חנונים וחברים
אני מתייחסת פה למשפט " חנונים מתעניינים בהרבה דברים , זו לא תכונה סטנדרטית או אטרקטיבית ולכן סביר שיידחו חנונים". נראה לי שמשפט כזה מתאים לילדים בגיל 14 (אולי..) מעבר לגיל הזה, חנון אמיתי אמור להיות מסוגל להבין את החוקים של משיכה חברתית וליצור מסיכה אטרקטיבית. לכן נראה לי שאותם חנונים שהם גאונים אבל לא אטרקטיביים חברתית, הם גם כאלה שלא אכפת להם מה חושבים עליהם, או שנפלו למלכודת הבאה: אם חברים בגיל 5 היו דבר פחות מספק מאשר חשיפה לאינפורמציה, כנראה שכך יהיה לכל אורך החיים, ולכן חברים זה דבר בכלל לא כיפי. מלכודת זה משהו שקל ליפול אליו, ישנה גבינה צהובה שקוראת לעכבר.... ויש לנו רק 24 שעות ביממה, אז קל ליפול למלכודת של, לנצל את ה 24 שעות האלה לטובת הדברים שעושים טוב גם כשלא משקיעים בהם הרבה, ושעשו טוב גם בגיל 5. (כמו שצריך אנזימים כדי להתגבר על אנרגיית ההפעלה של ריאקציה). אבל כמובן שככל שקיים פער יותר גדול בין ההנאה מלימוד, לסבל בחברת אנשים "מוגבלים" או נורמליים (סליחה), כך יש יותר טעם לוותר על חברים אנושיים ואימוץ חברים מנייר או חברים וירטואליים. ואולי גם היכולת להמציא חברים וירטואליים וכו היא פרמטר. אולי סיבה נוספת לסטיגמה על חברותיות של חנונים, ילדים מתנהגים פחות יפה אחד לשני מאשר מבוגרים (כך אומרים). בן אדם שלומד מהר, וכבר בגיל צעיר, שבו חברים מתנהגים מגעיל, ילמד (או יעבור את ההתניה החברתית ) שחברים זה לא דבר כיפי. ולתקן את הדבר שלמדת בהיותך לוח חלק, יותר קשה מאשר ללמוד משהו חדש לגמרי. סיבה אפשרית נוספת, כמובן.. רוב האנשים משעממים... אבל לא את כולם. בקיצור, חנונים מבודדים חברתית - יש דבר כזה. חנונים חברותיים ביותר - יש דבר כזה.