רשמים ראשוניים עונה 6
בשעה טובה התחלנו אני והבן לצפות בעונה 6. כל הסופ"ש הקדשנו לזה, היה מה זה כייף, עם ארוחות בין לבין שבהן אנחנו דנים במה שצפינו.
היה גם מעצבן, כי הוא כבר ראה עונה זו, ולא היתה לו סבלנות כבר. עשינו לא מעט הפסקות.
מעצבן גם לצפות בזה באיכות הקלטה רגילה בממיר, אחרי שמתרגלים לבלו ריי. אני חושבת אולי לרכוש גם עונה זו בבלו ריי.
לעונה 6!
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אז ככה: הכל טס שם מהר כל כך, שהייתי צריכה לראות שני פרקים ראשונים, פעמיים.
שני הפרקים הראשונים הם באמת וואו. מאט סמית' הוא הדוקטור המוצלח ביותר מבחינתי. אני חושבת שזו נשמתו האמיתית של הדוקטור. לולא היה כזה "מאט סמית'י", הוא לא היה מצליח להציל כל פעם את העולם ממשהו.
הזוג רורי ואיימי, הממ, איך זה שכל פעם אחד מהם ממש מת, בדרך כלל רורי, והשני מתאבל עליו בכי קורע לב? דיי נו, הבנו שהוא חיכה לה 2000 שנה, כמה עוד תשחקו עם הטריק הזה כדי למגנט את הצופים בדמעות למסך? אנסה להתעלם להבא.
הפרק עם הפיראטים, לא היה מי יודע מה, אבל אהבתי את הרעיון בסוף, של הספינה הזו בחלל. אני מאד מקווה שנפגוש אותם שוב. גם השחקנית Lily Cole אהובה עלי, זו שגילמה את ה"רופאה", שיחקה ב-The Imaginarium of Doctor Parnassus - אשמח לראותה שוב. יש לה פנים מוזרות עד חשד ובאותה מידה גם יפות, היא מתאימה בול לתפקיד.
הפרק עם נשמת הטרדיס, וואו, חייכתי לכל אורכו, למעט הקטעים בהם the house התעלל באיימי-רורי (רוריימי?).
אני לא יודעת אם הפרק הזה טוב עד כדי כך, יתכן שבשל הרעיון של שיחה פנים מול פנים בין הדוקטור לטרדיס שלו, אני לא מצליחה לראות פגמים בפרק הזה. זה היה כל כך מתבקש שהם באמת ייפגשו יום אחד וישוחחו.
לגבי הבימאי Toby Haynes - אני חושבת שכל פרק שהוא נגע בו, יצא מופת. יצירת מופת, בלי קשר ל-Steven Moffat.
ביים אני שני הפרקים שסוגרים את עונה 5 ואת שני הפרקים שפותחים את עונה 6, אשר השאירו אותי בפה פעור לרוב. הוא גם ביים את קריסמס קארול, זה היה המפגש הראשון שלי עם הדוקטור, אחריו השכנעתי לקנות ולצפות בסדרה. אני לא רואה שהוא ביים משהו בעונה 7 וזה לא משמח אותי. אבל - נחיה ונראה.
בשעה טובה התחלנו אני והבן לצפות בעונה 6. כל הסופ"ש הקדשנו לזה, היה מה זה כייף, עם ארוחות בין לבין שבהן אנחנו דנים במה שצפינו.
היה גם מעצבן, כי הוא כבר ראה עונה זו, ולא היתה לו סבלנות כבר. עשינו לא מעט הפסקות.
מעצבן גם לצפות בזה באיכות הקלטה רגילה בממיר, אחרי שמתרגלים לבלו ריי. אני חושבת אולי לרכוש גם עונה זו בבלו ריי.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אז ככה: הכל טס שם מהר כל כך, שהייתי צריכה לראות שני פרקים ראשונים, פעמיים.
שני הפרקים הראשונים הם באמת וואו. מאט סמית' הוא הדוקטור המוצלח ביותר מבחינתי. אני חושבת שזו נשמתו האמיתית של הדוקטור. לולא היה כזה "מאט סמית'י", הוא לא היה מצליח להציל כל פעם את העולם ממשהו.
הזוג רורי ואיימי, הממ, איך זה שכל פעם אחד מהם ממש מת, בדרך כלל רורי, והשני מתאבל עליו בכי קורע לב? דיי נו, הבנו שהוא חיכה לה 2000 שנה, כמה עוד תשחקו עם הטריק הזה כדי למגנט את הצופים בדמעות למסך? אנסה להתעלם להבא.
הפרק עם הפיראטים, לא היה מי יודע מה, אבל אהבתי את הרעיון בסוף, של הספינה הזו בחלל. אני מאד מקווה שנפגוש אותם שוב. גם השחקנית Lily Cole אהובה עלי, זו שגילמה את ה"רופאה", שיחקה ב-The Imaginarium of Doctor Parnassus - אשמח לראותה שוב. יש לה פנים מוזרות עד חשד ובאותה מידה גם יפות, היא מתאימה בול לתפקיד.
הפרק עם נשמת הטרדיס, וואו, חייכתי לכל אורכו, למעט הקטעים בהם the house התעלל באיימי-רורי (רוריימי?).
אני לא יודעת אם הפרק הזה טוב עד כדי כך, יתכן שבשל הרעיון של שיחה פנים מול פנים בין הדוקטור לטרדיס שלו, אני לא מצליחה לראות פגמים בפרק הזה. זה היה כל כך מתבקש שהם באמת ייפגשו יום אחד וישוחחו.
לגבי הבימאי Toby Haynes - אני חושבת שכל פרק שהוא נגע בו, יצא מופת. יצירת מופת, בלי קשר ל-Steven Moffat.
ביים אני שני הפרקים שסוגרים את עונה 5 ואת שני הפרקים שפותחים את עונה 6, אשר השאירו אותי בפה פעור לרוב. הוא גם ביים את קריסמס קארול, זה היה המפגש הראשון שלי עם הדוקטור, אחריו השכנעתי לקנות ולצפות בסדרה. אני לא רואה שהוא ביים משהו בעונה 7 וזה לא משמח אותי. אבל - נחיה ונראה.
