יימתי לא מזמן לחפש תפקיד בתחום הבקאנד. אחרי הרבה שנים שתמיד הגעתי לעבודה דרך קולגה לשעבר שעבד בה ויזם את החיבור, הפעם החלטתי לעשות חיפוש רוחבי דרך לינקדין וגם חברת השמה.
במסגרת החיפוש יצא לי לדבר עם כמה עשרות חברות בסה"כ, גם סטארטאפים וגם מקומות מאד גדולים.
מסקנות: אין שום סטנדרטים בתהליך הראיונות
יש חברות שלא חוזרות אלייך גם אחרי שני ראיונות.
יש חברות שסתם שולחות מייל דחייה גנרי.
יש שמתקשרות להודיע על דחיה.
אבל אם הם כן מעוניינים בך, הם תמיד יתקשרו כמעט מיד אחרי, מקסימום למחרת.
לגבי הראיונות עצמם, שכולם היו בטלפון או בזום: נתקלתי בכמה תופעות הזויות.
מראיינים שנראו שקמו ממש עכשיו מהמיטה. מראיינים שלא קראו את קורות החיים שלי לפני
היו שניים שהניחו שיש לי מק או לינוקס ורצו שאפתח של אצלי ואשתף מסך בזמן שאני פותר בעיה כלשהי בלייב.
היה אחד שנעלם אחרי חצי שעה של זום, בטענה שהוא חייב לאסוף את הילד מהגן.
היו כאלו שהציבו תרגילי בית די מורכבים ('אה זה בסדר, לא צריך לקחת יותר מ4 שעות')
השאלות הטכניות היו מאד לא אחידות - חלקן ממש מצחיקות, אחרות די פינתיות באיזו ספריה מאד ספציפית שגם לא טענתי שאני מומחה בה בקורות חיים.
באופן כללי, לדעתי, מאד קשה לייצר כימיה בשיחת וידאו. גם קשה יותר להרשים בידע או יכולות.
הפתיע אותי ששאלו לגבי ציפיות שכר שלי עוד לפני הראיונות עצמם. כדאי להיות מוכנים עם תשובה. מצד שני, לא נראה שהקורונה הורידה את הסף הגבוה של שכר שחברות מוכנות לשלם. ויש הרבה חברות שכן מגייסות עכשיו.
עוד עצות אולי מובנות מאליהן:
תתכוננו לכל ראיון ככל שאתם יכולים, אבל מייד אחרי תנסו להוציא אותו מהראש ולהמשיך הלאה. (אל תנסו לעשות שחזורים מנטליים מורכבים ). יש מי שיגיד לכם 'לא', וזה בסדר.
עד שאין הצעה ביד, לא כדאי להפסיק לחפש במרץ. התהליך יכול ליפול בכל שלב, כולל הממליצים.
וכמובן שאם יש לכם קשרים תפעילו אותם. הרבה יותר קשה להבין מה קורה בתהליך מבחוץ בלבד, אתה ממש מנווט על עיוור.
הקורונה והעבודה מהבית מאד שינו את התמונה בקשר למיקום המשרד והנסיעה אליו. לדעתי החשיבות של זה ירדה משמעותית בשיקולי החיפוש ( אם כי, דיברתי לפחות עם שתי חברות שהתגאו ממש שהם עבדו במשרד במשך כל התקופה הזו…)
במסגרת החיפוש יצא לי לדבר עם כמה עשרות חברות בסה"כ, גם סטארטאפים וגם מקומות מאד גדולים.
מסקנות: אין שום סטנדרטים בתהליך הראיונות
יש חברות שלא חוזרות אלייך גם אחרי שני ראיונות.
יש חברות שסתם שולחות מייל דחייה גנרי.
יש שמתקשרות להודיע על דחיה.
אבל אם הם כן מעוניינים בך, הם תמיד יתקשרו כמעט מיד אחרי, מקסימום למחרת.
לגבי הראיונות עצמם, שכולם היו בטלפון או בזום: נתקלתי בכמה תופעות הזויות.
מראיינים שנראו שקמו ממש עכשיו מהמיטה. מראיינים שלא קראו את קורות החיים שלי לפני
היו שניים שהניחו שיש לי מק או לינוקס ורצו שאפתח של אצלי ואשתף מסך בזמן שאני פותר בעיה כלשהי בלייב.
היה אחד שנעלם אחרי חצי שעה של זום, בטענה שהוא חייב לאסוף את הילד מהגן.
היו כאלו שהציבו תרגילי בית די מורכבים ('אה זה בסדר, לא צריך לקחת יותר מ4 שעות')
השאלות הטכניות היו מאד לא אחידות - חלקן ממש מצחיקות, אחרות די פינתיות באיזו ספריה מאד ספציפית שגם לא טענתי שאני מומחה בה בקורות חיים.
באופן כללי, לדעתי, מאד קשה לייצר כימיה בשיחת וידאו. גם קשה יותר להרשים בידע או יכולות.
הפתיע אותי ששאלו לגבי ציפיות שכר שלי עוד לפני הראיונות עצמם. כדאי להיות מוכנים עם תשובה. מצד שני, לא נראה שהקורונה הורידה את הסף הגבוה של שכר שחברות מוכנות לשלם. ויש הרבה חברות שכן מגייסות עכשיו.
עוד עצות אולי מובנות מאליהן:
תתכוננו לכל ראיון ככל שאתם יכולים, אבל מייד אחרי תנסו להוציא אותו מהראש ולהמשיך הלאה. (אל תנסו לעשות שחזורים מנטליים מורכבים ). יש מי שיגיד לכם 'לא', וזה בסדר.
עד שאין הצעה ביד, לא כדאי להפסיק לחפש במרץ. התהליך יכול ליפול בכל שלב, כולל הממליצים.
וכמובן שאם יש לכם קשרים תפעילו אותם. הרבה יותר קשה להבין מה קורה בתהליך מבחוץ בלבד, אתה ממש מנווט על עיוור.
הקורונה והעבודה מהבית מאד שינו את התמונה בקשר למיקום המשרד והנסיעה אליו. לדעתי החשיבות של זה ירדה משמעותית בשיקולי החיפוש ( אם כי, דיברתי לפחות עם שתי חברות שהתגאו ממש שהם עבדו במשרד במשך כל התקופה הזו…)
לכל מקום, לכל מנהל ולכל תפקיד יש דרישות שונות הגיוני שיהיו שאלות שונות.
