שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה

[מוגג]

שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה

מסביב - אביב אבק המצות מתאבך וניחוח האלרגיות באוויר. זה הזמן לפתוח את מגילת שיר השירים ולהיזכר בפסוקים המרטיטים שלו. הדוד והרעיה, צרור המור הכרמים והעדרים הרי הלבנון שניר וחרמון תאמי הצביה ודילוגי העופר גפן, רימונים וגינת אגוז. משוררים רבים שאלו ביטויים ושיבצו ביצירותיהם את מכמני המגילה. הגדיל לעשות מאיר אריאל ש"גנב" שורות שלמות ושיבצם מחדש ואף קרא להם בשם "שיר גנוב" שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכייך כמו חלאים מעשי ידי אומן. שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך שררך אגן הסהר, אל יחסר המזג, בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים. שני שדייך כשני עופרים תאמי צביה. שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך צווארך כמגדל השן, עינייך בריכות בחשבון על שער בת רבים. אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, ראשך עלייך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים זאת קומתך דמתה לתמר ושדייך לאשכולות אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו ויהיו נא שדייך כאשכולות הגפן וריח אפך כתפוחים. וחיכך כיין הטוב, הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. גם עידן רייכל ציטט אך הוא התעקש לשיר "הינֵך יפה" משום מה. אני אוהב את "שַׁלָּמָה" מילה כזאת מושלמת כאילו שואלת אך בעצם מתריסה. מאוד עגולה אך עדיין מסתורית וכמובן מגלמת בתוכה את שמו של מי שכל איש יודע מה שלומו והשיר שלו הוא. אז מה אתם מוצאים בשיר השירים? הביאו את הביטוי החביב עליכם ונדעהו. נסו גם להסביר מדוע תחבבהו. חג אביב שמח!

-------------------

 

[אוֹחַ]

אני חושב שהסוף:

בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים. סוף מושלם. ואת זה דווקא היא (גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם) אומרת - כמשלחת אותו לחופשי, כמבינה שאין פתרון אחר לפלונטר הזה. ניתן ממש לחוש את החופש, את איבוד הראש: תן קודם לברוח - בלי להקדיש מחשבה יתרה לשיקולים של 'בעד ונגד' - אח"כ נראה מה הלאה... להסביר למה אני אוהב את זה? למה מה-זה פה? פורום הפרשות? אה, רציתי גם להזכיר לכם שגנגי ישנה וליבה ער...

 

[גנגי]

מייד אני הולכת לישון

ולהשאיר את ליבי ער. אני ישנה ולבי ער - אני מרגישה בו את עורק החיים הפועם בעוז, את טעם החיים, את הסיבה לקום בבוקר, את המים הגנובים, את דפיקות הגשם על החלון, את ריחה של האהבה כמו את ריחו של היסמין הפורח. בלי התחושה הזאת לא הייתי רואה טעם להמשיך הלאה. אלו המילים שפותחות את החלק שבעיניי הוא האירוטי ביותר בשיר השירים: ב אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה ג פָּשַׁטְתִּי אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם ד דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו ה קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי החל מפשיטת הכתונת, דרך רחיצת הרגליים – שניתן לראות בה סמל לקבלה שלמה, להתעסקות גופנית אירוטית, לניחוחיות ולרעננות ואפילו לבתוליות (לאו דווקא בהקשר הגופני) - אל האהוב ששלח ידו מן החור ומעיי המו עליו, הידיים הנוטפות מור, ועד הנפש היוצאת למשמע קולו. אבל אייהו? רב הנסתר על הגלוי. הנה שוב האירוטיקה במיטבה: רמיזות, מסתורין, קורטוב של עמימות - מסעירים יותר מדברים מפורשים וגלויים.

 

[hillelg]

הרי שלי

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ-שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. פסוק שמראה יופי וריחוק גם יחד, ובעצם מסכם את שיר השירים כולו. וגם זה: עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ; הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ; הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ - קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. שוב היופי, שוב הכמיהה, שוב הריחוק. בדיוק כמו 'ברח דודי'.

 

[shellyland]

כתפוח בין עצי היער

הוא בין הבנים אם יבוא הו לגני יאכל מהפרי כתפוח בין עצי היער הוא בין הבני אם יבוא הגידו לו: חולת אהבה אני! אני מתלבטת בין "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" לבין "פתחתי אני לדודי ודודי חמק ועבר נפשי יצאה בדברו ביקשתיהו ולא מצאתיו קראתיהו ולא ענני". למה? הראשון, למרות שאני לו בטוחה שאני באמת מבינה אתו, יש בו משהו מאוד נכון בעיני. קשה לי להסביר. השני, על כל הקונוטציות המיניות הקודמות לו, מתוך הזדהות אני מניחה.

 

[גנגי]

שמת לב

שאין בין השיר שציטטת לבין מה שבאותו קישור כמעט ולא כלום?

 

[shellyland]

כן. ../images/Emo6.gif נפלאות השירונט, יו נואו.

רוצה לנחש איזו גירסה מדוייקת יותר? (רמז: אנחנו מכירים אנשים שמכירים אנשים

)

 

[גנגי]

אנחנו?

התכוונת לך ולאמא שלי ולאמא של זה שמאוהב בסוסה האנגלית ההיא?

 

[shellyland]

מה זה מגדל הלבנון?

 

[אוֹחַ]

זה לא 'הבופור' במקרה? אם לא, אז

זה החרמון (צופה פני דמשק).

 

[שבולת ירוקת העין]

הייתי מצטרפת להלל

עם הנשקפה כמו שחר, אבל הוא הקדימני וכדי להיות מקורית: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה יש כאן משחק בין השניים על הגלוי והנסתר, יש מתח בין ביישנות והיסתרות לבין חשיפה והתגלות. בין השקט והחושך שבמסתור לבין הקול והמראה שבַּגלוי.

 

[shellyland]

גם אתם הייתם שרים

ב"אל המעיין" - כי קולך ערב כקירקור עורב?

 

[גנגי]

כן.

 

[צימעס]

למה - אתם הייתם שרים אחרת?

 

[אוֹחַ]

לא. היינו ילדים, לא דבילים.

סתם. כן.

 

[שירה בלטר]

מותר שלושה?

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. א עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת--אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. ג מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם. ד כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ--עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי. ה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. -אל רובם, אגב, התוודעתי דרך מוזיקה.