפתי סקינגארד, וניגשתי לדלת. אחרי מספר שאלות שחלפו במוחי (שתיתי היום? [כן] אכלתי? [אפילו כשר לפסח] ישנתי? [בהחלט]), יצאתי לעבר השדה, תוך הכנה נפשית בה אני מדריכה את עצמי לא להיות קשוחה יותר מדי, כי הכושר שלי עשוי להיות מזעזע, ואפילו הרשיתי לעצמי לרוץ הרבה מעבר לזמן הייעודי של המסלול שלי (חצי שעה). ההתחלה הייתה קשה - כבר בצעדים הראשונים הבחנתי שאני מרצעדת בכבדות, מתנשפת, ואפילו הווקמן מקרטע. ככה המכתי לרצעד בקושי, אפילו לא חולמת על טרטופים, ותוך כדי הגעתי למסקנה: המילה "ריצעד", כפי שסברתי כבר בהתחלה, אינה מתאימה. לעומת זאת "רצעוד" מתפקד נהדר כצעד של ריצה איטית וכבדה. אני יודעת שהציעו את זה כשם כללי לריצה, אשר נגזר מ"ריצעד", אבל זה לא הולך. ובכן, ניתן לומר: "הייתה לי ריצה בעלת אופי רצעודי ביותר." ניתן לומר: "אסור להתייאש! גם אם לא תרגיש זאת - כל רצעוד יקרב אותך למטרה!" ניתן לומר: "מצאתי את עצמי מרצעדת לאורך כל הריצה." ניתן לומר: "יצאתי לרוץ, אך לא יכולתי להפסיק לרצעד..." ובכן, הווקמן התחיל להתעשת, והביא אתו את השיר השני, שהוא גם ב-מ-ק-ר-ה השיר הכי ממריץ שלי. באופן מפתיע ביותר וממש בלי לשים לב התחלתי לטרטף בשמחה. השדה שלי, חשוב לציין, היה טרקטיבי מאין כמוהו, והשמש עמדה בדיוק במקום הנכון. כשתחיל הפזמון השני, עדיין טרטפתי אך בכבדות מסוימת (מִסתר). המשכתי ככה, חצי מרצעדת וחצי מטרטפת, נזכרת שריצה זה דווקא כיף, עד השיר השלישי, שהחזיר אותי לטרטוף לכמה דקות, ובשלב מסוים - פשוט רצתי. ככה עברתי את השירים הבאים, נעה בין טרטוף לבין רצעוד בהתלהבות לא מוסתרת (אפילו שקלתי לשנות את המסלול ולרוץ מסביב למטעי השקדים, ואולי לאחוז בענפים קצת, אך מפאת מיקומה של השמש, אי שם כמעט מאחורי ההר, המשכתי בדרך הרגילה. בתחילת האמצע של הסוף, הפניתי את ראשי לאחור וגיליתי שם שני אצנים חצי ערומים, מה שהיה קצת מבהיל בהתחלה (לא העירום, אלא עצם הימצאותם), אבל בין רגע הם כבר היו הרבה לפניי. באותו זמן אמרתי לעצמי שנכון, אחרי מיליון חודשי התפדלאות מותר לרוץ גרוע, אבל בכל זאת, אויל כדאי לשאוף לגמור את המסלול בחצי שעה, או לפחות להגיע לעלייה הגדולה אחרי חצי שעה. זכרתי, ככה פתאום, איך מתאמצים, ובאיחור של כחצי דקה הגעתי לעלייה הגדולה, שנעשתה הררית מאי פעם, עברתי אותה ורצעדתי במהירות (קצת מסתרי וקצת אפשרי) עד העץ ההוא. ומדדתי דופק. והיה מטורף. בבית, כמה דקות מאוחר יותר, הוצאתי מהובידעם את מזרון העינויים החביב עליי, והתחלתי בכאבים הכי כיפיים שאני מכירה. ממש הרגשתי איך חומצת החלב עומדת לפוצץ לי את הירכיים.. ועכשיו, עוד לפני המקלחת, עטופה בזיעה (שמעתי שמקובל לאחרונה לדבר בפורומים על הפרשות גוף, ובדיוק לומדים "הפרשה" בביולוגיה..), התיישבתי לספר לכם. שתדעו איך צועדים בריצה.
אחרי אין ספור חודשי התפדלאות (לא כולל פעם בכמה זמן בשיעורי ספורט, שגם הם התכלו כבר לפני כשבועיים), הכרחתי את עצמי לצאת לרוץ היום. בסה"כ, מילה כבר חפשנו מזמן, כל-כך התאמצתם, חבל שכל המאמצים יתגלו כחסרי תכלית. בשלב הראשון תהיתי אם בא לי להתחיל להתארגן לריצה, אבל במקום זאת החלטתי לישון קצת. ככה, שעתיים בצהריים, אחרי שכבר ישנתי כ-12 שעות בלילה. כשהתעוררתי, הגעתי למסקנה שכבר מאוחר, ובטח תכך יחשיך, ואין לי כוח. איכשהו חזר לי הכוח, השמים עוד היו בהירים, והתחלתי להתארגן. אחרי מחשבה מאומצת וקצת חיפושים מצאתי את הסקינגארד-ילדים שלי, המוצר בעל הריח הנפלא ביותר שקיים - ריח של קוקוס. רק בשביל זה היה שווה. אחרי שנזכרתי מה לובשים כשרצים (חולצת טי-שירט תוצרת הקיבוץ, לכבוד יום הילד 2002, למשל), עשיתי כמה מתיחות (כולל סיבובי קרסול - דבר שאסור לזוז לריצה בלעדיו), הסנפתי סקינגארד, וניגשתי לדלת. אחרי מספר שאלות שחלפו במוחי (שתיתי היום? [כן] אכלתי? [אפילו כשר לפסח] ישנתי? [בהחלט]), יצאתי לעבר השדה, תוך הכנה נפשית בה אני מדריכה את עצמי לא להיות קשוחה יותר מדי, כי הכושר שלי עשוי להיות מזעזע, ואפילו הרשיתי לעצמי לרוץ הרבה מעבר לזמן הייעודי של המסלול שלי (חצי שעה). ההתחלה הייתה קשה - כבר בצעדים הראשונים הבחנתי שאני מרצעדת בכבדות, מתנשפת, ואפילו הווקמן מקרטע. ככה המכתי לרצעד בקושי, אפילו לא חולמת על טרטופים, ותוך כדי הגעתי למסקנה: המילה "ריצעד", כפי שסברתי כבר בהתחלה, אינה מתאימה. לעומת זאת "רצעוד" מתפקד נהדר כצעד של ריצה איטית וכבדה. אני יודעת שהציעו את זה כשם כללי לריצה, אשר נגזר מ"ריצעד", אבל זה לא הולך. ובכן, ניתן לומר: "הייתה לי ריצה בעלת אופי רצעודי ביותר." ניתן לומר: "אסור להתייאש! גם אם לא תרגיש זאת - כל רצעוד יקרב אותך למטרה!" ניתן לומר: "מצאתי את עצמי מרצעדת לאורך כל הריצה." ניתן לומר: "יצאתי לרוץ, אך לא יכולתי להפסיק לרצעד..." ובכן, הווקמן התחיל להתעשת, והביא אתו את השיר השני, שהוא גם ב-מ-ק-ר-ה השיר הכי ממריץ שלי. באופן מפתיע ביותר וממש בלי לשים לב התחלתי לטרטף בשמחה. השדה שלי, חשוב לציין, היה טרקטיבי מאין כמוהו, והשמש עמדה בדיוק במקום הנכון. כשתחיל הפזמון השני, עדיין טרטפתי אך בכבדות מסוימת (מִסתר). המשכתי ככה, חצי מרצעדת וחצי מטרטפת, נזכרת שריצה זה דווקא כיף, עד השיר השלישי, שהחזיר אותי לטרטוף לכמה דקות, ובשלב מסוים - פשוט רצתי. ככה עברתי את השירים הבאים, נעה בין טרטוף לבין רצעוד בהתלהבות לא מוסתרת (אפילו שקלתי לשנות את המסלול ולרוץ מסביב למטעי השקדים, ואולי לאחוז בענפים קצת, אך מפאת מיקומה של השמש, אי שם כמעט מאחורי ההר, המשכתי בדרך הרגילה. בתחילת האמצע של הסוף, הפניתי את ראשי לאחור וגיליתי שם שני אצנים חצי ערומים, מה שהיה קצת מבהיל בהתחלה (לא העירום, אלא עצם הימצאותם), אבל בין רגע הם כבר היו הרבה לפניי. באותו זמן אמרתי לעצמי שנכון, אחרי מיליון חודשי התפדלאות מותר לרוץ גרוע, אבל בכל זאת, אויל כדאי לשאוף לגמור את המסלול בחצי שעה, או לפחות להגיע לעלייה הגדולה אחרי חצי שעה. זכרתי, ככה פתאום, איך מתאמצים, ובאיחור של כחצי דקה הגעתי לעלייה הגדולה, שנעשתה הררית מאי פעם, עברתי אותה ורצעדתי במהירות (קצת מסתרי וקצת אפשרי) עד העץ ההוא. ומדדתי דופק. והיה מטורף. בבית, כמה דקות מאוחר יותר, הוצאתי מהובידעם את מזרון העינויים החביב עליי, והתחלתי בכאבים הכי כיפיים שאני מכירה. ממש הרגשתי איך חומצת החלב עומדת לפוצץ לי את הירכיים.. ועכשיו, עוד לפני המקלחת, עטופה בזיעה (שמעתי שמקובל לאחרונה לדבר בפורומים על הפרשות גוף, ובדיוק לומדים "הפרשה" בביולוגיה..), התיישבתי לספר לכם. שתדעו איך צועדים בריצה.
