שאור בן-בית

זה באמת עניין של טעם! אני ממש אוהבת את הטעם החמצמץ

אבל יש אנשים שזה לא טעים להם.
מה שכן, ללחם של פעם היה טעם אחר לגמרי... אני חושבת שלעולם לא אצליח לשחזר את לחם הקימל של הילדות
 
שאור בן-בית

אמ;לק: כיף לגדל שאור, לא סיפור גדול, ויוצא לחם ממש טעים !


לפני כחודשיים התחלתי לגדל שאור. הרשת מלאה עצות ומדריכים ובפייסבוק יש קבוצות שאור ייעודיות (דרך אגב מיקי ראיתי גם קישור לקבוצה של שאור ללא גלוטן!)!
החלטתי ללכת על הכי פשוט (בלי הקטע של להשרות צימוקים ולסנן תולעים למשל): רק קמח שיפון ומים. בצנצנת גדולה, מכוסה בבד דק (שגזרתי מחולצה דקיקה שעבר זמנה) מחוזק בגומיה. רק העיסה הראשונית היתה שיפון. אח"כ הוספתי חיטה וכוסמין לפי מה שהיה זמין.
בעשרה הימים הראשונים טיפלתי בו מדי יום. אחר כך מדי שבוע, והשתמשתי רק בתור סטארטר/ראש עיסה, בתוספת שמרים יבשים. מה זה הטיפול: ביומיים הראשונים מערבבים ומחכים לראות פעילות שמרים כלומר בועות. ואז כל יום מוציאים חלק מהעיסה ומוסיפים (מאכילים) מים וקמח. אחרי שבוע/עשרה ימים של טיפול יומי, מעבירים למקרר. וכל שבוע מוציאים כוס (אני לא מסוגלת לזרוק אז תמיד השתמשתי בלחם כחלק מהקמח;מים), מחזירים כוס קמח וכוס מים. מערבבים, משאירים על השיש כ10 שעות, מחזירים למקרר. וחוזר חלילה!

בשבוע שעבר הכנתי לחם ראשון על בסיס שאור .
הכנתי את הבצק וכעבור שעה ראיתי שהוא פשוט לא תופח! עברו ארבע שעות ולא קרה כלום. כבר חשבתי שהשאור לא מספיק חזק, אבל השארתי את הבצק בקערה.
למחרת (!!) היה לי בצק תפוח מדהים!
עיצוב, התפחה ואפייה.
והתוצאה: עשר!
לחם חמצמץ כמו הלחם האחיד של ילדותי! עם קרום מתפצפץ. תענוג.
אני יודעת שבלי תמונות זה לא משכנע אבל לא נותרה פרוסה ולא נותר פירור!
המשך יבוא
 
למעלה