אגדה בספר הזוהר מספרת על כך
שלפני שאלוהים ברא את העולם ירדו עשרים ושתיים אותיות האלף בית העברי החרוטות על כתרו והתקבצו סביבו.
אחת אחרי השנייה ניסו לשכנעו כי בריאת העולם תיווצר דרכן. מהאות תו ועד האות גימל,
ניסתה כל אחת מהן לשכנע את אלוהים כי היא זו הראויה לכבוד זה – אך לא הצליחו במשימתן.
לבסוף נותרו שתיים: האותיות בית ואלף.
בית טענה כי העולם ראוי שייברא דרכה מכיוון שכל שוכני ארץ מברכים את אלוהים במילה "ברוך", המתחילה בה.
"אמן", ענה אלוהים, "כך יהה". הוא ברא את העולם, ככתוב "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ...".
עתה פנה אלוהים לאות אלף ואמר: "מדוע לא הצגת עצמך לפני כמו יתר האותיות?"
אלף ענתה ואמרה: "לא אני זו שאבקש מבורא העולם לשנות את דעתו לאחר שהעניק כבוד לאחת מאלה הסרות לפקודתו".
אלוהים ענה לה: "הו אלף אלף, על אף שבחרתי באות בית לסייע בידי בבריאת העולם, תזכי גם את לכבוד".
בשל צניעותה, זכתה האות אלף להיות האות הראשונה הפותחת את עשרת הדברות.
אבולעפיה מייחס לאותיות העבריות ערך מיסטי. ובצדק.
שיטתו מאוד מעניינת ומסקרנת.
אוריאל, הרמב"ם אומר: "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר".
מה, כל הנביאים היו מושלמים באלה המידות?