ר' אושר זצ"ל
אבי החסד בדורינו!-אבי יתומים ואלמנות ושבורי לב הגה"צ הנשגב ר' אשר פריינד זי"ע! גרגרים על אותו צדיק נשגב ואיש חסד מדהים אשר נלקח מעמנו במוצאי יום הכיפורים שנה זו בירושלים של ימים עברו סיפרו כי ב"חיידר" במאה שערים למדו שלושה ילדים אצל אותו הרעבע. הגאונים ר' שלמה אירבך, ר' בנימין רבינוביץ ור' אושר פרויינד.שכר צדיקים וקדושים לברכה. וידעו כולם לומר שהעולם מושתת על יסודותיה של כיתה זו. ר' שלמה זלמן אוירבך כבר בילדותו היה עמוד התורה ר' בנימין רבינוביץ הצדיק היה עמוד העבודה. ור' אושר אשר כבר מקטנותו ממש היה עמוד החסד. כך, מאז היותו ילד הרגיש שלכך נועד. לגמול חסד. (וכל זאת לא בא לומר חלילה כי מי שהיה עמוד התורה או התפילה לא היה מושלם בשלושת העמודים. אלא באיזו מידה בלטה אישות אותם גדולים אשר כיסתה על הרבה ממעלותיהם...) "זה לא ש-בחסד היתה ידו של ר' אושר חזקה ובשאר דברים לא עמד איתן ר' אושר לא חפץ כלל ועיקר שייצא לו שם של "בעל חסד גדול", אך נוח לו היה להסתתר באצטלת בעל החסד, כששוכחים כולם מי הנושא באצטלא זו כשדמותו הענקית חבויה היטב בתוך תדמית זו". החסד טבוע בדמו החסד היה טבוע בדמו כאוויר לנשימה. הוא לא יכל בלי חסד אימפריית החסד שהקים בשתי ידיו. הרבה לפני עידן אגודות החסד, לפני עשרות שנים הקים את מפעלי יד עזרה. ועוד 15 שנה קודם לכן פעל ר' אושר כארגות חסד בלתי רשמי. ניתן היה לראות את הרב אושר נושא על גבו שק תפוחי אדמה למשפחה נזקקת או מתרוצץ בין סבלים שיסחבו מקרר למשפכה ברוכת ילדים בבתי ראנד. שנא את הכבוד הכבוד והשררה היו רחוקים ממשנת חייו של ר' אושר כרחוק מזרח ממערב. הוא סלד מן הכבוד המדומה בתכלית. ולא סבל את כל גינוני הכבוד הנפוץ בעולם החומרי בו אנו נמצאים.... מעולם לא רצה שיהיה כתוב עליו בעיתון, שתודפס תמונה שלו, שמישהו ידבר אליו כאל אדם חשוב, שינהגו בו גינוני רבנות. גם כשהיה מחליט שיש צורך לקבל בביתו את אחד מגדולי ישראל, ניסה בכל יכולתו להשפיל את עצמו לפני הגיעו של אותו גדול לבית, היה מוריד את החליפה, לעיתים אף היה עוטה חולצה קצרה שלא ירגישו, שלא יטעו לחשוב שיש כאן ענק שבענקים שגדולי ישראל באים להתייעץ עמו.
אבי החסד בדורינו!-אבי יתומים ואלמנות ושבורי לב הגה"צ הנשגב ר' אשר פריינד זי"ע! גרגרים על אותו צדיק נשגב ואיש חסד מדהים אשר נלקח מעמנו במוצאי יום הכיפורים שנה זו בירושלים של ימים עברו סיפרו כי ב"חיידר" במאה שערים למדו שלושה ילדים אצל אותו הרעבע. הגאונים ר' שלמה אירבך, ר' בנימין רבינוביץ ור' אושר פרויינד.שכר צדיקים וקדושים לברכה. וידעו כולם לומר שהעולם מושתת על יסודותיה של כיתה זו. ר' שלמה זלמן אוירבך כבר בילדותו היה עמוד התורה ר' בנימין רבינוביץ הצדיק היה עמוד העבודה. ור' אושר אשר כבר מקטנותו ממש היה עמוד החסד. כך, מאז היותו ילד הרגיש שלכך נועד. לגמול חסד. (וכל זאת לא בא לומר חלילה כי מי שהיה עמוד התורה או התפילה לא היה מושלם בשלושת העמודים. אלא באיזו מידה בלטה אישות אותם גדולים אשר כיסתה על הרבה ממעלותיהם...) "זה לא ש-בחסד היתה ידו של ר' אושר חזקה ובשאר דברים לא עמד איתן ר' אושר לא חפץ כלל ועיקר שייצא לו שם של "בעל חסד גדול", אך נוח לו היה להסתתר באצטלת בעל החסד, כששוכחים כולם מי הנושא באצטלא זו כשדמותו הענקית חבויה היטב בתוך תדמית זו". החסד טבוע בדמו החסד היה טבוע בדמו כאוויר לנשימה. הוא לא יכל בלי חסד אימפריית החסד שהקים בשתי ידיו. הרבה לפני עידן אגודות החסד, לפני עשרות שנים הקים את מפעלי יד עזרה. ועוד 15 שנה קודם לכן פעל ר' אושר כארגות חסד בלתי רשמי. ניתן היה לראות את הרב אושר נושא על גבו שק תפוחי אדמה למשפחה נזקקת או מתרוצץ בין סבלים שיסחבו מקרר למשפכה ברוכת ילדים בבתי ראנד. שנא את הכבוד הכבוד והשררה היו רחוקים ממשנת חייו של ר' אושר כרחוק מזרח ממערב. הוא סלד מן הכבוד המדומה בתכלית. ולא סבל את כל גינוני הכבוד הנפוץ בעולם החומרי בו אנו נמצאים.... מעולם לא רצה שיהיה כתוב עליו בעיתון, שתודפס תמונה שלו, שמישהו ידבר אליו כאל אדם חשוב, שינהגו בו גינוני רבנות. גם כשהיה מחליט שיש צורך לקבל בביתו את אחד מגדולי ישראל, ניסה בכל יכולתו להשפיל את עצמו לפני הגיעו של אותו גדול לבית, היה מוריד את החליפה, לעיתים אף היה עוטה חולצה קצרה שלא ירגישו, שלא יטעו לחשוב שיש כאן ענק שבענקים שגדולי ישראל באים להתייעץ עמו.