מושחתים נמסתם
New member
רשמים מליסבון
כמה סיכומונים מסופ"ש ארוך בליסבון:
Cervejaria Ramiro: מוסד פירות ים, פופולארי מאוד בקרב מקומיים ותיירים, מומלץ להגיע מוקדם על מנת להימנע מתור של שעה פלוס. נדגמו צדפות (clams) בחמאה ושום, סרטן חום (מוגש קר!), לנגוסטינים ושרימפסים אדומיים ענקיים. הכל בהכנה מינימליסטית שנותנת לאיכות חומרי הגלם לדבר ואוי איך שהם מדברים, לאכול ולבכות על השטויות שמוכרים לנו פה בארץ. כל העניין במאה יורו לשני מטורפים עם עיניים גדולות.
Restaurante A Parreirinha Do Paraíso: טברנה קטנה בשכונת אלפמה, נכנסו לצהריים עם המלצות מגוגל, הצבענו על כמה דגים שעלו על האש. הסרדינים שקיבלנו היו הטובים שאכלתי בחיי. העור שקיבל טיפול עם מלח ולימון קיבל קראנצ'יות נהדרת. הארוחה כללה גם סלט ותפוחי אדמה מבושלים, גאונות בפשטות, הכל ב25 יורו לשני אנשים.
Pão de Canela: בית קפה שמגיש בופה בראנצ' בשבת-ראשון, אופצייה נחמדה בעיר שלא מצטיינת בארוחות בוקר אבל לא משהו שאי אפשר לפספס.
Bistro 100 Maneiras: האכזבה היחידה של הטיול, נסיון ליצור ביסטרו צרפתי עם מנות שמושפעות מהמטבח הפורטוגלי המסורתי. בעיניי זה הרגיש כמו בישול צרפתי ישן וזה לא מה שחיפשתי.
Pastéis de Belém: קלישאה תיירותית שמוכיחה שלפעמים קלישאות מוצדקות. עמידה בתור ארוך בשביל כוסות בצק עם פודינג ביצים? שווה כל שנייה! שחיתות שאין לתאר.
Taberna da Rua das Flores: טברנה היפסטרית קטנה, הגענו בלי הזמנה והציעו לנו לשבת על כריות על סוג של מדרגות וטוב שהסכמנו. כמובן שכיאה להיפסטרים מדובר במנות קטנות לחלוקה ויש בירה ארטסנלית מקומית. דווקא פה הטייק המודרני על המטבח המסורתי היה מעולה, נדגמו נקניקיית דם מעולה עם ברנדי, פרוסות דג לבן צרוב עם צ'ילי ואצות, קוד אנד צ'יפס ובטן חזיר. הכל היה מעניין וטעים, חמישים יורו כולל מוס שוקולד.
Mercado da Ribeira: חלק מהשוק שהוסב לפוד קורט שכולל כ25 דוכנים. השוס הוא שכמה שפים ידועים פתחו פה סניפים. הקונספט הוא הזמנה מאחד הדוכנים, קבלת המנות על מגש וישיבה סביב שולחנות גדולים משותפים. כמובן שיש גם בריי יין ובירה. דגמנו כמה מקומות וניכר שהרמה אינה אחידה. עדיין שווה להגיע בשביל הדוכנים של Henrique Sá Pessoa (קוסקוס עם ריקוטה, לחי חזיר עם פירה בייקון וקייל, עוגת בננה עם רוטב טופי וגלידת תבלינים) וSeaMe (כיסונים מטוגנים במילוי תבשיל צדפות, דיונון בטמפורת דיו שחור).
הערות כלליות:
קראתי הערכות שליסבון עומדת להפוך ליעד התיירותי הגדול הבא, אחרי שהייתי שם אני מבין למה. החלקים העתיקים של העיר יפייפיים, המבטח המסורתי מקסים ונראה שמתחיל להתגבש מטבח מודרני מעניין. המקומיים חביבים ובאופן כללי יש בעיר הזאת חיות מרתקת.
סעו לליסבון, סעו עכשיו, לפני שהיא תוצף בקרוזים של תיירים אמריקאיים.
כמה סיכומונים מסופ"ש ארוך בליסבון:
Cervejaria Ramiro: מוסד פירות ים, פופולארי מאוד בקרב מקומיים ותיירים, מומלץ להגיע מוקדם על מנת להימנע מתור של שעה פלוס. נדגמו צדפות (clams) בחמאה ושום, סרטן חום (מוגש קר!), לנגוסטינים ושרימפסים אדומיים ענקיים. הכל בהכנה מינימליסטית שנותנת לאיכות חומרי הגלם לדבר ואוי איך שהם מדברים, לאכול ולבכות על השטויות שמוכרים לנו פה בארץ. כל העניין במאה יורו לשני מטורפים עם עיניים גדולות.
Restaurante A Parreirinha Do Paraíso: טברנה קטנה בשכונת אלפמה, נכנסו לצהריים עם המלצות מגוגל, הצבענו על כמה דגים שעלו על האש. הסרדינים שקיבלנו היו הטובים שאכלתי בחיי. העור שקיבל טיפול עם מלח ולימון קיבל קראנצ'יות נהדרת. הארוחה כללה גם סלט ותפוחי אדמה מבושלים, גאונות בפשטות, הכל ב25 יורו לשני אנשים.
Pão de Canela: בית קפה שמגיש בופה בראנצ' בשבת-ראשון, אופצייה נחמדה בעיר שלא מצטיינת בארוחות בוקר אבל לא משהו שאי אפשר לפספס.
Bistro 100 Maneiras: האכזבה היחידה של הטיול, נסיון ליצור ביסטרו צרפתי עם מנות שמושפעות מהמטבח הפורטוגלי המסורתי. בעיניי זה הרגיש כמו בישול צרפתי ישן וזה לא מה שחיפשתי.
Pastéis de Belém: קלישאה תיירותית שמוכיחה שלפעמים קלישאות מוצדקות. עמידה בתור ארוך בשביל כוסות בצק עם פודינג ביצים? שווה כל שנייה! שחיתות שאין לתאר.
Taberna da Rua das Flores: טברנה היפסטרית קטנה, הגענו בלי הזמנה והציעו לנו לשבת על כריות על סוג של מדרגות וטוב שהסכמנו. כמובן שכיאה להיפסטרים מדובר במנות קטנות לחלוקה ויש בירה ארטסנלית מקומית. דווקא פה הטייק המודרני על המטבח המסורתי היה מעולה, נדגמו נקניקיית דם מעולה עם ברנדי, פרוסות דג לבן צרוב עם צ'ילי ואצות, קוד אנד צ'יפס ובטן חזיר. הכל היה מעניין וטעים, חמישים יורו כולל מוס שוקולד.
Mercado da Ribeira: חלק מהשוק שהוסב לפוד קורט שכולל כ25 דוכנים. השוס הוא שכמה שפים ידועים פתחו פה סניפים. הקונספט הוא הזמנה מאחד הדוכנים, קבלת המנות על מגש וישיבה סביב שולחנות גדולים משותפים. כמובן שיש גם בריי יין ובירה. דגמנו כמה מקומות וניכר שהרמה אינה אחידה. עדיין שווה להגיע בשביל הדוכנים של Henrique Sá Pessoa (קוסקוס עם ריקוטה, לחי חזיר עם פירה בייקון וקייל, עוגת בננה עם רוטב טופי וגלידת תבלינים) וSeaMe (כיסונים מטוגנים במילוי תבשיל צדפות, דיונון בטמפורת דיו שחור).
הערות כלליות:
- הדרך מליסבון מערבה על הים, עד לחוף Guincho מדהימה, מומלץ מאוד לקחת רכב או טוסטוסים כמו שאנחנו עשינו. שעה פלוס לכל כיוון והחוף עצמו מדהים.
- סצינת הבילוי בעיר הזאת מטורפת, למעשה שכונת Barrio Alto הופכת למסיבת רחוב כל לילה עם אינספור בארים קטנים עם מוזיקה חיה.
קראתי הערכות שליסבון עומדת להפוך ליעד התיירותי הגדול הבא, אחרי שהייתי שם אני מבין למה. החלקים העתיקים של העיר יפייפיים, המבטח המסורתי מקסים ונראה שמתחיל להתגבש מטבח מודרני מעניין. המקומיים חביבים ובאופן כללי יש בעיר הזאת חיות מרתקת.
סעו לליסבון, סעו עכשיו, לפני שהיא תוצף בקרוזים של תיירים אמריקאיים.