מ
מנסה להיות אופטימית 8
Guest
היי, זקוק להתייעצות - בת 39, הריון ספונטני לפני 4 שנים שנקלט בקלות בניסיון הראשון. אחרי חצי שנה של נסיונות כניסה להריון ללא הצלחה (הריון כימי אחד) פנינו לרופאת פוריות. בדיקת זרע של הבנזוג תקינה. פרופיל הורמונלי שלי תקין (או כמו שהרופאה הגדירה אותו-סופר דופר תקין). ניסינו שתי הזרעות ללא הורמונים פרט לאוביטרל לתיזמון ההזרעה. אחרי שזה לא צלח הרופאה הפנתה אותי לצילום רחם. ביצעתי אצל דר טוגנרייך, להלן התוצאה: ״מימין מעבר ופיזור תקינים, משמאל מודגם סקטוסלפינגס״. בעקבות הממצא הופניתי ישירות ל-ivf, שם נאמר לי שנעשה שני סבבים ואם לא יצלחו אצטרך לשקול כריתת החצוצרה השמאלית. סבב ivf ראשון: מנופור 225 מהיום השני למחזור, בשילוב אורגלוטרן מהיום השביעי למחזור, אוביטרל לתיזמון שאיבה. נשאבו 7 ביציות, 3 הפריות טובות, הוחלט לגדל ליום 5. ביום ההחזרה שרד רק עובר 1. הסבב הסתיים ההריון כימי לצערי. בסבב שני (מיד במחזור העוקב, ללא הפסקה) ניתן פרוטוקול כמעט זהה, רק מינון המנופור הועלה ל-250. נשאבו 9 ביציות אך ללא הפריות כלל. במעבדה נאמר שהביציות היו ״לא יפות״, עם מראה לא אחיד ונראו לא תקינות. הרופאה הגיעה למסקנה שאולי ההורמונים אינם מיטיבים עם הביציות שלי ורוצה לנסות בסבב הבא שאיבה על בסיס מחזור טבעי, כלומר ללא הורמונים בכלל פרט לאוביטרל לתיזמון השאיבה. אני תוהה אם זו ההחלטה הנכונה, חוששת מאחר ותמיד קיימת האפשרות שלא תהיה בכלל ביצית לשאיבה. וגם אם תהיה, אולי לא יצליחו להפרות אותה. ואם כן תהיה הפריה - אולי החצוצרה החסומה תפריע לקליטתה. מרגיש לי שכל הסיפור נורא מסובך ומורכב. אני כל כך רוצה עוד ילד.. מפחדת לבזבז את הזמן. מה עושים??