חפשי בעימות המלכים
כשהצבא של רוב צועד דרומה, או אולי בקרב על המזלג הירוק.
מוזכר שם במפורש שבצפון יש פחות אבירים, בגלל שאבירות מצריכה שבועה דתית שסותרת את דת האלים הישנים, בהקשר של מניין הכוחות של הצפוניים.
אז יש לצפוניים לוחמים מקצועיים שהתאמנו כל חייהם בטירה ולמעשה נולדו לתוך המעמד הזה (שלא כמו חיילים וסרג'נטים, שמגוייסים בעת מלחמה משורות הצמיתים), אבל הם לא אבירים.
הם עדיין לוחמים מעל גב סוס, לובשים שריון, מניפים חרב ונושאים מגן שמצויר עליו ציור, בסגנון האנדאלי, אבל הם לא נחשבים אבירים.
כמובן, יש כאלה שבוחרים לנטוש את אמונת אבותיהם ולהישבע את שבועות האבירים (ושבועה היא טקס דתי בעיקרו, גם אם הוא לא נעשה בספט), כמו ז'ורה (שבילה לא מעט שנים בדרום, ושהדות'ראקים מכנים אותו "ז'ורה האנדאל" על אף היותו לא אנדאלי), או בראן (שאמא שלו הכניסה ספטה לבית שלהם ודאגה שיוקם ספט קטן בוינטרפל), או המאנדרלים (שהם בית דרומי שמחזיק בדת החדשה ומעולם לא החזיק בדת הישנה). אי אפשר לצפות מהצפון להיות מנותק לגמרי מההקשר התרבותי הרחב של ווסטרוז, ויש נזילות מסויימת: בעיקר אנשים מהדת הישנה שעוברים לדת החדשה כי היא מספקת יותר טובות הנאה, כמו האפשרות להיות אביר, אבל גם בכיוון ההפוך, כמו סאם שבחר את האלים של ג'ון, גם אם לא ממש הצליח למחוק שנים של חינוך לדת החדשה. אבל ככלל מי שמאמין בדת הישנה לא יכול להיות אביר.
נכון, בצפון קיים מעמד אצולה פיאודלי שמחזיק בנחלה ובצמיתים, וילדיו אולי מתחכים כחניכים אצל אצילים אחרים (אדארד ות'יאון הם דוגמאות מובהקות, אבל מדובר בדור שבו הסטארקים כבר פחות דבקים במסורות הצפוניות בעקשנות), אבל הם לא נחשבים לאבירים, כפי שמוזכר בקטע שהפניתי אליו.
משמר הלילה הוא יוצא דופן מעניין: אנשיו נשבעים שבועה דתית, שבועה שלא חייבת להתבצע בספט אלא גם בחורש אלים - אבל השבועה הדתית הזו היא לא שבועת אבירות. לא כל אנשי משמר הלילה הם אבירים (חלקם כן, וחלקם אפילו נעשים אבירים במהלך היותם אנשי משמר, כמו אד הקוטר, שהוא נושא כלים). חלק מהבנאים ומאנשי המשק אפילו דומים לצמיתים: הם מניפים חרב בזמן קרב, אבל יש להם מקצוע אזרחי למדי בזמן רגיעה. אבל גם מי שדומים מאוד לצמיתים (או צמיתים-לוחמים, מקבילים לאנשים כמו וולטון שוק פלדה) נשבעים את שבועת המשמר (שהיא שונה מאוד משבועת אבירות. איש המשמר לא נשבע להגן על נשים ילדים וחלשים). אז נראה שהאפשרות הכפולה להישבע שמוצעת לחברי המשמר היא פועל יוצא ייחודי מהפלישה האנדאלית. המשמר מציע לחבריו גם את האפשרות להישבע בספט, אבל הדרך הסלולה המקורית להיעשות לאיש משמר היא שבועה בחורש אלים. לעומת משמר הלילה הפרגמטי מאוד באופיו, מוסד האבירות פרגמטי פחות כנראה.
אגב, זה דומה למדי למצב הקיים בחלקו אפילו עד היום בממלכה המאוחדת: ליונל דה-רוטשילד היה ברון, אבל במשך שנים לא היה יכול להיבחר כלורד לפרלמנט הבריטי בשל הדרישה מכל חבר פרלמנט להישבע שבועה נוצרית. בהליך הדרגתי האיסור הוסר (בתחילה נתנו לו להישבע על תנ"ך ולא על הביבליה, אבל דרשו ממנו לומר את המשפט "באמונתו האמיתית של הנוצרי", שהוא סירב לומר עד שלאחר שנים הדרישה לומר את הנוסח הזה בוטלה והוא יכל להיבחר וגם לשרת כלורד בבית התחתון, אבל עדיין לא בבית הלורדים, תפקיד שאייש לראשונה נכדו, נתניאל דה רוטשילד). חלק ממסדרי האבירות הבריטיים שקיימים היום גם דורשים מחבריהם השתתפות בסמלים נוצריים, ובכך סגורים בפני לא נוצרים. הדוגמה המובהקת ביותר היא טוני בלייר, ראש ממשלת אנגליה, שאשתו וילדיו קתולים, אך הוא המיר את דתו מנצרות אנגליקנית לקתולית רק אחרי שסיים את כהונתו כראש ממשלה - כי גם היום באנגליה קיימת בעיה משפטית המגבילה את דתו של ראש הממשלה: המונרך הבריטי הוא (או היא) ראש הכנסיה האנגליקנית, אבל כמו עוד סמכויות ביצועיות, מינוי בישופים אנגליקניים לא נעשה ע"י המונרך אלא ע"י ראש הממשלה, מה שיכול להוות בעיה משפטית אם ראש הממשלה לא אנגלי (יש לציין אמנם שיש כנראה סיבות לא משפטיות לזה: הסכסוך בצפון אירלנד בין קתולים לפרוטסטנטים, והאופי החילוני של הציבוריות האנגלית, בה אדם דתי מאוד נחשב לחצי מטורף או מכל מקום לא ראוי להנהיג את המדינה). נראה שאנגליה של ימינו סובלנית יותר מבחינה דתית מאשר ווסטרוז (שבתורה סובלנית הרבה פחות מאנגליה של המאה ה-15), אבל גם בחברה סובלנית דתית יש לדתות המיעוט מגבלות בכל הקשור לנשיאת תפקידים מסויימים. אז לא מפליא שווסטרוז סובלנית כלפי האלים הישנים, אבל בפועל מפלה את נאמני הדת הישנה בכמה תחומים.
השקעתי. אני חושב שאקפיץ לעצמי את השרשור. מה יש, אסור קצת טובות הנאה מהתפקיד?
לעולם של אש וקרח
