רשמים מחופשת סנואובורד באוסטריה.
נתחיל עם קצת רקע על עצמי: קוראים לי ירון, אני בן 24 (ביום רביעי הקרוב!
), וגולש סנואובורד מזה כשנתיים. זהו הטיול השני שלי למטרות סנואובורד, כאשר הראשון היה לפני שנתיים ל-Sestriere, איטליה (לקלאב-מד, שם למדתי את הבסיס). מאז הייתי בחרמון בעונה שעברה, וב-Big Bear Mountain ו-Snow Summit בקליפורניה, ארה"ב בדצמבר האחרון. לגבי Zell am See ו-Kaprun, הייתי בהם בין התאריכים ה-16 ל-23 למרץ, 2003 ביחד עם עוד חבר. נתחיל? נתחיל! הגעה לאתרים: טסנו מת"א למינכן, טיסה של 3.5 שעות בערך. בשדה"ת שכרנו רכב לשבוע ויצאנו לדרך, כשבדרך עצרנו במינכן לארוחת צהריים וסיבוב קצר בעיר. זמן הנסיעה משדה"ת לאתרים היא שעתיים בערך; רוב הדרך היא באוטוסטרדה הגרמנית, כך שאפשר לצמצם את הזמן לשעה ומשהו (אנחנו נסענו על 130 קמ"ש רוב הזמן, ומכוניות עקפו אותנו ב-"וווושששש"...). דרך נוספת להגיע ל-Zell am See (להלן: זל) היא ברכבת: כל שבת יש רכבת שיוצאת ממינכן (התחנה בשדה"ת) ומגיעה לזל. הרכבת מתואמת עם הטיסה (טיסות ביום שבת מגיעות בסביבות 10:00, והרכבת יוצאת ב-10:45), וכנ"ל בדרך חזרה (יוצאת מזל ב-05:45), כך שזה יכול להיות סידור מאד נוח למי שמעוניין. העלות שלה היא 48 אירו לכיוון לאדם. זל עצמה היא עיירה מהגלויות - יושבת על אגם בין הרים מושלגים - משהו מהמם. לינה: הגענו לזל בשעות אחה"צ המוקדמות, וניגשנו למרכז מידע, שנמצא במרכז העיר. במקום ישנם שני מסופים עם מסך-מגע, שדרכם אפשר לברר פרטים על לינה בזל או קפרון; אפשר לבחור בסוג החדר שמחפשים (מלון, דירה, Bed&Breakfast וכו'), וישר מקבלים מידע על כל החדרים הפנויים, כולל מחיר לאדם, תמונות של החדר, תיאור שלו, מיקום שלו בעיר (מסומן במפה של העיירה שנמצאת שם) וטלפון. אפשר להדפיס פתק עם המידע הזה ואפילו להתקשר למקום ולדבר איתם (ההתקשרות נעשית דרך המסוף ולא עולה כסף). אני מצאתי את זה כמועיל מאד. אין לי מושג אם זה גם הסטנדרט במקומות אחרים, אבל אם לא, אז זה צריך להיות. בקשר למחירים - הם נעים מסביבות ה-20 אירו לאדם ללילה בפנסיונים השונים ועד 50-60 אירו במלונות. בסופו של דבר, ולאחר בדיקה של כמה מקומות, בחרנו ב-Bed&Breakfast בשם Pension Wilhelmina: חדר עם מקלחת ושירותים, טלוויזיה בכבלים, מרפסת קטנה ומייבש שיער אחד. הוא ממוקם מעבר לכביש מהמעליות-סקי של זל, מה שהיה מאד נוח ביום הראשון, כשגלשנו בזל, אבל לא שינה משהו בשאר הימים, כשגלשנו בקפרון. המקום נמצא גם במרחק הליכה ממרכז העיר, המסעדות ומקומות הבילוי. בעלת הבית מאד נחמדה, ארוחות הבוקר - מצוינות, ויש חניה מסודרת וחדר סקי. מומלץ! כל בוקר, לאחר ארוחת הבוקר, הלכנו לסופרמרקט המקומי וקנינו אוכל ליום הגלישה; כמובן שלא וויתרנו על השניצל הווינאי המפורסם, ובאחד הימים תקענו אותו גם אותו בתוך הבאגט. כמו כן יש לי הודעה משמחת - סופסוף מצאתי חמוצים שאני אוהב, חוץ ממה שאני קונה בארץ! תנאי השלג והאתרים: הסקי-פס תופס לשני האתרים (זל וקפרון), ומשמש גם בתור כרטיס האוטובוס שמעביר ביניהם. אין צורך בתמונת פספורט. יש פיקדון של 3 אירו, שמקבלים בחזרה כשמחזירים אותו בקופה כשפג התוקף. בנוגע לאתרים, אני אתייחס פה לכל אתר בנפרד. Zell am See: כמו שציינתי, גלשנו שם רק ביום הראשון (ביום השני, כשראינו את קפרון והשלג שם, היה לנו ברור שנבלה שם את שארית השבוע), אז אין לי מה לפרט יותר מדי... האתר מתחיל באיזור ה-750 מ', איפה שהעיירה, ושיא הגובה הוא ב-2000 מ'. מכיוון שהיינו בסוף מרץ, מתחת ל-1000 מ' כבר היו הרבה חלקים חשופים, כך שהמרחב הגלישה הצטמצם במידה מסוימת. בזל, בניגוד לקפרון, יש עצים, והרבה. המסלולים מגיעים בכל הרמות - כחולים, אדומים ושחורים. אין סנואופארק, אבל יש האלפ-פייפ (שלא היה פעיל כשהיינו שם
). בכמה נק' יש מסעדות ומקומות מנוחה, וזהו פחות או יותר. Kaprun: שם ביצענו את הרוב המוחלט של הגלישה; האתר יותר גבוה מזל - בין 1976 ל-3029 מ', כך שהשלג במצב יותר טוב. האתר נמצא על קרחון, ואפשר לגלוש שם כל השנה. מי שמחפש מסלולים שחורים, אין לו מה לחפש פה. כנ"ל לגבי מי שאוהב עצים; שניהם לא קיימים בקפרון (היה שחור אחד, אבל לא ארוך כ"כ). לעומת זאת, מרחבי גלישה שלא נגמרים, אופ-פיסטים וטי-ברים באורך הגלות תמצאו כאן, והרבה. (בתור סנואובורדר את מתעב טי-ברים, אבל מישהו חייב לאהוב אותם, לא?! אחרת למה הם קיימים?!). להגיע לקפרון מזל זו לא בעייה - או שנוסעים ברכב כ-10 דק', או שלוקחים את אחד האוטובוסים החינמיים, שיוצאים כל 20 דק', ומעבירים גולשים בין שני האתרים. ביום הראשון שנסענו לקפרון לקחנו את האוטובוס, אבל מכיוון שדוחסים שם אנשים כמו סרדינים, החלטנו לוותר על התענוג בשאר הימים, ונסענו ברכב. לאחר שמגיעים לאתר עצמו, כדי להגיע למרחב הגלישה, עולים בגונדולה (קרון סגור, למי שלא מכיר) מגובה 900 מ', איפה שהחניה, לגובה 1976 מ'. משם אפשר להמשיך בעוד גונדולה או chair-lift ל-2452 מ', שם מתחיל הכיף האמיתי; המסלולים עצמם רחבים מאד, ואין עומס גם כשיש הרבה גולשים (סופה"ש למשל). הצפיפות היחידה שנתקלנו בה היתה לקראת סוף היום, בחלק התחתון של ההר - בין 2452 ל1976 מ' יש מסלול מרכזי אחד, שנהיה די עמוס מסביבות השעה 16:00 (האתר נסגר ב-16:30), כשכולם רוצים להגיע למעלית שמובילה לחניה ולאוטובוסים. ב-3000 מ' יש סנואופארק נחמד, עם כמה מקפצות בדרגות שונות, שני ריילים ושולחן. בילינו שם לא מעט, בניסיון לשפר את הקפיצות שלנו, והסתכלנו בקינאה על אנשים שיודעים לעשות את זה כמו שצריך. גם כאן יש מסעדות ואיזורי מנוחה במקמות וגבהים שונים, כשלמקומיים יש נטייה לעבור למצב "זולה" בשעה 13:30 בערך עד סוף היום. ביום הגלישה האחרון, אימצנו את מצב ה"זולה" בשמחה; אחרי שבוע עמוס, אין כמו לרבוץ על כסא נוח בצהרי יום שמש, ולהרדם לשעה. בסה"כ יופי של אתר, ונהניתי מאד מהשבוע (בעצם, 5 ימים) בו
. אפרה-סקי: את כל הערבים, הארוחות והבילויים העברנו בזל, אז אני אתייחס רק לשם. מבחינת אוכל, יש מגוון רחב של מסעדות - אנחנו אכלנו סיני, פיצה, ארוחות גורמה ואפילו מקדונלד'ס במהלך השבוע שם. לא נראה לי שתהיה בעייה למישהו למצוא משהו לאכול. פשוט יוצאים מהמלון, ומתחילים לשוטט. לכל המסעדות יש תפריט שמוצג בחוץ, אבל לא תמיד יש גירסא באנגלית, אז לפעמים נאלצנו לפענח גרמנית. מבחינת מקומות בילוי, גם בתחום הזה אין מחסור; מועדונים, פאבים, ברים, קולנוע, בריכה, באולינג... יש כל מה שתרצו. אנחנו בילינו את הערבים ב-Crazy Dazy - מקום מדליק במרכז העיירה (מול מרכז המידע, בערך 5 דק' הליכה מאיפה שגרנו), עם הופעות חיות של להקות מקומיות כל ערב, שתייה ריקודים, ואנשים (וכמובן בחורות
) מכל העולם. תקראו לי סנוב, אבל היה כיף לא לשמוע עברית במשך שבוע, ובמקום זה לפגוש הולנדים (והולנדיות
), אנגלים (ואנגליות
), אמריקאים (טוב, אני מניח שהבנתם...), שוודים, אוסטרלים, פולנים, צ'כים ועוד ועוד. כל ערב הגענו, שתינו, רקדנו והכרנו עד 2:00 או 3:00 בלילה. מה אני אגיד, היה מדהים! אומנם הייתי רק פעם בכל מסגרת, אבל אין ספק שמבחינתי, ארגון הטיול עצמאית עדיף בהרבה על נסיעה לקלאב-מד, גם מבחינת הנאה וגם מבחינה כספית. מהרגע שבחרנו את האתר אליו אנחנו רוצים לנסוע, הייתי בקשר אימייל עם מרכז המידע בזל, וקיבלתי תשובה מפורטת לכל שאלה שהיתה לי, במהירות ובאדיבות. לסיום, למי שרוצה עוד מידע, יש את האתר של Europa Sport Region, בו אפשר לראות את מצב השלג בשני האתרים, מצלמות חיות שמשדרות משם, מידע על מקומות בילוי, מסעדות ומקומות לינה, מפות של המסלולים ועוד המון מידע. זהו זה... אני מקווה שמצאתם את המאמר הזה מועיל, ואם יש למישהו/י עוד שאלות, אני אשמח לענות עליהן כמיטב יכולתי. ירון.
נתחיל עם קצת רקע על עצמי: קוראים לי ירון, אני בן 24 (ביום רביעי הקרוב!
