רשמים ממסע קניות (או כיצד להשתגע)
שלום לכולם, אם חפצה נפשיכם בבידור מסויים לנפש (ולא, לא הכוונה לכרטיס חינם להצגה ביידש של יעקוב בודו פולניות יקירות שלי), קראו נא את המעשייה הבאה. מפאת צנעת הפרט אשמור את שמי במערכת הממוחשבת, רק אתן רמז קט, אני בנה של שושי דור שלישי לדור שני לדור ראשון שעדיין חי וממרר את החיים..., חברתכם באש ובמים של פורום זה עוד מימי יוז´ו הלא הוא יוסף ראלט. להזכיר, המעשייה נכתבה כולה ברוח טובה וקריאתה מומלצת רק לבעלות לב חזק וקר, ומן הסתם כל הגולשות עונות על הקריטריוניןם הנ"ל בעצם היותן פולניות, אז יאללה. היום בבוקר בשעה 06:00 העירה אותי המאמא שלי בתחושת קיץ מתקרב עם כוס קפה למיטתי. איך שראיתי את ספל הקפה אשר נעשתה בחפץ לב, הבנתי שמשהו קרה. הלא לא בכל יום אמא פולנייה מבעאה לבנה ספל קפה ועוד למיטה. מה אנו משוגעים? מי ינקה את הפרקט? מי ירחוץ את הכוס? הלא אין משרתים בבית. איזה קיץ ואיזה נעליים. אמא שלי-שושי חשה את הקיץ כל השנה. "אילו החזאים לא מבינים עניין. גם כן חזאים, היא אומרת טיפת גשם זה חורף בשבילם?" אצלינו זה תורשתי, היא המופרעת ואני המשוגע- חם לנו כל השנה גם בחורף. למעשה, אצלינו יש עונה אחת המתמשכת ונמרחת על כל השנה. כשאר למדתי רפואה בוורשה הייתי המטורף היחידי שיצא את הבניין בחולצת טי-שרט בקור של -20 מעלות. כאשר רצו להזמין לי פסיכיאטר טענתי ש"הכל בסדר" וכי "זה תורשתי". מייד הבינו כי מדובר בפולני אמיתי למרות ששם משפחתי הוא קליין ולא ויטקובסקי או וורשביאק. חברי הטוב הגר בבירה תמיד צוחק עלי שאצלינו אין חלונות ווילונות. "חבל לשים מחסום ולהפריע את זרימת האנרגיה" אומרת אימי הפולניה ההוליסטית. בכלל, המילה הוליסטי נזרקת חופשי בביתינו. עוד דבר שאימי עושה בחשק רב ובחפץ לב (כמעט ולא קיימים כאלה) אם ישנם מעשים שהיא עושה בחפץ לב, זה ללכת להתלונן לוועד הבית שהוא משקה יותר מידי את הגינה או שהלובי מלוכלך. "לא בשביל זה אני משלמת וועד" היא אומרת. מן הון להון אמרה לי אימי שהיא עשתה קצת פאנג שווי (נקיון יסודי בפולנית), ושתבינו נקיון יסודי זו אגירת בגדים ואיחסונם בבוידעם, והיא רוצה לחדש את המלתחה. באותו רגע חרב עלי עולמי ומיד תבינו למה. באותה שנייה שאוזני קלטו את המשפט "חידוש מלתחה" ראיתי את מגהינום מתקרב. ללכת לקניות ועוד של בגדים, עבורי זה סיוט יותר גרוע אפילו מלאכול רגל קרושה (איכס) או געליפטע פיש. סיוט שלא היה ולא נברא. כמובן שניסיתי להשמיע תירוצים שבעיני אימי נחשבו כהבלים והיא כדרכה בקודש החלה עם משפטי ההערכה כגון: אז לאף אחד לא אכפת ממני, כשאתם חולים מי מכין לכם מרק עוף (גם כן מרק, כפית ויטה בכוס מים, חבל על ההשקעה לא? למי אני אעמוד לבשל- העיקר הטעם) ועוד כאילו דברים שבסופו של דבר גורמים לך להבין שאם אתה לא רוצה להיכנס לבוץ שלא תוכל לצאת ממנו כדאי לך להסכים. בלית ברירה, נסענו לאיזור השוק בתל אביב, שם יש את כל חנויות המפעל של כל היצרנים הגדולים והאיכותיים. טרם הגעתינו לחנות טרחה אימי להזכיר לי להתנהג יפה בפומבי ולא לעשות לה בושות. להתייחס למוכרת בכבוד, לא לצעוק, לא לקלל, לא להיכנס עם דברי אוכל ושתייה לחנות ועוד הכנה וכהנה חוקים פנימיים שידועים לי כבר בעוד היותי בתקופת טרום ההריון). כאשר נכנסנו לחנות קיבלה את פנינו מוכרת שמנה כמו פיל, או אס לחשה לי אימי ראה את המוכרת, אם היא לבושה בבגדי החנות יותר טוב שתעבוד במודן- שם מייצרים אוהלים לטיולים. אימי, שהרגישה כי היא יוצאת לקרב, פתחה עוד כפתור בחולצה (והרי שרוולים אין לה כי חם לה כל הזמן). אך העיפה מבט ראשוני בחנות ועוותה את פניה כפי שאכלה סוכריה חמוצה. איזה מבחר. זה בגדים זה, זה זבל ממש. אני שעמדתי מן הצד, מבוייש ויודע את העתיד לקרות, יכולתי לראות בזוית עיני, עשן לבן מיטמר בזרזיף דק מאוזנה הימנית של אימי. אימי שאלה את המוכרת בטון רציני "יש לכם חולצות" והצביעה על החולצה שלבשה כאילו המוכרת דיסלקטית או משהו כזה ואינה יודעת חולצה מהי. היא לא בדיוק המתינה לתשובה והחליטה כי עד שהמוכרת תענה- היא כבר תברר זאת לבד בשיטוט בחנות. להזכירכם, השעה 12:30. כאשר המוכרת אשר הבחינה כי אימי צריכה עזרה (כך חשבה לתומה), אך מי שמכיר את אמא שלי יודע שאף פעם היא לא צריכה עזרה. כאשר היא הולכת לקנות דבר מה היא צריכה עזרה רק בנקודה אחת מצד המוכרת "תרחמי עלי בבקשה בתשלום", שבעל הבית ירוויח פחות, מה קרה אצל השכנה זה עולה פחות גרוש היא אומרת. בטרם מיצמצתי בעיני, אמרה אימי שהכל זבל. מכאן ידעי שהעניינים הולכים ומסתכבים, וכמו תמיד הייתי מוכן לכך. דבר ראשון שאמרה אימי הוא שהסחורה למעלה וכי היא אינה מגיעה. המוכרת אמרה באדיבות רבה (וזאת לפני שידעה כי היא הולכת לאחר לסעודת השבת ולהישאר שעות נוספות בחנות בנסיון לעזור לאימי לרכוש חולצה) שתקרא לה לגבי כל פריט הנראה לה והיא תוריד אותו עם מקל. לאחר שעברה על כל החולצות בעיניים ועדיין לא מדדה אף אחת, אמרה כי הבד לא טוב. "זה בד שלא מעביר אוויר", אני לא יכולה ללכת עם זה. "ממה עושים היום חולצות, מברזנט?" חולירע, אני, ואין מומחה ממני בבדים, ותזכרו שאין לי קרוב משפחה פרסי מיששתי בארוטיות מה את כל הבדים בנסיון לאתר כאילו עבור אימי. לא חשוב שהצטיירתי בעיני המוכרת כמשוגע- אך מה לעשות. כאשר מצאתי כמה חולצות, עברה אימי לשלב ב´ בטיעוניה ואמרה "הן מקושקשות מידי". זה לנערות, זה לא לטעמי. אדם שפוי שהיה מסתכל מן הצד, היה אומר לעצמו בנקודה זו "הנה לקוחה משוגעת נוספת שלא רוצה לקנות אלא לבלבל את המוח". אבל אימי, שכן רצתה חולצה, אך יחד עם זאת סחטה מהמוכרת את כוס מיץ התפוזים ששתתה בארוחת הבוקר המשיכה. זאת חשופה מידי, אני כבר לא בת 18, מה הם חושבים להם, סוטים שכמותם. כאשר הראיתי לה חולצה לבנה פרחונית הנידה את ידה כ"לא" מוחלט בביטול בטענה" לאן אני אלך עם זה" לעבודה? הבוס שלי לא שווה את זה. אם הוא היה משלם לי לפי הלבוש שלי כבר הייתי מליונרית. אני לא קונה בגדים לעבודה. ולא ליום אחד. למכנס אלגנטי שחור אמרה כי הוא מיוצר מאותו החומר של חליפות חלל. לא מעביר אוויר כלל, וגם בצבע שחור. נורא ואיום. לגבי חולצה כתומה אחרת, עוד לא הספקתי להצביע עליה וכבר אמרה אימי לא בביטול מוחלט. לשאלתי "למה לא", אמרה המחיר. אמרתי לה שאפילו לא הסתכלה על התוית אז איך היא יכולה לדעת מה המחיר? אימי ענתה לי "התווית נראית יוקרתית מידי" כל אדיוט היה מסיק מכך שהחולצה יקרה, אתה לא חושב? אני, בנקודה זו של היום, כבר הפסקתי לחשוב. וכך, מתרוץ לתירוץ מטענה לטענה, יצאה אימי לאחר שעתיים עם 6 חולצות ו- 2 מכנסיים ב- 787 ש"ח!!!!!!!!!!!!! והכל סוג א´ ועונת קייץ. למרות כל זאת, האמא שלי היא הכי כייפית, וגזעית בעולם, מילים לא יוכלו לתאר אותה כי היא משהו נדיר ביותר, פולניה עם לב, ולב חם ואוהב ומפרגן...
שלום לכולם, אם חפצה נפשיכם בבידור מסויים לנפש (ולא, לא הכוונה לכרטיס חינם להצגה ביידש של יעקוב בודו פולניות יקירות שלי), קראו נא את המעשייה הבאה. מפאת צנעת הפרט אשמור את שמי במערכת הממוחשבת, רק אתן רמז קט, אני בנה של שושי דור שלישי לדור שני לדור ראשון שעדיין חי וממרר את החיים..., חברתכם באש ובמים של פורום זה עוד מימי יוז´ו הלא הוא יוסף ראלט. להזכיר, המעשייה נכתבה כולה ברוח טובה וקריאתה מומלצת רק לבעלות לב חזק וקר, ומן הסתם כל הגולשות עונות על הקריטריוניןם הנ"ל בעצם היותן פולניות, אז יאללה. היום בבוקר בשעה 06:00 העירה אותי המאמא שלי בתחושת קיץ מתקרב עם כוס קפה למיטתי. איך שראיתי את ספל הקפה אשר נעשתה בחפץ לב, הבנתי שמשהו קרה. הלא לא בכל יום אמא פולנייה מבעאה לבנה ספל קפה ועוד למיטה. מה אנו משוגעים? מי ינקה את הפרקט? מי ירחוץ את הכוס? הלא אין משרתים בבית. איזה קיץ ואיזה נעליים. אמא שלי-שושי חשה את הקיץ כל השנה. "אילו החזאים לא מבינים עניין. גם כן חזאים, היא אומרת טיפת גשם זה חורף בשבילם?" אצלינו זה תורשתי, היא המופרעת ואני המשוגע- חם לנו כל השנה גם בחורף. למעשה, אצלינו יש עונה אחת המתמשכת ונמרחת על כל השנה. כשאר למדתי רפואה בוורשה הייתי המטורף היחידי שיצא את הבניין בחולצת טי-שרט בקור של -20 מעלות. כאשר רצו להזמין לי פסיכיאטר טענתי ש"הכל בסדר" וכי "זה תורשתי". מייד הבינו כי מדובר בפולני אמיתי למרות ששם משפחתי הוא קליין ולא ויטקובסקי או וורשביאק. חברי הטוב הגר בבירה תמיד צוחק עלי שאצלינו אין חלונות ווילונות. "חבל לשים מחסום ולהפריע את זרימת האנרגיה" אומרת אימי הפולניה ההוליסטית. בכלל, המילה הוליסטי נזרקת חופשי בביתינו. עוד דבר שאימי עושה בחשק רב ובחפץ לב (כמעט ולא קיימים כאלה) אם ישנם מעשים שהיא עושה בחפץ לב, זה ללכת להתלונן לוועד הבית שהוא משקה יותר מידי את הגינה או שהלובי מלוכלך. "לא בשביל זה אני משלמת וועד" היא אומרת. מן הון להון אמרה לי אימי שהיא עשתה קצת פאנג שווי (נקיון יסודי בפולנית), ושתבינו נקיון יסודי זו אגירת בגדים ואיחסונם בבוידעם, והיא רוצה לחדש את המלתחה. באותו רגע חרב עלי עולמי ומיד תבינו למה. באותה שנייה שאוזני קלטו את המשפט "חידוש מלתחה" ראיתי את מגהינום מתקרב. ללכת לקניות ועוד של בגדים, עבורי זה סיוט יותר גרוע אפילו מלאכול רגל קרושה (איכס) או געליפטע פיש. סיוט שלא היה ולא נברא. כמובן שניסיתי להשמיע תירוצים שבעיני אימי נחשבו כהבלים והיא כדרכה בקודש החלה עם משפטי ההערכה כגון: אז לאף אחד לא אכפת ממני, כשאתם חולים מי מכין לכם מרק עוף (גם כן מרק, כפית ויטה בכוס מים, חבל על ההשקעה לא? למי אני אעמוד לבשל- העיקר הטעם) ועוד כאילו דברים שבסופו של דבר גורמים לך להבין שאם אתה לא רוצה להיכנס לבוץ שלא תוכל לצאת ממנו כדאי לך להסכים. בלית ברירה, נסענו לאיזור השוק בתל אביב, שם יש את כל חנויות המפעל של כל היצרנים הגדולים והאיכותיים. טרם הגעתינו לחנות טרחה אימי להזכיר לי להתנהג יפה בפומבי ולא לעשות לה בושות. להתייחס למוכרת בכבוד, לא לצעוק, לא לקלל, לא להיכנס עם דברי אוכל ושתייה לחנות ועוד הכנה וכהנה חוקים פנימיים שידועים לי כבר בעוד היותי בתקופת טרום ההריון). כאשר נכנסנו לחנות קיבלה את פנינו מוכרת שמנה כמו פיל, או אס לחשה לי אימי ראה את המוכרת, אם היא לבושה בבגדי החנות יותר טוב שתעבוד במודן- שם מייצרים אוהלים לטיולים. אימי, שהרגישה כי היא יוצאת לקרב, פתחה עוד כפתור בחולצה (והרי שרוולים אין לה כי חם לה כל הזמן). אך העיפה מבט ראשוני בחנות ועוותה את פניה כפי שאכלה סוכריה חמוצה. איזה מבחר. זה בגדים זה, זה זבל ממש. אני שעמדתי מן הצד, מבוייש ויודע את העתיד לקרות, יכולתי לראות בזוית עיני, עשן לבן מיטמר בזרזיף דק מאוזנה הימנית של אימי. אימי שאלה את המוכרת בטון רציני "יש לכם חולצות" והצביעה על החולצה שלבשה כאילו המוכרת דיסלקטית או משהו כזה ואינה יודעת חולצה מהי. היא לא בדיוק המתינה לתשובה והחליטה כי עד שהמוכרת תענה- היא כבר תברר זאת לבד בשיטוט בחנות. להזכירכם, השעה 12:30. כאשר המוכרת אשר הבחינה כי אימי צריכה עזרה (כך חשבה לתומה), אך מי שמכיר את אמא שלי יודע שאף פעם היא לא צריכה עזרה. כאשר היא הולכת לקנות דבר מה היא צריכה עזרה רק בנקודה אחת מצד המוכרת "תרחמי עלי בבקשה בתשלום", שבעל הבית ירוויח פחות, מה קרה אצל השכנה זה עולה פחות גרוש היא אומרת. בטרם מיצמצתי בעיני, אמרה אימי שהכל זבל. מכאן ידעי שהעניינים הולכים ומסתכבים, וכמו תמיד הייתי מוכן לכך. דבר ראשון שאמרה אימי הוא שהסחורה למעלה וכי היא אינה מגיעה. המוכרת אמרה באדיבות רבה (וזאת לפני שידעה כי היא הולכת לאחר לסעודת השבת ולהישאר שעות נוספות בחנות בנסיון לעזור לאימי לרכוש חולצה) שתקרא לה לגבי כל פריט הנראה לה והיא תוריד אותו עם מקל. לאחר שעברה על כל החולצות בעיניים ועדיין לא מדדה אף אחת, אמרה כי הבד לא טוב. "זה בד שלא מעביר אוויר", אני לא יכולה ללכת עם זה. "ממה עושים היום חולצות, מברזנט?" חולירע, אני, ואין מומחה ממני בבדים, ותזכרו שאין לי קרוב משפחה פרסי מיששתי בארוטיות מה את כל הבדים בנסיון לאתר כאילו עבור אימי. לא חשוב שהצטיירתי בעיני המוכרת כמשוגע- אך מה לעשות. כאשר מצאתי כמה חולצות, עברה אימי לשלב ב´ בטיעוניה ואמרה "הן מקושקשות מידי". זה לנערות, זה לא לטעמי. אדם שפוי שהיה מסתכל מן הצד, היה אומר לעצמו בנקודה זו "הנה לקוחה משוגעת נוספת שלא רוצה לקנות אלא לבלבל את המוח". אבל אימי, שכן רצתה חולצה, אך יחד עם זאת סחטה מהמוכרת את כוס מיץ התפוזים ששתתה בארוחת הבוקר המשיכה. זאת חשופה מידי, אני כבר לא בת 18, מה הם חושבים להם, סוטים שכמותם. כאשר הראיתי לה חולצה לבנה פרחונית הנידה את ידה כ"לא" מוחלט בביטול בטענה" לאן אני אלך עם זה" לעבודה? הבוס שלי לא שווה את זה. אם הוא היה משלם לי לפי הלבוש שלי כבר הייתי מליונרית. אני לא קונה בגדים לעבודה. ולא ליום אחד. למכנס אלגנטי שחור אמרה כי הוא מיוצר מאותו החומר של חליפות חלל. לא מעביר אוויר כלל, וגם בצבע שחור. נורא ואיום. לגבי חולצה כתומה אחרת, עוד לא הספקתי להצביע עליה וכבר אמרה אימי לא בביטול מוחלט. לשאלתי "למה לא", אמרה המחיר. אמרתי לה שאפילו לא הסתכלה על התוית אז איך היא יכולה לדעת מה המחיר? אימי ענתה לי "התווית נראית יוקרתית מידי" כל אדיוט היה מסיק מכך שהחולצה יקרה, אתה לא חושב? אני, בנקודה זו של היום, כבר הפסקתי לחשוב. וכך, מתרוץ לתירוץ מטענה לטענה, יצאה אימי לאחר שעתיים עם 6 חולצות ו- 2 מכנסיים ב- 787 ש"ח!!!!!!!!!!!!! והכל סוג א´ ועונת קייץ. למרות כל זאת, האמא שלי היא הכי כייפית, וגזעית בעולם, מילים לא יוכלו לתאר אותה כי היא משהו נדיר ביותר, פולניה עם לב, ולב חם ואוהב ומפרגן...
